אתם באמת רוצים להמשיך לחיות על אוטומט?
אם אתם משתוקקים שמשהו ישתנה בחייכם, זה לא יקרה מעצמו. רק אתם תגרמו לזה לקרות. המחשבה שאתם חסרי אונים היא רק מחשבה. היא רק תסריט שאתם כתבתם ומדקלמים מדי יום מחדש. אתם אלה שיכולים לקרוע אותו, להשליך את הנייר לפח ולכתוב תסריט חדש לחלוטין
בקומדיה המשעשעת "לקום אתמול בבוקר" ביל מאריי מתעורר, לצלצול השעון המעורר, מדי בוקר בשש. זו אותה השעה בכל יום מחדש. זה אותו הבוקר בכל יום מחדש. זה אותו התאריך בכל יום מחדש. ה-2 בפברואר. מדי יום, באותו יום, באותה השעה, מאריי עושה את אותם הדברים, פוגש את אותם האנשים, ומרגיש חסר אונים. הוא כלוא באותו יום בשנה, באותה עיירה קטנה, ולא יכול לצאת משם לעולם.
ומה קורה בסרט שאתם חיים בו? גם אתם חיים מדי יום את אותו יום. אתם קמים עם אותם אנשים. אתם חיים עם אותם אנשים. אתם עובדים עם אותם אנשים. אתם מדברים עם אותם אנשים. ואתם אומרים להם את אותם הדברים ושומעים מהם את אותם הדברים. אתם מתוסכלים מאותם התסכולים. אתם כועסים מאותם הכעסים. אתם רבים את אותם הריבים. וכלואים, בדיוק כמו מאריי - לא בסרט, במציאות - בכלא שנקרא אצלנו, משום מה, "החיים".
אז אם ככה נראים החיים שלכם, בשביל מה לחיות?
מה הטעם לחיות אם אנחנו חיים את אותם החיים שוב ושוב. אם אנחנו מספרים לעצמנו את אותם הסיפורים שוב ושוב. אם אנחנו סובלים שוב ושוב. אם אנחנו טועים שוב ושוב. אם אנחנו כועסים שוב ושוב. אם אנחנו משתעממים שוב ושוב. אם אנחנו מתייאשים שוב ושוב. אם אנחנו בודדים שוב ושוב. אם אנחנו חיים על אוטומט.
אנחנו משכנעים את עצמנו שאין לנו ברירה. שכולם חיים ככה. ושזה לא יכול להשתנות. אנחנו תקועים באותה התנהגות, באותו בית, עם אותם אנשים, עם אותם הבגדים, עם אותן המלים, שוב ושוב. אנחנו כולאים את עצמנו באותן תבניות, חווים את אותן חוויות, מסיקים את אותן המסקנות ומגיעים לאותם מקומות ממש, שוב ושוב. כי איך אפשר אחרת? האם אפשר בכלל אחרת?
מעליבים אותנו, אז אנחנו מתנתקים. צועקים עלינו, אז אנחנו שותקים. מתעלמים מאיתנו, אז אנחנו מוותרים. מתרחקים מאיתנו, אז אנחנו בודדים. התגובות שלנו אוטומטיות, ההתנהגות שלנו חוזרת על עצמה, ואנחנו מחכים שמישהו יציל אותנו, שמישהי תגאל אותנו, שאלוהים ייתן לנו סימן, שאיזה גורו יכה אותנו באיזו תובנה מטלטלת שתגרום לנו לפקוח את העיניים ולחולל שינוי, רק כדי לשוב, כעבור זמן לא רב, לאותו משקל עודף, לאותו אקס מתסכל, לאותה עבודה משמימה, כי זה מוכר, כי זה נוח, כי עדיף לשקוע בכורסה מאשר לצאת אל החיים.
והחיים שורפים, הולמים, חותכים, פוצעים, מפתיעים, בלתי צפויים. החיים הם תשוקה, הם חבטה, הם טלטול, הם התלהבות, הם הדבר שלו חיכיתם כל ימי חייכם, התפללתם אליו שיקרה כבר, אבל מעולם לא נקפתם אצבע בשבילו, כי לא חשבתם שיש לכם את הכוח לבצע, להגשים ולחיות. רוצים הזדמנות? קחו אותה עכשיו.
אם אתם משתוקקים שמשהו ישתנה בחייכם, זה לא יקרה מעצמו. רק אתם תגרמו לזה לקרות. המחשבה שאתם חסרי אונים היא רק מחשבה. היא רק תסריט שאתם כתבתם ומדקלמים מדי יום מחדש. אתם אלה שיכולים לקרוע אותו, להשליך את הנייר לפח ולכתוב תסריט חדש לחלוטין. תסריט מעורר השראה. תסריט שמועמד לאוסקר בפרס הדרמה המטלטלת של השנה.
הגיבור הראשי בסרט שלכם מתנער מחייו המשמימים, נפרד מהאנשים שפגעו בו, זוכה בעבודה הנחשקת ודוהר עם אהובתו אל האופק.
אתם חושבים שזה סרט על מישהו אחר? תנסו. תראו בעצמכם. מה יש לכם כבר להפסיד כשאתם מפסידים בכל יום. אתם שפופים, עייפים, נרגנים, אבודים, אבל את הסרט שאתם חיים בו אפשר לכתוב מחדש ואפילו לזכות בפרס הגדול מכל: חיים אמיתיים.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
