"אנחנו מעניקים לפגועי הנפש סיבה לקום בבוקר"

לא מדובר רק בניואנס טרמינולוגי, אלא בהבדל שמשקף את תפיסת העולם עומדת בבסיס היוזמה – קהילה של פגועי נפש למען פגועי נפש.

"המונחים 'מטופל', 'חולה' או 'נכה' מפרידים את מי שחווה משבר נפשי מהחברה ומתייגים אותם כנזקקים", מתאר מרסיו גרינמן, מנהל התוכנית הבינלאומית בישראל, "ה'קלאבהאוס' נוסד בניו יורק על ידי החברים ולמען החברים. כל חבר הוא שווה ונחוץ. הסוד הוא לתת לאותם אנשים סיבה לקום מהמיטה בבוקר".

"להשיב לאנשים את התחושה שהם נחוצים"

הרעיון שעומד בבסיס הקלאבהאוס, המונה בארץ 130 חברים, הוא פשוט – להחזיר לאנשים שחוו משבר נפשי עמוק את תחושת השייכות והמסוגלות. החברים בארגון נפגשים בכל בוקר ויחדיו הם עוסקים בפעילויות שהם קובעים לעצמם – מעבודות משרדיות, בישול ארוחות ועד להוצאת עיתון של הארגון. העבודה היום יומית, כך מסביר מנהל המיזם, משיבה לחברים את התחושה שהם נחוצים.

"במקרים רבים ההתמודדות עם הסטיגמה החברתית והשלכותיה לא פחות מורכבת מההתמודדות עם מחלת הנפש", מפרט גרינמן, "הרבה מאוד דלתות נסגרות בפני מי שאובחן כחולה נפש. העבודה של הקהילה היא לעזור לאותם אנשים להאמין בעצמם מחדש ולהחזיר להם את הערך העצמי. אנחנו לא שואלים את החברים מה הקושי שלהם או ממה הם סובלים, אלא מה הם אוהבים לעשות ובמה הם טובים. אנחנו נותנים להם טעם להמשיך בחייהם".

גרינמן (שני משמאל) מעניק תעודת הוקרה למנהל בסיטיפס(צילום: באדיבות "קלאבהאוס")

"קלאבהאוס", אשר מונה 325 סניפים ב-28 מדינות ברחבי העולם, אינו מעניק לחברים הכשרה מקצועית. "אנחנו עוזרים לחברים לחזור להאמין בעצמם. האופי של העבודה נקבע על ידי החברים ומבוצע על ידם. זה הייחודיות של המקום – החברים לוקחים אחריות על עצמם חרף החבטות הקשות שהם קיבלו בחייהם. זה לא מקום טיפולי. זו קהילה שמעניקה לחברים בה את התחושה שמצפים להם ושהם נחוצים. זה נשמע אולי טריוויאלי אבל בפועל זה דבר גדול מאוד".

למרות שהעמותה אינה מעניקה לחבריה הכשרה מקצועית ייעודית, הארגון מקיים שיתופי פעולה עם גורמים מסחריים שקולטים את החברים לעבודה בשורותיהם.

"החברה שופטת לפי התקופה הקשה"

שגיא מגרם בן ה-42 מירושלים, אשר חבר בקהילת ה"קלאבהאוס", אושפז ברצון בשנת 2003. "אחרי הצבא נרשמתי ללימודי הנדסת חשמל בטכניון", משתף שגיא בפתיחות מעוררת כבוד, "נכשלתי באחד הקורסים ולא הצלחתי לסיים את הלימודים. תחושת הכישלון שלי הייתה מאוד צורבת. התנתקתי מהסביבה לחלוטין. גרתי בדירת חדר וסגרתי את עצמי בפני העולם החיצון".

שגיא מתאר כי לאחר שמצבו הכלכלי התדרדר הוא נאלץ לפנות לעזרה מקצועית ואובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית. "הסטיגמה בארץ נגד חולי נפש היא מאוד שלילית", מתאר החבר, "נוצר מעגל קסמים שלילי שמזין את עצמו – החברה מתייחסת אליך באופן רע, דבר שכמובן מעצים את התחושות הקשות, דבר שגורר עוד מחשבות שליליות על עצמך ומגביר את תחושת הניכור וחוזר חלילה. מאוד קשה לשבור את המעגל הזה".

שגיא מוסיף כי "רק אחרי שהצטרפתי ל'קלאבהאוס' חזרתי להרגיש לראשונה מאז שאובחנתי כחולה מה זו הצלחה. רכשתי שם הרגלי עבודה שאבדו בתקופה הארוכה שלא הצלחתי לשמור על תעסוקה".

שגיא עובד כבר כשנה וחצי בחברת "קונקט", מפעילת הרכבת הקלה של חברת "סיטיפס" בירושלים, בתפקיד אדמיניסטרטיבי. העסקתו בחברה התאפשרה בעקבות שיתוף פעולה בין מפעילת הרכבת ובין היוזמה המבורכת של "קלאבהאוס". הוא מספר כי "הקלאבהאוס עבורי הוא האור שבקצה המנהרה. הקהילה הזו נותנת לי סיבה לקום בבוקר, להמשיך את חיי ולרצות להתקדם. היא מעניקה לחברים בה כוחות. אנחנו מנסים להילחם בסטיגמה שיש לחברה על אנשים כמוני. זה שחוויתי משבר נפשי זה לא הדבר היחיד שמגדיר אותי. החברה שופטת אותנו לפי התקופה הקשה שלנו, לא לפי היכולות והפוטנציאל שלנו. חשוב לתת לאנשים כמוני הזדמנות אמיתית".

היום (שלישי) יקיים הארגון, יחד עם חברת "סיטיפס", פעילות הסברה לקהל הרחב בנושא בריאות הנפש. מטרת הפעילות, שתתקיים ברחוב אגריפס בירושלים ובסמוך לתחנה המרכזית של הרכבת בבירה, הינה הגברת המודעות לצורך לשלב את הסובלים מקשיים נפשיים בחברה.

הסוכה ביום הפתוח שקיימה "סיטיפס"(צילום: באדיבות "סיטיפס")

מנכ"ל "סיטיפס", ירון רביד, אמר לקראת היום הפתוח כי הוא "שמח ונרגש משיתוף הפעולה החשוב בין 'סיטיפס' לבין 'קלאבהאוס'. הרכבת הקלה הינה חלק מרכזי בירושלים וחלק בלתי נפרד ממרקם העיר ועל כן אנו גאים שבשורותינו עובדים מספרים חברים מהקהילה. אני מזמין את הציבור להגיע, לשמוע, לשכוח מהסטיגמות ולהינות מהפעילות".