איך מחלה קשה של בן או בת הזוג משפיעה על הזוגיות
בעקבות אירוע מוחי נזקקו גלינה ודוד לטיפול רפואי צמוד ונאלצו לצאת מהבית. בני הזוג שלהם שנשארו בבית הריק מספרים על אהבה בצל השינוי הדרמטי."אחרי ההלם הראשוני יש לא מעט רגשות אשם", אומרות שתי עובדות סוציאליות ונותנות שלוש המלצות לשמירה על זוגיות אוהבת כאשר אחד מבני הזוג חולה
מערכת יחסים זוגית טומנת בחובה אתגרים רבים, אך מה קורה כאשר אחד מבני הזוג חולה ונזקק לטיפול רפואי צמוד במסגרת סיעודית ואילו בן או בת הזוג נשארים בבית? "בן הזוג שהיה שותף שווה ומלא בדרך כלל הופך להיות מוגבל ומטופל וחש עצמו כנטל בעוד הצד השני הופך להיות המטפל והתומך וחש מותש ושחוק". מספרת לילי גרומברג, עובדת סוציאלית ואחראית השירות הסוציאלי ב"עמל בשרון", רעננה. "כשאחד מבני הזוג הופך סיעודי זהו מצב חדש המשנה את האיזון הקיים במשפחה".
"אחרי ההלם הראשוני התחושה שמלווה את בן הזוג הבריא היא תחושת אשם מאוד גדולה", אומרת כרמלה רז, עובדת סוציאלית ומנהלת הרווחה במגדלי הים התיכון ברמת השרון. "איך הוא נשאר בריא וצריך להמשיך את חייו. מה שמהותי להמשך ולטיב הזוגיות במצב החדש, זה עד כמה הזוגיות בינהם הייתה אוהבת, חמה ותומכת בעשרות השנים שקדמו".
עוד במדור 60 פלוס:
למניעת דלקת ריאות: 3 החיסונים שמבוגרים חייבים לקבל
הסוד לזוגיות מוצלחת: כך חיים באושר 60 שנה ויותר
מהרגל לתשוקה: 5 המלצות לשיפור הזוגיות בגיל מבוגר
מלכה ודוד: אירוע מוחי רגע לפני הפנסיה
מלכה, בת ה-75 ודוד בן ה-77 נשואים 46 שנה. הם נולדו באיראן, שם הכירו בשנת 1979, כאשר מלכה הייתה בת 30 ודוד בן 28 באמצעות שידוך. בהמשך עלו לישראל והתגוררו בהרצליה. לדוד ומלכה אין ילדים והם מספרים כי את המחסור מילאה אהבתם. מערכת היחסים בין בני הזוג הדוקה מאוד. מלכה מודה שדוד הוא הרבה יותר מבן הזוג שלה. הוא החבר הכי טוב שלה וגם דוד אומר שמלכה היא החצי השני שלו.
לפני כשבע שנים דוד קיבל אירוע מוחי ולאחר תהליך שיקום נשאר מרותק על כיסא גלגלים ונזקק לטיפול סיעודי. האירוע המוחי שינה את חייהם. הזוג, שטייל בארץ ובעולם והיה רגיל לעשות כמעט הכל ביחד, מצא את עצמו בנפרד. "עד האירוע המוחי עשינו הכל ביחד, באהבה גדולה", נזכרת מלכה. "ניהלנו חיים משותפים תוך עזרה הדדית ודאגה אינסופית. חיכינו לצאת לפנסיה על מנת ליהנות מהחיים אך לצערנו לא הספקנו מאחר והאירוע המוחי קטע את התוכניות שהיו לנו. הרגשתי שחרב עלי עולמי".
"דוד קיבל אירוע מוחי בתשעה באב כאשר היה בדרכו לבית הכנסת", היא מספרת, "הוא התמוטט ברחוב ונפל והובא לבית חולים. בבית חולים אבחנו כי דוד עבר אירוע מוחי ועבר תהליך של שיקום אשר לאחריו נותר משותק בפלג גופו השמאלי".
כיום, דוד יושב על כיסא גלגלים אך נשאר צלול לגמרי ואף מודע למצבו ובעוד הוא גר בבית האבות של 'עמל בשרון' ברעננה, מלכה נשארה בדירתם בהרצליה.
איך אתם מצליחים לשמור על הקשר?
"אני מגיעה מדי יום לבית האבות ונמצאת בו משעה 7 בבוקר עד 6 בערב". מספרת מלכה על שיגרת יומה. "גם כאן אנחנו לא נפרדים, לפחות במהלך שעות היום. אני מניידת את כיסא הגלגלים, מביאה את דוד לטיפולי הפיזיותרפיה, אני מאכילה את דוד ומטיילת איתו בחצר. כשאני מגיעה הביתה בסוף יום זה מוזר לי שדוד לא איתי".
"זה היה עוד יותר מוזר בהתחלה. ואם לומר את האמת, ההתחלה הייתה קשה מאוד". היא מודה בכנות. "נהגתי לעשות דברים בשבילו בבית מתוך הרגל. בחגים ובשבתות הוא מאוד חסר לי ולפעמים אני נשארת ללון בחגים בבית האבות בשביל להיות לצידו לאורך החג".
"אני מרגיש כי הקשר ביני לבין מלכה התחזק מאוד לאחר המעבר לבית האבות". אומר דוד "מלכה היא חלק מהגוף שלי". מלכה מחייכת בצניעות ואומרת "אני מרגישה שאני ודוד זה ישות אחת. הוא כל עולמי והוא תומך בי ועוזר לי לא פחות, הוא מעודד אותי לא פעם ומרגיע אותי. למרות הקושי הברור מאליו, המעבר לבית האבות חיזק את הקשר בינינו מאוד. מתוך הקושי וההתמודדות עם מצבו של דוד והעובדה כי אנו לא גרים יותר ביחד
צמח קשר מסוג אחר, חזק ומחבר אשר מעצים אותי ואותו ונותן לנו כוח להמשיך".
גלינה ואריה: "אסור לאבד תקווה"
גלינה, בת ה-67 ואריה, בן ה-72 נשואים 50 שנה. הם הכירו בהרצליה בשידוך דודו של אריה. "יש לנו בן ובת ו-7 נכדים", הם מתגאים. לפני כשנתיים וחצי קיבלה גלינה אירוע מוחי ונדרשה לטיפול סיעודי.
"הדירה שלנו ברעננה נמצאת בקומה שלישית ללא מעלית ולכן לא יכולתי להמשיך לטפל בגלינה בבית". מספר אריה. "כאן ב'עמל בשרון' יש לה כל מה שהיא צריכה, זה נותן לה ולי ביטחון ושקט. אני יושב בשקט בבית ורגוע כי אני יודע שמטפלים בה".
בני הזוג מספרים שההחלטה שגלינה תעבור לבית אבות לא הייתה קל לאף אחד מהם. "התייעצנו ארוכות עם הבת שלנו וקיבלנו החלטה שזו הבחירה הטובה ביותר כי גלינה לא תוכל לקבל את הטיפול הראוי שהיא זקוקה לו בבית".
איך אתם מצליחים לשמור על זוגיות?
"אני לפעמים אומרת לו, 'אולי תבגוד בי עכשיו כשאתה לבד בבית?' אבל אני סתם צוחקת", אומרת גלינה בחיוך, "אני יודעת שזה לא יקרה. אריה מאוד מסור. אנחנו ביחד בימים הטובים ובימים הרעים, תומכים אחד בשני בטוב וברע".
"אני נאמן לגלינה מאוד, אין סיכוי שאבגוד". ממהר להגיד אריה."בכלל לא בטוח שבבית, גם אם הייתה מעלית, הייתי יכולה להסתדר". מהרהרת בקול גלינה, "אני מחכה לביקורים של אריה כל יום, הוא כבר ממש חלק מהצוות כאן, כמו משפחה אחת גדולה".
"בשביל לשמור על זוגיות במצב כזה חשוב שתהיה הבנה בין בני הזוג", אומר אריה "לקבל את המצב כמו שהוא. חשוב שתהיה סבלנות והרבה תקווה. אסור לאבד תקווה אף פעם".
3 המלצות לזוגיות כשאחד מבני הזוג חולה
"ניסיוני המקצועי כעובדת סוציאלית מעיד שמדובר בתהליך קשה ומורכב אך ניתן להתמודד עם המצב בהצלחה ואף לשפר את הקשר הזוגי אם שומרים על קשר רצוף והדוק עם הצוות המטפל". אומרת גרומברג שעדה יום יום לקשיים של בני זוג רבים.
"גורמי הרפואה בכל התחומים סבורים כיום שתפקידם של אנשי המקצוע השונים הוא לא רק לסייע ולטפל בחולים אלא גם לסייע לבני הזוג הבריאים, הן במידע מקיף אודות אפשרויות הטיפול והן בתמיכה רגשית". היא אומרת, "יש לפנות לגורמים המטפלים ולבקש שיתוף מלא בתהליך, במתן מידע ישיר, בזמינות טלפונית או באמצעות המייל וכן הלאה".
לפניכם שלושת ההמלצות לחיזוק ושמירה על זוגיות בריאה כאשר אחד מבני הזוג נדרש לטיפול רופאי מחוץ לבית:
תמיכה, תמיכה, תמיכה: "חשוב שבן או בת הזוג הבריאים יאתרו אפשרויות תמיכה, קבוצתית או פרטנית". אומרת גרומברג . "חשוב גם לדעת כי בכדי להקל כלכלית על בני הזוג אפשר לפנות לקבוצות טובות שמצויות כיום ברשויות המקומיות, במרכזי יום, במרכזים גריאטריים ועוד".
חשיבות השגרה: "מניסיוני אני יודעת שלא משנה עד כמה תרצה לתמוך ולהיות ליד בן הזוג החולה הכוח של החיים מצעיד את בן הזוג הבריא קדימה". אומרת רז. "כאשר מערכת היחסים אוהבת בן הזוג החולה יפרגן ויתמוך".
"בכדי שבן הזוג הבריא יימנע מתחושה של החמצה ועצב מוגבר חשוב לצאת מפעם לפעם לבילויים שיגרמו לו להרגיש שהוא לא מאבד את עצמו ואת עצמאותו נוכח המצב". מסכימה גרומברג. "מניסיוני בכדי למנוע תסכול אצל בן/בת הזוג הסיעודי, כדאי לערוך תיאום ציפיות ולפני שיוצאים לבילויים השונים חשוב לשוחח על כך באופן פתוח עם בן הזוג החולה. הדרך הטובה ביותר היא להסביר בגילוי לב את הצורך בעצמאות ובזמן חופשי".
שיחה פתוחה ותקשורת: "בן הזוג הסיעודי מוצא את עצמו לא פעם נשאר מאחור". מסבירה גרומברג. "עצמאותו ניטלת ממנו, הוא מוגבל ותלותי ולפיכך צובר רגשות שליליים שפעמים רבות מופנים כלפי בן הזוג הבריא. חשוב למצוא דרך לקיים תקשורת גלויה ולזכור שהמשאבים של בני הזוג מוגבלים ועל כן חבל לבזבז אנרגיות שליליות על כעסים ומתחים. יש למצוא דרך לקיים שיחות פתוחות וגלויות ככל האפשר ובמידת הצורך להיעזר בתיווך של אנשי מקצוע".
"אי אפשר להתעלם מהעובדה שבני הזוג הולכים בשבילים נפרדים", אומרת רז. "כאשר הזוגיות בנויה על אהבה ותמיכה בן הזוג החולה יעניק בשיחה גלויה או סמויה לבן זוגו הבריא כלים ואפשרויות להמשיך לחיות ולהתפתח. ובן הזוג הבריא, מהצד השני ישתחרר מרגשות האשם".
עוד על זוגיות יוצאת דופן ועל אהבה ללא גבולות:
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לפנייה לכתב/ת 
