"בגלל 40 מדרגות אני לא מבקרת את הנכדה שלי"

אחרי שעישנתי במשך 40 שנה, קופסה ליום, לצערי אני משלמת את המחיר על כך. אני חולה ב-COPD (נפחת הריאות) ואני מרותקת לביתי, ואפילו לא מסוגלת לבקר את שמונת הנכדים שלי. אחת הנכדות שלי בת הארבע, גרה בבית שיש בו 40 מדרגות, שגם אותן אני לא מסוגלת לעלות.

למעשה, מאז שהיא נולדה, ראיתי אותה פעמים ספורות. כשבעלי ואני היינו לוקחים אותה מהגן לגינה הציבורית, בעלי, אשר, הוא זה שהתרוצץ אחריה ואילו אני ישבתי כמו זומבי, כי פשוט לא היה לי אוויר.

איבדתי את אמי ואחי בגלל סרטן הריאות. וכשבריאותיי התגלו 3 גושים, בתי הקדימה את חתונתה. חשבנו, ארבעת ילדיי ובעלי ואני כי נפחת הריאות היא מחלה קלה. אבל למעשה היא שינתה את חיי מקצה לקצה.

אי אפשר לדבר על המחלה שלי מבלי להתייחס למחולל המחלה: עישון. התחלתי לעשן בגיל 24, אך למעשה עישנתי הרבה לפני, בהיותי חשופה כל חיי לעישון פאסיבי של הוריי ז"ל. הסיגריות היו בשבילי נחמה נעימה בתחילה ובהמשך התמכרות קשה. היום, בגיל 64, אני משלמת על כך את המחיר.

עוד כתבות:

הטיפול החדש ב"שערי צדק" שנותן תקווה לחולי COPD

רובנו לא מכירים את גורם התמותה העיקרי מעישון

כשהייתי בת 54 המחלה התחילה לתת את אותותיה: לפחות שלוש שנים הדחקתי את קשיי הנשימה שהיו לי. אני, הטיפוס האנרגטי, שאוהבת לרקוד ולעבוד, מתקשה פתאום בביצוע מטלות פשוטות, שדרשו ממני הפסקות הסדרת נשימתי, לעתים תכופות.

רק כשהמצב ממש החמיר והתירוצים אזלו, הבנתי שאני חייבת להיבדק. כשתוצאות הבדיקות הגיעו גיליתי שאני חולה בנפחת ריאות 'קלה'. טופלתי בטיפולים שלא היו יעילים במיוחד, כמו: משאפים, תרופות ואנטיביוטיקה. במשך שנה הצלחתי להפסיק לעשן, אך לא הצלחתי להתמיד וחזרתי לעשן, אם כי במינון נמוך יותר.

אל תתחילו לעשן. התמכרות קשה ומחלות(צילום: shutterstock)

"פחדתי מסרטן הריאות וחליתי במחלת ריאות חמורה"

כשלוש שנים לאחר אבחון המחלה, מצבי החמיר מאוד. בגלל שאמי נפטרה מסרטן ריאות, ואחי הבכור שנפטר מסרטן מסוג מזותליומה, פחדתי נורא מפני סרטן הריאות, ולא ידעתי שנפחת הריאות נוראית, כמעט, באותה המידה.

בריאותיי התגלו 3 גושים ממאירים, שרק מאוחר יותר התבררו כביטויים של דלקת ריאות קשה. כשהגושים התגלו, בתי הקדימה את חתונתה, כי פחדנו שלא אוכל להשתתף בה, במועד המקורי שקבעה.

מצבי הבריאותי החמיר עם תחילתה של עבודה אינטנסיבית חדשה, עליה נאלצתי לוותר כעבור שנתיים בצער בגלל כל מה שהמחלה הביאה עימה – בדיקות, טיפולים ואשפוזים. וכמובן שהאילוץ הכפוי להפסיק את עבודתי אחרי שנים רבות, לא תרם לי נפשית, רגשית ופיזית.

בהמשך, בשל דלקת ריאות קשה, אושפזתי בטיפול נמרץ נשימתי. מאישה פעלתנית השגרה "החדשה" שלי כללה שהייה מאולצת בבית, כשאני מחוברת לבלון חמצן, מתקשה לנשום ומוגבלת בפעילות היומיומית, שנהגתי לעשות.

מצבי הוסיף להחמיר, ובקיץ האחרון הופניתי לבחינת השתלת ריאות - בשורה שהתקשיתי לעכל, כי לא קלטתי עד כמה מצבי חמור. הרופא תיאר בפניי את שתי האפשרויות שעמדו בפני: האחת להיכנס לרשימת האנשים הנזקקים להשתלת ריאות. השנייה הייתה ביצוע הליך חדש ופשוט יחסית להחדרת סלילים לחלקים הפגועים והלא מתפקדים בריאות.

בלב כבד ורגשות מעורבים שקלתי את ההצעה במשך מספר ימים. ולמרות החששות הכבדים החלטתי לעבור את הטיפול בסלילים, מתוך תקווה שאצליח לעצור את התקדמות המחלה, להתנתק מבלון החמצן ולהתחיל לחיות.

את הטיפולים להשתלת הסלילים עשיתי בשתי הריאות, בזאת אחר זאת, בספטמבר ואוקטובר 2017. אמנם עוד לא התחלתי לרוץ מרתון או לצאת במחולות סוערים, אבל מצבי השתפר. היום אני מצליחה ללכת במשך מספר דקות ברציפות, הישג משמעותי מאוד מבחינתי, אם כי אני מייחלת ליותר.

העצה הכי טובה שאני יכולה להעמיק מניסיוני היא אל תעשנו. אל תתחילו ואם התחלתם, תפסיקו מיד.