דילמה בחדר המיון: מחוסר הכרה נשא כתובת קעקע: "לא לבצע החייאה"
מאמר שהופיע בגליון החדש של כתב העת "ניו אינגלנד" מציג דילמה בה עמדו רופאי חדר מיון בארה"ב כשאדם מחוסר הכרה נשא כתובת קעקע "לא לבצע החייאה"
המדובר באדם בן 70, חולה סוכרת, הסובל ממחלת ריאות. בדמו נמצאה רמת אלכוהול גבוהה. הוא נמצא מחוסר הכרה והובהל לחדר המיון, שם נתגלתה הכתובת Do not rescucitate שפירושה "לא לבצע החייאה".
הרופאים לא הצליחו לאתר את בני משפחתו, ומאחר שקעקוע אינו נחשב במדינת פלורידה לבר תוקף רפואית, הרופאים המשיכו בפעולות ההחייאה.
"תחילה החלטנו שלא לכבד את הקעקוע מתוך העיקרון שאיננו בוחרים בנתיב בלתי הפיך כאשר קיימת אי וודאות" כתבו הרופאים, ולפיכך החלו לטפל בו בעירוי ותרופות אנטיביוטיות.
בתוך כך פנה בית החולים ליועצים לאתיקה, שקבעו כי כתובת הקעקע קרוב לוודאי שמייצגת את משאלתו של האדם שאותה יש לכבד, וכי החוק לעתים אינו עומד בקנה אחד עם האינטרס של המטופל.
משרד הבריאות בפלורידה חתם על תקנת DNR, המורה על הימנעות מביצוע החייאה, ולילה אחר כך הלך האיש לעולמו מבלי שנעשו בו מאמצי החייאה נוספים.
"הוקל לנו משנכתב צו ה-DNR" כתבו הרופאים שציינו כי בספרות הרפואית מצויין מקרה דומה אחד בלבד, שבו קעקוע דומה של חולה לא הביע את רצונו של החולה.
בישראל: אלפי אנשים בוחרים למות בכבוד
ומה המצב בישראל? כאן עשרות ישראלים מביעים מידי שנה את רצונם להימנע מהארכת חיים מלאכותית, המכונה גם "המתת חסד פסיבית". מנגד, המתת חסד אקטיבית שבה מנתקים חולה ממכשירי ההחייאה, אסורה בישראל אלא במקרים מיוחדים.
בשנים האחרונות מילאו בקשה שלא להאריך חיים כ-29 אלף ישראלים: 21 אלף באמצעות עמותת ליל"ך (העמותה לשמירת כבוד האדם ולמניעת סבל מיותר מחולים הנוטים למות), ו-7,500 איש באמצעות טפסי משרד הבריאות.
"החולה הנוטה למות" הוגדר בחוק באותו שם שחוקקה הכנסת ב-2005. מדובר באדם שסובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ושתוחלת חייו הצפויה אינה עולה על 6 חודשים, גם אם יקבל טיפול רפואי.
חוק "החולה הנוטה למות" מסדיר את המקרים והתנאים בהם אדם בישראל רשאי לקבוע איזה טיפול רפואי הוא יהיה מוכן לקבל, אם בכלל, במידה שייקבע כי הוא מתאים להגדרת החולה הנוטה למות.
החידוש בחוק, שהוא למעשה הרחבה של חוק קודם מ-1996, הוא שהפעם החוק מאפשר לאדם להביע את רצונו מראש לגבי טיפול רפואי עתידי בו, אם וכאשר ייקבע שהוא חולה הנוטה למות.
על פי החוק, הרופאים ימלאו את רצונו, רק אם יגיע למצב בו אינו יכול לקבל החלטות בנוגע לטיפול בו או למצב בו אינו יכול להביע את רצונו, כמו בגלל פגיעה ביכולתו לתקשר עם הסביבה.
למעשה, החוק מאפשר לאדם, גם בהיותו בריא, להשאיר הנחיות בכתב (הנקראות "הנחיות רפואיות מקדימות") לצוות הרפואי לגבי הטיפול שיסכים לקבל או שירצה שלא לקבל, במידה שיהיה חולה הנוטה למות, ושאינו יכול לקבל החלטות בזמן אמת ביחס לטיפול המוצע לו.
בנוסף, החוק מאפשר לחולה לסרב לטיפול להארכת חייו גם אם לדעת הצוות הרפואי אין לכך הצדקה. הצוות הרפואי מחויב על פי החוק לכבד את רצונו של "החולה הנוטה למות" ולאחר שהוכח רצונו של המטופל מעבר לספק סביר.
על פי החוק, אדם שמלאו לו 17 שנים והוא כשיר לקבל החלטות בקשר לטיפול הרפואי בו, יכול, לאחר שקיבל הסברים רפואיים מלאים על מצבו הרפואי ועל הטיפולים האפשריים למצבו, לתת הנחיות רפואיות מקדימות בכתב על גבי "טופס הנחיות רפואיות מקדימות". הטופס ימולא בעזרת והדרכת רופא או אחות מוסמכים.
החולה הנוטה למות יחתום בחתימת ידו על גבי הטופס בפני שני עדים שחייבים להיות נוכחים יחד במעמד החתימה. העדים אינם יכולים להיות אנשים שיש להם אינטרס כלכלי או אחר. רופא או אחות יכולים להיות עדים.
מתן ההנחיות הרפואיות המקדימות מחייב את נותן ההנחיות להיות מסוגל לחתום את שמו בעצמו. במקרה שאינו מסוגל בשל מחלה או מום, הוא רשאי להטביע את אצבעו במקום המיועד לחתימה, במקום חתימה בכתב ידו. אם החולה אינו מסוגל להניע את ידו בעצמו לצורך חתימה או הטבעת האצבע, כמו במקרה של שיתוק הידיים, הוא רשאי לתת הנחיות בעל פה בנוכחות שני עדים שיתעדו את הנחייתו.
במשרד הבריאות הוקם מאגר מידע בו ניתן למסור את ההנחיות הרפואיות המקדימות מבעוד מועד. כך בקשתו של כל אדם תישמר, וייעשה בה שימוש במקרה שיגיע האדם, חלילה, למצב שבו הוא נוטה למות.
אם החולה הנוטה למות הוא קטין שטרם מלאו לו 17 שנים, ואינו נחשב ככשיר לקבל החלטות בקשר לטיפול הרפואי שבו, המוסמכים לקבל החלטות בעניינו הם הורי הקטין, אפוטרופוס של הקטין או וועדה מוסדית. החוק קובע כי זכותו של קטין להשתתף בקבלת החלטה לגבי הטיפול הרפואי בו אם הוא מודע למצבו וכשיר מבחינה שכלית ונפשית.
אם קיימת אי הסכמה בין הקטין עצמו לבין הוריו או הרופא האחראי לטיפול בו, קובע החוק שבמידה שהקטין רוצה שחייו יוארכו – דעתו היא הקובעת, בכל מקרה ובכל גיל, ויש לפעול על פיה.
ומה בנוגע לבקשה להפסקת החיים באופן פעיל, כלומר ניתוק ממכונות ההחייאה (המתת חסד אקטיבית)? כאמור, החוק בישראל אינו מתיר הפסקת חיים אקטיבית. עם זאת, בית המשפט רשאי במקרים מסויימים לאשר הפסקת חיים.
לפנייה לכתב/ת 
