שברי מאמץ: כשיכולת הבנייה של הגוף לא מספיקה
שברי מאמץ הם פציעת ספורט נפוצה, ועל אף שהם ידועים בעיקר בקרב חיילים קרביים וספורטאים מקצועיים וחובבים - כל אחד מאיתנו עלול לסבול מהם. ממה הם נגרמים ואיך אפשר לטפל? פיזיותרפיסטים מסבירים
הם לא נוצרים מחבלה או פציעה, אלא פשוט קורים מעצמם עקב היעדר יכולת מספקת של הגוף לבנות את עצמו. שברי מאמץ הם שברים מיקרוסקופיים הנגרמים כתוצאה ממאמצים מוגברים ומתנועות מאומצות חוזרניות כמו קפיצות או ריצות ארוכות. שכיחות שברי המאמץ גבוהה יותר באזור הגפיים התחתונות בשל העובדה כי הן נושאות את משקל גופנו. כתוצאה מכך, האוכלוסיות המועדות לפתח אותם הם חיילים קרביים או רצים.
כתבות נוספות:
אחרי הסופגניות: 10 תרגילי הבטן הטובים ביותר
לשמור על הגוף כמו ספורטאים: אימון למניעת פציעותלחמם או לקרר בזמן פציעות? המדריך המלא
אך השברים עלולים להתפתח אצל כל אדם שמעמיס באופן פתאומי על עצמות גופו בתוכנית אימון שאינה מותאמת לו היטב. במקרים כאלו, יתרכזו רוב שברי המאמץ בעצמות המסרק או הכריות בכף הרגל, בעצם העקב, בעצמות השוק ובעצם הירך.
הסיבה העיקרית לפציעה כרוכה דווקא בהליך נורמלי המתרחש בגוף - רהמודיליזציה של תאי העצם: במקביל לתהליכי הפירוק הטבעיים המתרחשים בגוף לאחר פעילות גופנית, בונה הגוף מחדש את העצם על ידי מאגר חופשי של תאים שמגיע לשיאו בשנות העשרים לחיינו.
כאשר נדרשים מהגוף מאמצים ועומסים מוגברים בתקופה קצרה, עליו לדאוג להליך פירוק העצם, אך גם לבנות אותה בהתאם. במקרים של עלייה חדה ופתאומית בתוכנית האימונים, הגוף אינו מספיק לבצע את המשימה, וכך נוצר מצב פתולוגי שבו נגרמים שברי מאמץ בעצמות.
את הגורמים להיווצרות שברי מאמץ ניתן לחלק לגורמים פנימיים וחיצוניים:
גורמים פנימיים - הקשורים לגופנו:
מגדר: נשים, ובעיקר הסובלות מאי סדירות במחזור, נמצאות בסיכון יתר לפתח שברי מאמץ.
מבנה אנטומי של כף הרגל: כף רגל עם קשת גבוהה ונוקשה שלא מאפשרת תנועה תהיה מועדת לפתח שברי מאמץ, מכיוון שיכולת הבלימה של הכוחות המופעלים עליה פחות יעילה. באותה המידה, גם למבנים של כף רגל שטוחה, המתאפיינים בחוסר גמישות, יש יכולת בלימה מופחתת העלולה לגרום לעומס מוגבר על עצמות הגפה התחתונה.
חולשת שרירים: כאשר יכולת הבלימה השרירית ירודה יותר, הכוחות המוחזרים מהקרקע יעברו אל העצמות ופחות אל הרקמות הרכות. עובדה זו עשויה להאיץ תהליך של שברי מאמץ.
הבדלים באורך רגליים: ההבדלים באורך הרגליים יוצרים עומס א-סימטרי על הגפיים התחתונות. בגפה הארוכה העומס יבוא לידי ביטוי ברקמות הרכות כולל השרירים, הגידים והרצועות, בעוד שהגפה הקצרה היא זו שתיאלץ להתמודד עם מרב העומס, ובכך עולה הסיכון לשברי מאמץ.
תזונה: חוסר בוויטמין D ובסידן עלול להחליש את העצמות ובכך להגביר את הסיכון לשברי מאמץ.
גורמים חיצוניים - המשפיעים מחוץ לגוף:
משטח הריצה: יש הבדל בין ריצה על אספלט, שביל ריצה, מדרכה, חול ומשטחים נוספים. כמו כן, כיוון הריצה על המסלול משמעותי לגפיים התחתונות. לדוגמא: ריצה על משטח קשיח עם כף רגל בעלת מבנה ביומכני קשיח בתוך נעל שאינה מותאמת - תיצור קושי בבלימת זעזועים שעלול להוביל לשברי מאמץ.
התאמת נעליים: נעליים שאינן תואמות את מבנה כף הרגל, בין אם הוא נוקשה או שטוח, עשויות להוביל אף הן לשברי מאמץ.
עלייה חדה בסולם המאמצים: כאמור, כאשר ההליך הטבעי בגוף של פירוק ובניית עצם אינו עומד בהאצת הקצב ודרישות האימון.
סוג הספורט: סוגים שונים של ספורט כמו כדורסל, ריצות ארוכות, טניס, התעמלות מכשירים וריקוד מביאים לעומסים גבוהים הנדרשים מהספורטאים ומעלים את השכיחות לשברי מאמץ.
כיצד מאבחנים?
במרבית המקרים אבחון שברי מאמץ נעשה על פי הסיפור הקליני. הנבדק יתושאל בבדיקה סובייקטיבית בדבר מידע הנוגע לעומסים פיזיים ובעיקר בדבר עלייה חדה בעומסים בפרק זמן קצר.
לבדיקה הפיזיקלית קיימת חשיבות, שכן שברי מאמץ נפוצים יותר אצל אנשים בעלי מבנה מפרקי נוקשה ופחות אצל אנשים בעלי גמישות יתר. הדמיה, מיפוי עצמות או הדמיה מגנטית יכולים לאשר את האבחנה.
רכיב חשוב נוסף הוא אבחון ביומכני סטטי ודינמי. אבחון זה מאפשר זיהוי גורמים פנימיים כמו הבדל באורך הרגליים, מבנה כף הרגל, טכניקת הריצה, חולשה שרירית או הגבלות מפרקיות.
אבחון ביומכני דינמי בעת הליכה או ריצה יכול לזהות חולשה בשרירים: למשל, כאשר נשמעים צעדים חזקים אצל אנשים הרצים על מסילה, ניתן להסיק שהבעיה אינה נעוצה בהכרח במשקל הגוף, אלא ביכולת הבלימה השרירית: הרגל הקדמית נתקלת בקושי בריסון הנפילה, מה שגורם לעומס מוגבר על המבנים הגרמיים.
מה הטיפול הנכון?
בשברי מאמץ, לעומת פציעות ספורט אחרות, מנוחה מהווה חלק ניכר מהריפוי והטיפול. הטיפול בשברי מאמץ חייב להתחיל במנוחה בהתאם לחומרת השבר, הכוללת לעיתים שימוש באביזרי עזר להפחתת עומסים על הגפיים. בהמשך כדאי לפנות לאבחון וזיהוי הגורמים לפציעה, ולבצע בדיקה פיזיקלית מלאה, הכוללת הערכה של טווחי תנועה מפרקיים, כוח שרירים, אורך רגליים, מבנה גרמי של כפות הרגליים - וכמובן טכניקת ההליכה והריצה.
הטיפול השמרני בפיזיותרפיה לשברי מאמץ יכלול שינוי טכניקת ריצה במידת הצורך, שיפור השליטה השרירית האקסצנטרית, העלאת כוח השרירים הכללי, שיפור שיווי המשקל, והתאמת מדרסים עם הגבהה או נעליים מתאימות לטכניקת הריצה, על מנת למנוע חזרה של שברי המאמץ.
הכותבים: אילנית אברון MSc.PT,, סאם חמיס MSc.PT, איימקס - המרכז הישראלי לניתוח תנועה וספורט
סובלים מכאבים ברגליים? כך תדעו אם יש לכם שברי מאמץ:
לפנייה לכתב/ת 
