חצי בן אדם: כך נראה יניב שרזה 100 ק"ג
לפני שש שנים הגיע יניב פלח משקל שיא של 167 קילו. היום, כשהוא כמעט מאה קילו פחות, יניב כבר מתכונן לריצת מרתון בוינה. בין לבין הוא מספר על השינוי המחשבתי, המשברים הקשים וכוח הרצון שהוא גילה בעצמו
"פעם האוכל ניהל אותי היום אני מנהל אותו", אומר עם חיוך יניב פלח, בן 42 אבא לארבעה ילדים מלוד. "אני יכול להתיידד איתו, הוא לא האויב שלי".
"פעם גם כשלא הייתי רעב הייתי אוכל", הוא ממשיך. "בלי שום סיבה. אכילה רגשית, אכלן כפייתי כשמשהו לידי אני אוכל אותו. היום לא, אם זה לא שלי זה לא יהיה לידי".
"לפני כשש שנים, במשקל שיא של 167 ק"ג החליט פלח לעשות שינוי. "באחת הנסיעות שלי ושל אשתי לחו"ל לא יכולתי לסגור את החגורה במטוס. כשהגענו לבולגריה שמעתי מישהו צועק לי יניב, יניב, והביא לי חולצה עם חמישה X לארג. היה כתוב עליה I love milk. אני לא אשכח את המשפט הזה. זה היה המקום שנתן לי את התפנית, שהראה לי למה אני לא צריך להיות במקום הזה".
אחרי שלושה ניתוחים לקיצור קיבה שלא צלחו החליט פלח לעשות שינוי והצטרף לקבוצה לשמירה על המשקל. לאט לאט ועם תמיכת מנחה אישית הצליח למצוא את השילוב הנכון עבורו בין ספורט לתזונה ורזה כ-100 קילו.
"היום אני שוקל 73 קילו", הוא אומר בחיוך. "עברתי ממידה 64 למידה 38 /40. ואפילו סקיני!". באפריל הקרוב הוא יגשים עוד חלום והפעם עם ערך נוסף כאשר ירוץ 42 ק"מ במרתון וינה הקרוב והכל למען ילדים החולים בתסמונת CCHS, תסמונות הפוגעת בנשימה.
"אני הולך לתת את המרתון לילדים שרוצים לנשום. כמו שהמשקל הזה שאין לי גרם לי לנשום בחיים שלי. כשזיו, המאמן שלי שאל אותי אם אני רוצה להתחבר לעמותה שנקראת יד לנשימה ולתרום את המרתון הזה ואמרתי לו שכן. בלי היסוס. בקו הסיום, בשלושה ק"מ האחרונים המאמן שלי יבוא עם החולצה של כל התורמים וקילומטר לפני הסוף אני אפתח את הטלית שלי ואגיע עם הטלית שלי לקו הסיום".
לפנייה לכתב/ת 
