הגיע הזמן לשחרר את האקס המיתולוגי
האקס המיתולוגי היא אכן פנטזיה. גם הוא כבר לא בן 27. או 35. והאמת המרה היא שהוא לא אוהב אותך. כי אם הוא היה אוהב אותך, הוא מזמן היה איתך. אם תפנימי את זה, אם תסכימי לראות את זה, אם תגידי לעצמך "מגיע לי גבר שיאהב אותי", תוכלי סוף סוף גם למצוא אותו
הוא היה ונשאר אהבת חיי. היחיד שעשה לי את זה. אי אפשר להשוות אותו לאף אחד אחר. מי כמוהו הצחיק אותי. מי כמוהו ידע איך לגעת בי. לרגש אותי. להבין אותי. לעטוף אותי. איך אמצא עוד מישהו כזה?
מדי פעם הוא מתגנב למחשבות שלי. לפעמים אנחנו נפגשים. ודבר מוביל לדבר. אני לא יכולה לעמוד בפניו. ואחר כך מצטערת, בוכה לכרית ומלקה את עצמי למה עשיתי את זה לעצמי. נכון, אני לבד. אבל מה זה קשור? זה מזל. גורל. מקריות. שאני לא מוצאת מישהו שיתאים לי. כמו שהוא התאים לי.
אז למה אתם לא ביחד? כי הוא לא בנוי לזה. כי הוא מחפש את עצמו. כי הוא בקשר עם מישהי. כי הוא נשוי. אבל עזבי שטויות, אני יודעת שבשבילו אני האחת. ואם הוא עדיין לא יודע את זה, זה עוד יקרה. זה רק עניין של זמן. יום אחד ייפול לו האסימון. יום אחד הוא ינקוש בדלת. יום אחד עוד נהיה ביחד.
את מספרת את זה ונשמעת כל כך משכנעת. משכנעת את עצמך בעיקר. אז מה הפלא שזה נמשך כבר שנים. ויכול להימשך אפילו חיים שלמים. את חיה לבד. את בודדה. את מתוסכלת. אף אחד לא מספיק טוב לך. אף אחד לא יכול להחליף את האגדה המהלכת. וכל קשר חדש הוא כישלון ידוע מראש. כי את מכשילה אותו. כן, זו את. רק את. וכל עוד לא תשחררי את הפנטזיה על האקס המיתולוגי, לא תמצאי אהבת אמת. לא תהיה לך זוגיות. לא תקימי משפחה. לא תהיי מאושרת.
הוא, אגב, מצא. אל תשלי את עצמך. או שהוא ימצא. וזו לא את. את העבר. לפעמים נעים לו להיזכר בעבר. להשתמש בך כשמיכה חורפית, או לסובב אותך כמו מאוורר קיצי. מגיע לך יותר מזה. הרבה יותר מזה. מגיע לך שתהיי הדבר האמיתי. אבל בשביל זה את צריכה להיות חופשיה. ממנו.
תגרשי את המחשבות שמאמללות אותך
במציאות, זה היה רומן קצר. או סיפור אהבה ארוך. אבל הוא נגמר. מזמן. את הרי יודעת את זה. אז למה את נאחזת בו? מדוע את לא מניחה לו להישטף מחייך? כי האמת היא שאת פוחדת פחד מוות מזוגיות אמיתית. מאהבה ממומשת. מקשר שיוביל לנישואין. מהקמת משפחה. משיגרה. את פוחדת פחד מוות שלא יהיו לך יותר ריגושים. גם אם הם כואבים. את מעדיפה לכאוב ולדמוע ולהתייסר ולייצר לעצמך דרמות, כי האלטרנטיבה בעינייך היא שקיעה איטית לתוך זוגיות, אימהות, עלייה הכרחית במשקל, ויתור על עצמך, דיכאון, עצב והזדקנות מרירה.
זה מה שאת באמת חושבת על החיים. זה מה שראית בבית. או אצל חברים. או בסרטים שאת אוהבת. אין הפי אנד. מי שמתחתן, בעינייך, מוותר על חייו, כולא את עצמו עם ילדים, סידורים ובעל משעמם ומכריס, שלא מבין כמה את זקוקה, נואשות, לתדלוק רגשותייך, לטלטלה פיזית, לעונג חסר שליטה, כן, כמו שהיה לך, פעם, איתו.
את רוצה להישאר צעירה לעד. תוססת. מגניבה. סקסית. מושכת. והאקס המיתולוגי משקף לך את עצמך כפי שהיית רוצה להיות תמיד. המחשבה הזאת מאמללת אותך. מקפיאה כל סיכוי להתאהבות. כי אי אפשר להישאר לנצח בת 27. וגם לא 35.
האקס המיתולוגי היא אכן פנטזיה. גם הוא כבר לא בן 27. או 35. והאמת המרה היא שהוא לא אוהב אותך. כי אם הוא היה אוהב אותך, הוא מזמן היה איתך. אם תפנימי את זה, אם תסכימי לראות את זה, אם תגידי לעצמך "מגיע לי גבר שיאהב אותי", תוכלי סוף סוף גם למצוא אותו. כי המחסומים יוסרו. והעיניים ייפקחו. והלב ייפתח. והגוף יכין את עצמו אליו.
והגבר יגיע. והוא יהיה בדיוק מה שאת רוצה. הוא יבין אותך. ויקשיב לך. ויאהב אותך. ויעטוף אותך. ותמיד יהיה מרגש להיות איתו. כי הוא, באמת, הגבר של חייך.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
