להיות יותר חכמים: הדרך לחדד את המוח בכל גיל
חושבים שאם תפתרו מספיק סודוקו הזיכרון שלכם יישאר חד? חשבו שוב. פרופ' שלמה ברזניץ, מומחה לחקר המוח, מסביר בריאיון למה מה שחשבנו שיעזור לנו להישאר חדים לא ממש עוזר, ואיך אפשר לעצור בדרכים פשוטות אך יצירתיות את ההידרדרות הטבעית של המוח
ילדה מתוקה בת שנה וחצי שמרגישה בפעם הראשונה בחייה טיפות של גשם, פעוטות שטועמים גלידה או לימון, תינוק כבד שמיעה ששומע פתאום את קולה של אימו – הרשת מלאה בסרטונים מסוג "הפעם הראשונה שלי". הטובים שבהם סחפו מיליונים וגרפו כמות בלתי נתפסת של צפיות, ואפשר לצפות בהם שוב ושוב.
אם תסתכלו היטב על פעוטות בני שנה, שנתיים או שלוש, תוכלו לראות את התגובה המופלאה שלהם לחוויות למידה ראשונות. הצעד הראשון, המילה הראשונה, המשפט הראשון, הפעם הראשונה שהם מצליחים לשרוך בעצמם את שרוכי הנעליים. בשבילם – הכל חדש, מקסים ומרגש. המוח שלהם נבנה, נוצר האדם המבוגר שהם יהיו בעתיד.
אבל מה קורה לנו במהלך החיים? כשאנחנו צוברים עוד ועוד חוויות וניסיונות, והמוח לומד ומתרגל לבצע פעולות – מהפשוטות שבהן ועד חישובים מסובכים וסיטואציות חברתיות מורכבות? ומה קורה כשאנחנו מתבגרים והכישורים הקוגניטיביים שלנו מתחילים להיחלש, ואנחנו מתחילים לשכוח דברים?
ממצאים עדכניים בחקר המוח טוענים כי אחד הגורמים לאובדן הכישורים הקוגניטיביים והזיכרון, שמתרחש בגיל מבוגר, הוא דווקא הניסיון. חוכמתו של המוח והיעילות הרבה שלו הם אלו שעומדים דווקא לרעתנו אחרי שכבר התנסינו מאות ואלפי פעמים בחוויות החיים והחושים. פרופ' שלמה ברזניץ, מומחה בינלאומי לפסיכולוגיה קוגניטיבית ומייסד חברת "קוגניפיט" לאימוני מוח, טוען שאפשר לעצור את ההידרדרות הזאת או למתן אותה בדרכים שלא חשבנו עליהן כלל.
"הניסיון האנושי הוא אחת הבעיות, אחד הגורמים להיחלשות הזיכרון", אומר פרופ' ברזניץ בראיון ל-ynet שמתקיים לרגל סדרת הרצאות חדשה בייצוגה של "קונטנטו נאו" שכותרתה "הצצה אל נפלאות תהליכי הזיכרון והשכחה, וכלים חדשניים להשפיע עליהם על פי הממצאים העדכניים ביותר בחקר המוח".
"אנחנו תמיד מדברים על יתרונות הניסיון", הוא מסביר, "אבל הבעיה היא שבגללו אנשים מבוגרים לא צריכים לחשוב. המידע מפסיק להיות לנו חדש והופך להיות מוכר. מבוגרים כבר ראו, חשבו ושמעו הכל מאות פעמים בעבר ולכן במקום לחשוב, הם נזכרים בפעמים קודמות - והמוח הופך להיות עצל".
התיאוריה שעליה נשען פרופ' ברזניץ גורסת כי המוח הוא איבר פלסטי, ובניגוד למה שנהוג היה לחשוב עד לאחרונה יחסית, הגורם האחראי על תפקודי המוח הם הקשרים בין התאים ולא תאי העצב עצמם. "מכיוון שידוע כי מספר תאי העצב נשאר קבוע לאורך החיים ולא נוצרים תאי עצב חדשים, האמונה הרווחת הייתה שהמוח לא מסוגל לתקן תפקודים שנהרסו כי חשבו שהתאים עצמם אחראים לתפקודים השונים", הוא מסביר.
"בעשורים האחרונים מתבססת הידיעה שאפשר בהחלט לשפר תפקודים שנפגעו, משום שאפשר לחדש את הקשרים בין התאים ובין עצמם. אפשר לשנות את הקישורים האלו, אפשר לחזק חלקים מסוימים על חשבון חלקים אחרים וכך בעצם לשנות את הארכיטקטורה של המוח".
אימוני מוח: להעיר אזורים רדומים
שיטת "אימוני המוח" שפיתח פרופ' ברזניץ מותאמת בצורה מדויקת לדפוסי פעילות המוח האישיים שלנו. החברה שהוא הקים, קוגניפיט, יוסדה במקור כדי לעזור לאנשים מבוגרים להאט תהליכי דמנציה, אך בהמשך התגלה כי אימוני המוח שהיא מציעה משפרים יכולות קוגניטיביות בכל גיל. בסדרת ההרצאות שלו, יתמקד ברזניץ בשני המישורים שהם למעשה שני פנים של אותה תיאוריה. האחד - שימור כוחו של המוח ומניעת תהליכי דמנציה בגיל מבוגר, והשני - שיפור יכולות קוגניטיביות אינדיבידואליות בכל גיל על ידי אימון החלקים החלשים אצל כל אחד מאיתנו.
"האימונים מבוססים על כך שלכל אחד מאיתנו יש סדרה של כישורים קוגניטיביים שבחלקם אנחנו טובים יותר ובחלקם פחות. מאחר שעם הזמן אנחנו לומדים להסתמך על כישורי המוח בהם אנחנו חזקים ולהזניח את אלו שאנו מתקשים בהם, הסוד הוא להכיר שיטות שבעזרתן נוכל לתרגל ולחזק דווקא את הכישורים הפחות מפותחים שלנו".
הרעיון של "האינדיבידואציה של המוח" שעומד בבסיס התרגילים, הוא המעבר שלנו ל"אוטומט" ברבים מכישורי החיים. דוגמא מובהקת לכך היא נהיגה. אדם שנוהג הרבה שנים כבר לא מפעיל את המוח בנהיגה, ואז המוח "משתעמם" ולא יוצר הקשרים חדשים.
"הרעיון הוא לחזק את הנקודות החלשות", אומר פרופ' ברזניץ. "מה שעומד בעוכרינו הוא היעילות המדהימה של המוח, שמעדיף להשקיע משאבים בדברים שהוא לא יודע. ברגע שהוא כבר מאומן הוא מפתח עצלנות".
הרעיון אם כך, הוא פשוט ליצור גירויים חדשים, פעולות חדשות שהמוח חייב לחשוב עליהן. מכיוון שהוא עדיין לא רכש תהליכים אוטומטיים לטפל בהן, הוא צריך להתאמץ.
כך למשל, רבים פותרים תשבצים או משחקים ברידג' כדי להפעיל את המוח ולשמור אותו טרי ורענן. פרופ' ברזניץ טוען שהדרכים הללו אינן יעילות כפי שחשבנו, וכי הדרך הטובה ביותר לשמור על יעילות המוח היא באמצעות אינפורמציה חדשה.
"עלינו להפעיל את תאי המוח כל הזמן, כי תא פעיל הוא תא שמקבל יותר חמצן, ובעקבות זאת מפריש הורמונים שמגנים עליו מפני תמותה. תא מוח מבודד ימות, אבל תא מוח שמקושר לתאים אחרים מוגן - כך שעלינו לנסות ליצור את ההקשרים החדשים האלה כל הזמן, ואת זה עושים דרך אינפורמציה חדשה".
אז לפתור תשבצים וסודוקו לא עוזר לאורך זמן?
"לפתור סודוקו זה נהדר, כל עוד זה חדש. הבעיה היא, שבגלל היעילות של המוח, הפעולות שלו הופכות לרוטיניות, הוא מתרגל והופך להיות עצל. אם אדם מבוגר מתחיל לפתור סודוקו, בחודש או חודשיים הראשונים זה מאתגר ונהדר. אבל אחר כך מפתחים שיטה ואז עושים את המהלכים האלה בלי לחשוב. בעצם, ברגע שהופכים להיות טובים במשהו, הוא כבר לא ממש עוזר לנו.
"כך גם עם ברידג' או שחמט – משחקים שבהחלט מאמנים את המוח ליצור הקשרים חדשים אבל לאחר זמן מסוים הם נעשים אוטומטיים. המוח, איבר יעיל ביותר, תמיד מחפש את הדרכים הקצרות והטובות ביותר לבצע פעולות כדי להשקיע כמה שפחות אנרגיה. אך היעילות הזאת היא מה שגורם לנו לפתח שיטות מחשבה רוטיניות ולאבד את ההקשרים החדשים".
טלוויזיה: האויב הגדול של הזיכרון
ובכל זאת, טוען פרופ' ברזניץ, גם אם הם אינם יעילים כפי שנהוג היה לחשוב, פתרון תשבצים ומשחקי שחמט טובים בהרבה מאשר צפייה בטלוויזיה - האויב הגדול של השמירה על תפקודי המוח. "עשרות אלפי מחקרים הראו שצפייה ממושכת בטלוויזיה עומדת ביחס ישר לסיכון מוגבר לדמנציה וירידה בכישורים הקוגניטיביים משום שכשיושבים מול הטלוויזיה אין צורך לחשוב.
"קריאת ספרים, לעומת זאת, משפרת את היכולות הקוגניטיביות כי יש בהם אינפורמציה מקודדת. כשאת קוראת את מסתכלת על דף ועליו אותיות שחורות. את לא רואה את האישה היפה שהסופר מתאר. המוח צריך לעשות עבודה אינטנסיבית כדי לפתח את המילים למשמעויות, ואת צריכה לדמיין ולשלוף מהזיכרון נשים יפות שאולי דומות לנשים שהוא מתאר".
מה עוד אפשר לעשות כדי לשפר את הזיכרון?
"לצרוך אמנות ותרבות – לבקר בתאטרון, באופרה או במוזיאון. גם לטייל, או אפילו ללכת הביתה בדרך אחרת ממה שרגילים, לסטות קצת מהדרך. פתאום אז רואים דברים אחרים, פוגשים אנשים אחרים, אלה דברים קטנים ומאוד חשובים. הבעיה היא שבגיל מבוגר יש ניסיון, אבל מבוגרים רבים מחפשים ואוהבים את הנינוחות שבשגרה. לכן די קשה להוציא אותם מהשגרה, אבל לא בלתי אפשרי".
איך משכנעים אדם מבוגר לשנות הרגלים ולצאת מהשגרה?
"המפתח הוא שזאת חייבת להיות גם יוזמה של האדם עצמו. אנשים צריכים להבין את כל מה שדיברנו עליו, להבין שהסכנות של הזיקנה אורבות גם להם וכדי להימנע מהן צריך לעבוד כל הזמן. זה באמת יכול להיות בדברים קטנים כמו לפגוש אנשים חדשים, ליצור סיטואציות חברתיות, תמיד יש בהן גורם חדש, מפתיע. תגובות של אנשים הן דבר שקשה לצפות ותמיד יכולות להפתיע. ואם מדובר אנשים חדשים – זה בכלל מצוין.
"וכמובן, לשנות הרגלים קטנים, סדרים קטנים בבית, לסדר מחדש את הרהיטים מדי פעם, להחליף מיקומים של חפצים במטבח – דברים שבהחלט יכולים לעזור למוח להישאר ערני ולהאט את תהליכי הדמנציה הטבעיים".
מה קורה במוח של אדם חולה באלצהיימר? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
