בלי לחשוש: האימונים המפתיעים שמתאימים לחולי פרקינסון
אימון גופני שגרתי מהווה גורם מהותי בהתמודדות עם מחלות. "למרות החשש, דווקא אימונים בעצימות גבוהה, קרוספיט והרמת משקולות משפרים במיוחד את מצב החולים", אומרים שני מומחים בפעילות גופנית משקמת ונותנים המלצות לסוגי האימונים המותאמים, עצימותם והשפעתם המייטיבה על מערכות הגוף
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
פעילות גופנית חשובה לאין ארוך בהתמודדות עם מחלות בכלל ומחלת הפרקינסון בפרט. מחקרים מראים כי הפעילות הגופנית מסייעת בהפחתת סימני המחלה והתקדמותה.
הפעילות שנמצאה מיטיבה מתמקדת בהליכה, תרגילי כח, תרגילי שיווי משקל ותרגילים לשיפור טווח התנועה כמו כן נמצא כי גם בריקוד יש יתרון לחולים ונצפה שיפור במהירות התנועה ושיווי המשקל. אולם לצד אימונים אלה יש יתרון גם לפעילות גופנית בעצימות גבוהה יותר.
עוד במדור 60 פלוס:
ריקוד מרפא: ההשפעה המדהימה של ריקוד
3 מבוגרים, 3 תפריטים - מה הכי בריא?
איך מחלה של בן או בת הזוג משפיעה על הזוגיות
פרקינסון: מחלה עצבית שפוגעת בתנועה
מחלת פרקינסון הנה אחת מהפרעות התנועה הנפוצות. על פי הנתונים גיל הופעת המחלה לראשונה הוא בין 55-65, גברים חולים יותר מנשים וכ-1% מכלל האוכלוסיה מעל גיל 60 חולה בפרקינסון למשך של 15-30 שנה.
מקור ההפרעה של חולי הפרקינסון במוח והיא גורמת להפרעות מוטוריות ופוגעת בתהליכים קוגניטיביים, התנהגותיים וריגשיים. החולים מראים הפרעות היפוקינטיות המאופיינים על ידי התחלה לקויה של תנועה (א-קינזיה) ועל ידי ירידה בחוזק ובמהירות של תנועות רצוניות (ברדיקינזיה). מאפיינים אלה יהיו בדרך כלל מלווים בהתקשות שרירית ורעידות.
מדובר במחלה ניוונית של מערכת העצבים המתקדמת באיטיות ומאופיינת בהפרעות מוטוריות, ירידה באיכות החיים בשל ההפרעות כגון רעד במנוחה המתגבר בסטרס ריגשי, נוקשות שרירית, איטיות תנועה, הפחתה בתנועות אוטומטיות, פני החולה קפואים יחסית (mask face), חיוך אשר מתפתח ונעלם לאט, דיבור בעוצמה נמוכה וללא שינויים בטונציה, כתב היד קטן רועד וקשה לקריאה.
החולים יסבלו מקושי בקימה מהמיטה ומהכסא, נטיה לעמוד בתנוחה כפופה, קושי בהתחלת הליכה (freezing). ההליכה תהיה מאופיינת בצעדים קטנים, גרירת רגליים, חוסר יציבות בעת סיבוב, קושי בעצירה. במצבים מתקדמים של המחלה ההליכה מאופיינת במהירות מתגברת על מנת למנוע נפילה.עוד נראה ריור בשל חוסר תפקוד של שרירי הלוע ובעיות בליעה.
שינויים לא רק תנועה: גם בחשיבה, במצב הרוח ולחץ הדם
כאמור, נראים גם שינויים בחשיבה שינויים במצב הרוח עד דיכאון ירידה ביכולת עיבוד מידע ותכנון מידע, עייפות וחוסר כוח. הפרעות שינה ויקיצות רבות שכיחות מאד בקרב חולי פרקינסון. נראה היעדר בשנת חלום ודיבור בזמן שינה. בנוסף, ניתן לראות גם הפרעות בתיפקודים אוטונומים כגון: עצירות, אין אונות, שינויים בלחץ הדם, קושי בשליטה בשתן והזעה.
מחלת הפרקינסון קשורה לירידה באיכות התנועה של האדם באופן הדרגתי אולם במידה ותבוצע פעילות גופנית על בסיס קבוע הדבר יסייע רבות על הידרדרות איטית יותר של תסמיני המחלה, על חוזקם של השרירים, שיפור טווחי התנועה והניידות היומיומית של החולה, שיפור שיווי המשקל והקואורדינציה, מניעת או הפחתת התקשות הגוף ועוד.
בנוסף, אימונים מותאמים משפיעים לחיוב על תאי המוח ו'שומרים', למעשה על אותם תאי מוח שעדיין במצב תקין והדבר חשוב מעין כמוהו.
7 המלצות לפעילות משקמת
1. פעילות אירובית: חשובה במיוחד. כמו למשל הליכה על מסילה, רכיבה על אופניים, חתירה בקיאק, ריקודים מסוגים שונים ועוד. זאת כל עוד הדופק גבוה דיו וגם חל שיפור של היכולת האירובית. הדופק המומלץ הנו לפחות 50% מהמרבי.
2. ביצוע תרגילים שונים ופעילויות הכרוכים בקואורדינציה: תנועה במרחב תוך התייחסות לרמזים ויזואליים, שמיעתיים, תנועה המוכתבת ע"י מקצבים שונים, בדרגות שונות לשם שיפור היכולת התנועתית בכלל.
3. אינטנסיביות באימון: חשוב שתהיה גבוהה דיה על מנת להביא לשיפור. ברם, אצל אנשים הלוקים במחלה בשלבים מתקדמים ולא מאומנים הרי שגם עומס נמוך במיוחד יהווה את הסף התחתון שבו כבר יחול שיפור של היכולת הגופנית. לא אחת מדריכי כושר אישיים, מסיבות שונות, ממליצים על אימונים בעצימות ממש קלה עבור חולים במחלות נוירולוגיות. לא אחת, הסיבות לכך נעוצות בחוסר הבנה מספקת של סוגי האימון ותוכניות האימון בכלל המתאימים לאותם חולים בכלל וחולי הפרקינסון – בפרט.
4. שיפור טווחי תנועה: זאת ניתן לעשות באמצעות תרגילי תנועה מפרקית שמתבצעים על בסיס קבוע מספר דקות בכל אימון. לכך חשיבות רבה מכיוון שבכלל אצל אנשים עם העלייה בגיל חלה ירידה ביכולת התנועתית ובטווחי התנועה. לכן, שמירה על אותם טווחי תנועה ניתן לעשות באמצעות תרגילים מתאימים מדי סוף אימון בין אם מדובר על אימון אירובי ובין – על אימון כוח מסוגים שונים. לצד זה יש תועלת וחשיבות רבה גם לסוגי אימון התנגדות אחרים כמו, למשל, יוגה או פילאטיס בהם מושם דגש רב על שיפור מרכיב הגמישות והתנועה באופן משמעותי לעומת חלק ניכר מאימונים שכיחים אחרים.
5. מספר האימונים בשבוע: מומלץ 3-6 אימונים בשבוע. זאת מכיוון שאותם אימונים ישפרו את איכות החיים של הלוקה במחלה. מחקרים מראים כי חתירה, במכשיר חתירה או בקיאק, רכיבה יומית על אופניים, הליכה על מסילה, אימוני משקולות על בסיס קבוע ועוד יביאו להפחתת התסמינים של הלוקים במחלה ולשיפור ממשי באיכות חייהם.
6. אימונים ותרגילים המיועדים לשיפור הפעילות היומיומית: חשובים גם הם. לדוגמה, תרגילים לשיפור שיווי המשקל והקואורדינציה. ניתן לבצע תרגילים אלה על בסיסים לא יציבים, על רגל אחת, בעיניים עצומות, תוך מעבר מכשולים, ביצוע 3-2 משימות בו זמנית ועוד. זאת בקורלציה לדרגת החומרה של המחלה. כמו כן, חשוב לבצע תרגילי חיזוק של שרירים קטנים החשובים לפעילות היומיומית בכלל כמו כופפי ופושטי כף היד, עלייה על בהונות הרגליים בעמידה וכדומה.
7. להימנע מתרגילים בדרגת סיכון גבוהה: תשומת לב לסוג האימון המבוצע, העצימות וכדומה. חולי פרקינסון עשויים למעוד בנקל ובד בבד, גם ללקות במחלות נילוות נוספות. לכן, חשוב לבנות תוכנית אימון מסודרת עם איש מקצוע כמו פיזיולוג מאמץ, רופא ספורט וכדומה.
אימוני עצימות גבוהה, משקולות וקרוספיט - מייטיבים
אימוני כוח מתקדמים שמיועדים בכלל לאנשים מאומנים עם כוונה ברורה ומטרות אימון ספציפיות כמו: פיתוח כוח מירבי, ביצוע תרגילים בטכניקה מורכבת, עומסי אימון ברמה גבוהה או מירבי מתאימים – ייתכן לחולי פרקינסון? ממחקרים עולה שעצימות אימון גבוהה יחסית הביאה לשיפור מצבם של הלוקים במחלה. לפניכם שישה גורמים להטבה במצב הבריאותי של החולים המבצעים אימונים מתקדמים:
1. פונקציונליות תנועתית: בשלושת סוגי הספורט הללו שהנם אנאירוביים בעיקרם מושם דגש רב על ביצוע תרגילים ותנועות המדמות תנועות רבות מהיום יום בכלל כמו: דדליפט, לחיצת כתפיים באופנים שונים, פשיטת מרפקים, כפיפת מרפקים, עמידה על רגל אחת, ביצוע תרגילים בעיקר, רב מפרקיים ועוד. לכך השפעה רבה מאוד על שיפור יכולת תנועתית ספורטיבית אך בד בבד – גם תנועתית יומיומית.
2. עצימות האימון: אינה חייבת להיות גבוהה כלל בתקופת האימון הראשונה שעשויה להמשך חודשים ספורים ויותר. אזי, כל סט יתבצע תוך הקפדה על טכניקה נכונה בלי הקפדה על הגעה לכשל בכל שלב באימון (בכל סט באימון לא ניתן לבצע חזרה נוספת). מנגד, הקפדה על אינטנסיביות תביא עימה גם שיפור ממשי ביכולת הגופנית.
3. הפרשת אנדורפינים: מדובר על אחד החומרים הכימיים החשובים המופרשים בעת פעילות גופנית עצימה. בפעילות קלה, שלעיתים לא מעטות חולי פרקינסון מבצעים, הפרשת האנדורפינים זניחה. זאת מכיוון שיש צורך, במקרה זה, לעצימות אימון גבוהה יחסית – הן אירובית והן אנאירובית.
4. האימון בקבוצה והתמיכה במתאמן: במיוחד באימון קרוספיט מדובר על קהילה של ממש, יותר מאימוני פיתוח גוף או הרמת משקולות.
האימון בקבוצה קטנה או גדולה או מאמן אישי משפר מאוד את היכולת להתמיד בפעילות, הגם שהנה ברמה גבוהה- מירבית. אימונים כאלה קשה עד מאוד לבצע באופן עצמאי ללא מאמן אישי, תמיכת קבוצה וכדומה.
5. תחושת ההישג, מסוגלות וההצלחה: אימונים בקבוצה וברמה כה גבוהה פוטנציאלית מעלים תחושת ההישג, היכולת, הביטחון העצמי ועוד. זאת, משמעותית יותר, מאשר ביצוע אותה פעילות עם קבוצה של חולי פרקינסון אחרים או מחלות נוירולוגיות אחרות, שמבצעים זאת ברמה מאוד ירודה, בסוגי אימונים שבדרך כלל באינטנסיביות נמוכה ועוד.
6. אפקט האימון: ככל שהאימון ברמה גבוהה יותר, מידת השיפור עולה בהתאמה. אימון, למשל, בדופק של 60-80 אחוז מהמרבי מצריך התאוששות ותהליכי בנייה מחדש משמעותיים יותר מאשר אותה פעילות אירובית המבוצעת בדופק של 50-60 אחוז מהמרבי. כנ"ל הדבר באימוני הכוח השונים.
הכותבים, ד"ר איתי זיו הינו מנהל קורסי הכשרה מתקדמים לאנשי מקצוע במכללה האקדמית בוינגייט. מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט. ד"ר סיגלית דסה-שלומוב (Ph.D) אימון גופני משקם. מרכזת הקורס "מדריך לפעילות גופנית משקמת" במכללה האקדמית בוינגייט
בשלב מתקדם: צפו בהשפעה המרגשת של ריקוד ומוסיקה על חולה פרקינסון:
בשיתוף מגדלי הים התיכון"
לפנייה לכתב/ת 
