יהיה טוב. אם רק תאמינו
הגישה לחיים היא המפתח להבנת התהליך שכל אדם צריך לעבור. גישה אופטימית, חיובית, חומלת, אוהבת, תומכת ומעודדת, עשויה להציל אתכם מעצמכם. גישה שלילית רק תמשיך את הסבל עוד זמן רב. במה תבחרו - זה כבר תלוי בכם
הייתי בטוח שהחיים שלי נגמרו.
שיותר לא תהיה לי אהבה. שכבר אין לי בשביל מה לקום בבוקר. שהכל אבוד.
האבחנה הרפואית היתה מרה. סבלתי ממחלה כרונית שהייתה אמורה להרוס את חיי. לרפואה הקונבנציונלית לא היה מה להציע לי, אז חיפשתי מרפאים אלטרנטיביים. פניתי להומיאופתים, ניסיתי דיקור, עיסוי עמוק, רפואה טבעית, עד שהבנתי שאני צריך לרפא את מעמקי הנפש, לנקות את התודעה, לבדוק מה השתבש, כי שם, בפנים, נמצאת התשובה.
זה קרה לפני 30 שנה. אבל המסע שלי עדיין נמשך. בדרך פגשתי מטפלים נפלאים. למדתי. התנסיתי. התחלתי ללמוד. הכרתי את עצמי טוב יותר. הפכתי למטפל בעצמי. התאהבתי. הקמתי משפחה. עברתי עיר. יש לי בית. והיום אני מאמן. בגלל המחלה ההיא. אני מודה לה בכל יום. כי בלעדיה אולי הייתי נובל וקמל בתוך בינוניות מעיקה, חיים סתמיים, שקרים ופחדים, הרחק הרחק מעצמי. לבד.
שלום חנוך כתב פעם את המשפט הנהדר "הכי חשוך לפני עלות השחר". והוא מכוון לכל אחד ואחת מאיתנו שנמצאים במשבר אישי עמוק. שמרגישים שהכל סוגר עליהם. שאין להם שום סיכוי. שהייאוש אוחז בנשמתם ושגופם כואב כל כך. הנה החדשות הטובות: כשאתם אי שם בתחתית, אתם יכולים רק להתרומם. נכון, אתם עלולים גם לטבוע. אבל זה תלוי רק בכם.
אתם אלה שיכולים להציל את עצמכם. רק אתם. לא אף אחד אחר. אפשר להיעזר כמובן במטפלים, ובמרפאים, ובמאמנים, ולפעמים גם ברופאים ובפסיכיאטרים. אבל את העבודה העצמית רק אתם יכולים לעשות. בתנאי שאתם רוצים. בתנאי שאתם אמיצים. בתנאי שאתם מבינים שקיבלתם הזדמנות נוספת לחיות. לחיות ממש. לחיות עכשיו.
לצמוח מתוך הקושי
תביטו סביבכם. האנשים שחטפו את המכות הקשות ביותר הצליחו להישאר בחיים ואפילו צמחו מתוך התופת. כאלה שחוו מוות של אדם קרוב. כאלה שנפצעו קשה, רותקו לכיסאות גלגלים, או איבדו את מאור עיניהם. כאלה שפוטרו. שנפרדו. שנבגדו. שננטשו. כל אחד והשריטה שלו. כל אחד והצלקת שלו. כל אחד והאובדן, הריסוק, הקריסה או ההתמוטטות הנפשית. אבל הם לא התלוננו. הם לא התבכיינו. הם מינפו את עצמם מעבר לקשת בענן.
הם חיים בינינו. הם מתגוררים מעבר לקיר. לפעמים הם אפילו אנחנו. האם נבחר להמשיך ולדעוך אל תוך הכלום, או ניאחז בחיים כמו ניצול ששוחה אל החוף? האם נרים ידיים, או נדחוף את הקיר הבלתי נראה שניצב בינינו לבין ההצלחה? האם נאמין באושר? האם נשאף אל הכוכבים? האם נשקם את חיינו? האם נבין מהו הדבר המופלא הזה שנקרא חיים?
הגישה לחיים היא המפתח להבנת התהליך שכל אדם צריך לעבור. גישה אופטימית, חיובית, חומלת, אוהבת, תומכת ומעודדת, עשויה להציל אתכם מעצמכם. גישה שלילית רק תמשיך את הסבל עוד זמן רב. במה תבחרו? למה תתחייבו? לחיים או לבריחה? למסע אל חוסר הוודאות, או לאזור הנוחות שאתם מכירים עד כדי מיאוס?
בכל יום אתם יוצאים לקרב על חייכם. ואי אפשר עוד להתחמק מהכרעות. כי מי שלא מחליט, נופל. ומי שלא חותך, מתרסק. ומי שלא בוחר, החיים בוחרים עבורו. כואב לכם? אז תטפלו בזה. מפחיד לכם? אז תתבוננו בזה. אין לכם יותר תירוצים. הגיע הזמן לחולל את השינוי. למחות את הדמעות. לצאת מהקונכייה. ולהביט במראה.
אני הצלתי את עצמי. גם אתם יכולים להציל את עצמכם. אם לא תסתפקו במועט. אם לא תיכנעו לשיחות שרצות לכם בראש. אם תאמינו בכך שאתם יכולים להיות מאושרים. מאושרים באמת. אני האמנתי. ואני חווה את האושר מדי יום. גם אתם יכולים. האם אתם מוכנים לצאת לדרך?
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
