לשם מה אנחנו חיים?
אתם צריכים להניח את חייכם על השולחן – ולהתבונן בהם בעיניים פקוחות לרווחה. רק כך תגלו מי אתם באמת, מאלו חומרים אתם עשויים ומה בא לכם באמת לעשות עם עצמכם
מה התכלית? מה הייעוד שלי? לשם מה אני חי? בשביל מה הגעתי לכאן? מה אני בכלל עושה פה? מה התפקיד שלי בעולם הזה? מה הדרך שאני אמור לעשות? לאן אני אמור ללכת? מה יעשה אותי מאושר? כיצד אהיה אדם שלם?
אלה השאלות שכל אחד מאיתנו חייב לשאול את עצמו מדי תקופה, או פעם ברבעון, או כל שבוע, אפילו פעם ביום. אם את רוצה לשנות את חייך כליל; אם אתה רוצה להיות מי שנועדת להיות - הדרך היא אחת: להתבונן פנימה. לחקור. לברר. ולמצוא בתוכך את התשובות.
אבל כדי למצוא את התשובות, צריך לדעת לשאול את השאלות. ככל שהשאלות יהיו מדויקות יותר, נוקבות יותר, משמעותיות יותר, מעמיקות יותר, אמיצות יותר, בלי למצמץ ובלי לזייף, כך יש סיכוי גדול יותר שאתם תגיעו למקום שבו אתם אמורים להיות, שתחיו את החיים שאתם רוצים לחיות, שתהיו, בסוף התהליך הזה, אתם עצמכם. שתהיו מסופקים במי שאתם. בני אדם שלמים.
יש תכלית לחיים הללו. יש סיבה מדוע אנחנו כאן. זו לא העבודה. זו לא ההצלחה. זו לא הקריירה. זו אפילו לא המשפחה. אלה דברים חיצוניים לנו. לא ההישגים יגרמו לנו אושר. לא התעודות שעל הקיר. לא המירוץ המטורף של החיים. הגשמה עצמית היא לא הילדים שלנו. היא לא להיות אמא או אבא. ובטח שלא הזוגיות או האהבה. זה בפנים, לא בחוץ. זה בתוכנו, לא אצל אנשים אחרים. זה אתם. רק אתם.
תלמדו איך להתקרב לעצמכם
אתם יכולים להיות נשואים, עם ילדים, העבודה בסך הכל בסדר, אתם נחשבים מצליחים, יש לכם הרבה מאד חברים, אתם מוערכים, אהובים, נוסעים לחו"ל, קונים אוטו חדש, עוברים דירה, עושים כסף, משקיעים בנדל"ן, הכל די מושלם, הולך לפי הספר, הספר שהחברה סביבכם כתבה עבורכם ואתם ממלאים את ההוראות בו בדייקנות ובחריצות, אבל בלילה, במיטה, לפני שאתם נרדמים, לפעמים במכונית, באמצע היום, לבד עם עצמכם, אתם חשים ריקנות. ואם אתם מרגישים אומללים, מתוסכלים, כועסים ולא יודעים למה, מדוכאים ולא מצליחים לצאת מזה, זה נובע מדבר אחד בלבד: אתם רחוקים מעצמכם.לא תמיד היינו רחוקים מעצמנו. כשהיינו ילדים, שיחקנו, השתוללנו, שמחנו, התלהבנו, הפעלנו את הגוף שלנו כל הזמן, היינו הגוף שלנו, היינו הנשמה שלנו, היינו אנחנו, הכי קרובים בעולם, שום דבר לא הפריד בינינו לבין עצמנו. אבל אנחנו יצורים תבוניים, אנחנו משתמשים במוח, והמוח משכנע אותנו לא לעשות את זה, ולהימנע מזה, ולהיות רציניים, ואחראיים, ולאט לאט, מבלי להרגיש, התרחקנו מעצמנו, מהאני האמיתי שלנו, רצינו להיות בסדר, כל כך בסדר, הכי בסדר, כדי שיאהבו אותנו, כדי שלא נהיה לבד. ויום אחד התעוררנו, מוקפים בהמון אנשים, והרגשנו לבד. כל כך לבד.
רוצים להתקרב? להתקדם לתוך עצמכם? להעמיק פנימה? אתם צריכים לנקות את מה שמגביל. אתם חייבים לסלק את מה שמפריע. אתם צריכים להבהיר את התמונה. לחדד את הכיוון. לקפוץ למים העמוקים. למצוא את הדרך שלכם ולהתמיד בה. אתם צריכים להציב סימני שאלה – על כל דבר. אתם צריכים להטיל ספק – בכל דבר.
אתם צריכים להניח את חייכם על השולחן – ולהתבונן בהם בעיניים פקוחות לרווחה. אתם צריכים להיות אמיצים. הרפתקנים. נטולי פחד. אתם צריכים לחזור ולהיות הילדים שזינקו למים, או טיפסו על העץ, או פרצו בצחוק פרוע. כך תגלו מי אתם באמת. מאלו חומרים אתם עשויים. מה בא לכם באמת לעשות עם עצמכם. ואתם תלכו על זה. בכל הכוח. כי אתם תחזירו לעצמכם את הכוח.
והכל כדי להגיע לאותו רגע קסום שבו אתם עומדים על החוף, מביטים אל האופק, וחשים בעצמותיכם שהרגע הזה נכון, רגע של בהירות מוחלטת, רגע של אושר עילאי, הרגע שבו אתם מבינים שעשיתם את זה. שהגעתם, סוף סוף, הביתה.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
