מפרקת שריר ומסכנת חיים: התסמונת שפוגעת במתאמנים
האם באמת ניתן להתאמן באופן עצים מדי? מסתבר שכן. תסמונת התמס השרירי הנובעת לרוב מעומס לא מבוקר ופתאומי על שרירי הגוף יכולה להביא לשלל בעיות רפואיות ואף לגרום למוות. כל המידע, התסמינים ואיך מטפלים
רבים אוהבים להתאמן, לפעול ולאתגר את הגוף על מנת לחזק את השרירים, אך לעתים יש כאלו ההולכים מעט רחוק מדי בבואם למתוח את הגבולות של עצמם. ברוב המקרים נזקי פירוק השריר ממאמץ הם קלים והפיכים, אך במקרים חמורים עלולה להיגרם פגיעה רב מערכתית קשה עד נזק כלייתי בלתי הפיך ואפילו מוות. מסיבה זו, חשוב למי שמתאמן באופן קבוע להכיר את מאפייני תופעת התמס השרירי (Rhabdomyolyis).
כתבות נוספות:
היי-טק בחדר הכושר: 3 המכשירים החדשים לאירובי וכוח
5 שיטות שישפרו את אימון הכושר רק מכוח המחשבהחדר כושר שלם לבית ב-30 שקל: אימון לכל חלקי הגוף
תמס שריר היא תסמונת הכוללת הרס נרחב של תאי השריר. הפגיעה בתאי השריר היא מורכבת ומתבטאת בעיקרה בהרס מעטפת התאים, המביא לדליפת תכולתם אל הדם - לרבות חלבונים ואלקטרוליטים. אלה עלולים לגרום לנזקים מערכתיים דוגמת אי ספיקת כליות, הפרעות לקצב הלב, או לתופעה המכונה "תסמונת המדור", המתאפיינת בנפיחות האיבר, לחץ מסוכן על כלי הדם וסכנת נמק.
הגורמים לתמס הם רבים וכוללים פגיעה מכנית חיצונית, פגיעות חום וקור או הפרעות מטבוליות הנגרמות משימוש בתרופות, סמים וזיהומים. גורם סיכון נוסף הוא ביצוע מאמץ גופני בתנאי חום: התייבשות עלולה להפחית את יעילות הכליה ולפגוע במטבוליזם של השרירים הפעילים וכך גם לחוסר באספקת אנרגיה באימונים קשים וממושכים. אך כמעט ברוב המוחלט של המקרים הבעיה תנבע ממאמץ שאינו מוכר לגוף באופיו או בעצימותו.
לרוב מדובר במאמצים הכוללים כיווצי שריר חוזרים ועצימים, כנגד התנגדות בינונית, כמעט עד כשל שרירי. דוגמאות ניתן למצוא בספרות הרפואית באימוני ספרינטים חוזרים, אימוני קרוס פיט עצימים וכן לאחר הפעלת שריר אקסצנטרית (התארכותית) חוזרת לה המתאמן אינו מורגל (כמו ירידה איטית מאוד לאחר עליית מתח, למשל). חשוב להדגיש שלכל אחד מסוגי האימון שתוארו קיימים יתרונות פיזיולוגיים רבים, אך מעצם אופיים הם מהווים גורם סיכון למי שלא מורגל להם.
איך זה מרגיש?
התסמינים לרוב יהיו קשורים במאמץ גופני קודם ויתבטאו בכאבי שריר מאוחרים חריגים, קושי בתנועת האיבר וחולשתו, נפיחות השריר, תחושה כללית רעה ושתן בצבע חום. יש לציין כי כאבי שריר מאוחרים המכונים (DOMS (Delayed Onset Of Muscle Soreness המופיעים לאחר אימון אינטנסיבי במכון, אינם בהכרח ביטוי לתמס שריר מסוכן. הם אמנם מהווים חלק מהתסמונת ומבטאים דרגת פירוק שריר מסוימת, אך ברוב המקרים מדובר בתופעה פיזיולוגית טבעית שאינה מזיקה - ואף מהווה גירוי ביולוגי להסתגלות של השריר.
כאשר הכאבים חריגים ובאים יחד עם תסמינים נוספים שהוזכרו ללא הטבה תוך יום או יומיים, הדבר מחייב בירור רפואי מיידי. יש להיות ערים לעובדה שבמקרה של תמס שריר התסמינים יחלו מספר שעות לאחר המאמץ ויגיעו לשיאם ביומיים שלאחריו. הקושי הקיים לעיתים באבחנה בין כאבי שריר מאוחרים נורמליים לבין כאבי שריר המבטאים תמס שריר חמור הוא הסיבה לצורך בהיכרות מעמיקה יותר עם התסמונת, ובכל מקרה של ספק יש לפנות לבירור רפואי.
הטיפול העיקרי יתמקד במנוחה, מתן מבוקר של נוזלים (בשתייה או דרך הווריד בחדר מיון) ושמירה על איזון רמות האלקטרוליטים בדם. אדם הלוקה בכאבי שרירים לאחר מאמץ ללא סימפטומים חריגים נוספים - ראוי שיקפיד על מנוחה ושתיה תוך מעקב אחר צבע ותדירות השתן. יש להקפיד לא להעמיס בשתייה על מנת להימנע ממצב של תת נתרן בדם ("הרעלת מים").
במקרים בהם התסמינים מחמירים יש לפנות כאמור לטיפול רפואי. כאבי שרירים מאוחרים שאינם חריגים הם תופעה מוכרת וניתן לחזור להתאמן לאחר מנוחה בת כיומיים, אך רצוי להפחית את העומס עד להתאוששות. במקרה של אירועים חוזרים או תמס שריר במאמץ שדרש התערבות רפואית, יש להתייעץ עם רופא ספורט או פיזיולוג מאמץ לפני חזרה לפעילות.
כיצד תמנעו את הפגיעה?
1. התאימו כל אימון באופן הדרגתי לדרגת קושי המתאימה ליכולת האישית. גם מתאמנים מנוסים מחוייבים בהסתגלות הדרגתית לתוכניות אימונים חדשות.
2. עקב ההסתגלות הפיזיולוגית המוגבלת בתדירות זו - הגבילו את עצימותם של אימונים המתבצעים פחות מפעמיים בשבוע.
3. הקפידו על מנוחה מספקת ושינה של לפחות 7 שעות בלילה.
4. סגלו הרגלי תזונה נכונים והקפידו על צריכה מספקת של נוזלים לאורך היום.
5. הימנעו משימוש לא מושכל בתוספי מזון, חומרים ממריצים או תוספי ביצוע ללא קבלת ייעוץ מפיזיולוג או תזונאי ספורט. בנוסף, תרופות מסוימות עלולות להגביר את הסיכון לתמס שריר ועל כן יש להיוועץ ברופא המטפל לפני תחילת השימוש.
6. רצוי שאימונים עצימים או השתתפות בספורט תחרותי ילוו על ידי מאמן מוסמך בבקרת פיזיולוגיה של המאמץ.
הכותב הוא מומחה בפיזיולוגיה של המאמץ, מכון הלר למחקר רפואי ומרכז "מדיקס" לרפואת ספורט
רוצים לדעת למה השרירים שלכם נתפסים לאחר ריצה? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
