הסוף ל"אבא, תקנה לי"
מרגישים שאתם כל הזמן קונים לילדים וזה אף פעם לא מספיק לאף אחד? הגיע הזמן לשיחה משפחתית, תיאום ציפיות ויציאה לדרך חדשה שתגרום להם להתחיל להעריך את מה שהם מקבלים
נדמה שהילדים רק רוצים ורוצים - שיקנו להם את הצעצוע הכי חדש, את הגאדג'ט הכי משוכלל, את מה שיש לכולם, ועדיף לפני כולם. ומה איתנו? מצד אחד לא רוצים חלילה שיחסר להם, שירגישו מחוץ לעניינים כי רק להם אין, ומצד שני - מרגישים שאנחנו עובדים קשה והם כל הזמן רוצים עוד. ככל שאנחנו קונים להם, במקום להעריך ולומר תודה נראה שהם מזלזלים, ומה שקנינו אתמול נחשב היום ישן, והם כבר רוצים חדש. אז מה עושים?
עושים שינוי
האם גם בבית שלכם אמרו משפטים כמו "כסף לא גדל על העצים"? האם רציתם וההורים שלכם לא נתנו (כי החליטו שלא כי או כי באמת היה מחסור כלכלי), ואתם נשבעתם שלילדים שלכם תיתנו הכול? יש הורים שנוטים לתת לילדים כל מה שהם רוצים מהמקום שרוצה לחוות תיקון, מעין ילדות שנייה דרך הילדים שלהם. שאלו את עצמכם: של מי הצורך - שלי או של הילד? כשהבנתם שזה הצורך שלכם, ובעצם גורם לכך שלילדים אין ערך לחפצים ושהם לא לומדים מכך התנהלות כלכלית נבונה, הגיע הזמן לשינוי.
השינוי מתחיל מתוכנו: תסתכלו עליהם ותראו אותנו. האם גם אתם קונים לעצמכם כל מה ש"בא לכם"? האם גם אתם לא מבינים איך חשבון האשראי הגיע לממדים כאלה? לפני שעוצרים את הילדים, צריך ללמוד לנהל את עצמנו. כשאנחנו נהיה אנשים שחושבים עשר פעמים לפני שקונים, כשאנחנו נתלבט בקול רם באוזני הילדים, הדוגמה האישית שלנו תשפיע, וגם הילדים יהיו מחושבים יותר בבקשות שלהם מאיתנו ובהתנהלות הכלכלית שלהם בעתיד.
עוד בערוץ הורים:
גם לילדים אוטיסטים מגיע לצפות בהצגה
השינוי שגורם לילדים להצליח יותר
הילדים רבים כל הזמן? הנה הפתרון
שיחה משפחתית: ברגע שהחלטנו לעשות שינוי בהתנהלות הכלכלית המשפחתית, נשב עם הילדים ל"שיחת תיווך השינוי". נסביר מה היה עד עכשיו (קנינו כל מה שביקשתם), ומהו השינוי שעליו החלטנו (למשל, מתנות רק בימי הולדת וחגים), ואת הרציונל שמאחורי השינוי, על פי הערכים שלנו ובהתאם לגיל הילדים (למשל, "אנחנו עובדים מאוד קשה ויש הרבה הוצאות"; או: "הבנו שזה לא נכון לקנות בלי הגבלה ושזה נבע מכך שלא היה לנו כילדים", וכן הלאה). ומעבר לנאומים שלנו - חשוב מאוד שנשאל אותם מה דעתם בנושא.
תיאום ציפיות: אל תצפו שהדברים יעבדו כמו קסם אחרי השיחה. הרי הילדים ינסו לשחזר את הדפוס המוכר להם של "תקנו לי" בכל פעם שיוצאים מהבית. אפשר ללכת עם הילדים לסופר ואפילו לחנות צעצועים ולצאת בשלום. צריך רק לעשות תיאום ציפיות בכל פעם לפני שיוצאים.
תיאום ציפיות הוא כזה שאני מציג את המסגרת ומאפשר לילד בחירה בתוכה. למשל, "אנחנו הולכים לקנות מתנה ליואבי". במקרה שהחלטתי מראש לקנות משהו קטן גם לילד שלי, אומר לו: "אתה יכול לבחור גם לך משהו קטן עד X שקלים". במקרה שהחלטתי מראש לא לקנות לו, אומר לו - "היום יש לי כסף רק למתנה ליואבי. בפעם אחרת תוכל לבחור גם לך. מה יוכל לעזור לך להתאפק? אולי נבחר לו יחד מתנה?"
רשימה: כדאי להציע לילד להכין רשימה של דברים שהוא רוצה, ולתלות את הרשימה על המקרר. בכל פעם שאנחנו הולכים לקניון, לחנות צעצועים או לחבר, והוא רואה משהו שהוא ממש רוצה, במקום להגיד: "לא! אי אפשר! אין לי כסף!" נציע - "תוסיף את זה לרשימה שלך". הילד מרגיש שהוא קיבל התייחסות ולא ביטלו את הרצון שלו, אנחנו חסכנו כסף וגם לימדנו דחיית סיפוקים. לקראת יום ההולדת או חג עוברים על הרשימה, ובודקים עם הילד מה רלוונטי ומה כבר לא. האמת, לא רע לייצר רשימה כזו גם לעצמנו.
כשההורים טסים לחו"ל: ילדים, בעיקר כאלה שכבר יודעים לגלוש באינטרנט, נוהגים להכין רשימת קניות להורים כשהם טסים לחו"ל, לענייני עבודה או לחופשה, ואנחנו - קונים מתוך רגשי אשם. האמת היא שלקבל את אימא או אבא בחזרה זו המתנה. רוצים לקנות בכל זאת? אפשר משהו קטן. לא חייבים להביא מזוודת מתנות שלמה.
במצבי משבר כלכלי: גם זה לעתים קורה. משפחה שרגילה לרמת חיים מסוימת, ברגע אחד עלולה לאבד את אחת ההכנסות הקבועות או להיכנס להוצאות בלתי צפויות ולהזדקק לשינוי ברמת החיים. חשוב לתווך זאת לילדים בהתאם לגילם, להסביר להם את המצב כפשוטו ולא לטייח או להסתיר.
הילדים שומעים גם מעבר לקיר, רואים את הדאגה בעיניכם ומבינים שמשהו קורה. עדיף להסביר להם גם כדי שלא ייכנסו ללחץ מיותר (התסריטים בראש שלהם עלולים לקחת אותם לגרוע מכל), ולא פחות חשוב - כדי לגייס אותם להבין את המצב ולהתאים עצמם אליו. אל תנסו לגונן על הילדים ולפצות אותם (לקנות מהכסף שאין לכם). זה עלול להביא את כולכם למצב של קצר בתקשורת, בעיות באמון וחוסר שיתוף פעולה. הסבירו להם את המצב בגובה העיניים וגייסו אותם להבנה ולעזרה.
הכותבת היא מדריכת הורים ומאמנת אישית להורים ולמתבגרים, מוסמכת מכון אדלר
עד כמה ילדים מבינים בכסף? בדקנו:
לפנייה לכתב/ת 
