יש לי יום הולדת

אני לא יכולה לחשוב על חג אחר שהייתי יכולה להיוולד בו. חג פסח מתאים לי כמו כפפה לנקיונות. מזג האוויר חייכני כמוני, בחוץ מנשבות רוחות של שחרור (ואבק צהוב), הפריחה בעיצומה (בעיקר בגוף שלי), ואני חולה, מתה, מרוסקת, על דף הכריכה הקרטוני והמקומט הזה שנקרא מצות.

בשעה שאני חוגגת, יש כאלה שפסח בשבילם זה ראשי תיבות של "פה סובלים חברים", מצב שאני זוכרת היטב מהתקופה הטרייה של גירושיי, ובואו נודה על האמת – גם מנישואיי. זה מתחיל הרבה לפני פסח, בגישושים זהירים אצל מי עושים השנה את החג. מעולם לא הצלחנו לזכור אצל מי היינו פעם קודמת, כאילו אנחנו מנסים להשכיח את הטראומה - וזאת תמיד טראומה, גם אם בסוף לא כזה נורא. אין בית בישראל שלא רבים בו לפני היציאה, מקללים את הפקקים בדרך, מתעלפים מרעב, מתבאסים מהמכה ה-11 שיושבת ליד השולחן, ועד שמגיעים לאוכל אנחנו הופכים להיות קצת פרעה בעצמנו.

הלילה הזה לא נשתנה מכל הלילות אחרי שהתגרשתי. אף פעם לא זכרתי אצל מי הילדים בערב חג, חילקנו את החופשה כאילו היא מצה שבחיים לא נשברת שווה לשניים, נקרע לי הלב כשהם איתו ולא איתי, ושוב הרגשתי כמו רווקה ששואלים אותה "מתי תתחתני", אבל אף אחד לא העיז לשאול כי מרק קניידלעך רותח על הראש זה לא כיף. עם הזמן התרגלתי, התחסנתי, אני עדיין לא זוכרת מתי הם איפה, אבל מקבלת את הרגעים האלה בשלווה. למדתי להכניס לחיי שמחה גם כשהיא בקושי מבצבצת, לתפוס אותה ולאחוז בה.

חג יום הולדת(צילום: shutterstock)

שמחה מהולה בעצב

השנה יהיו לי חגיגות שעצב נמהל בהן. זו תהיה יומולדת ראשונה ופסח ראשון בלי אמא, שתמיד ישבה בראש השולחן לצד אבא, מלך ליל הסדר מאז שנולדתי. אני לא אוכל לטעום מהרוסטביף שהכינה והיא לעולם לא תיתן לי את המתכון לסלט הכרוב הסודי שלה. מלא פעמים ביקשתי אבל "שכחתי" לרשום, כי רציתי להאמין שהיא תמיד תהיה כאן, כאילו שאם היא תגלה לי אז אדע שהסוף מגיע. מחשבה נאיבית, ילדותית, שרוצה שהכל יישאר אותו דבר.

אבל שום דבר לא נשאר כפי שהיה. גם אני לא מי שהייתי, לטוב ולטוב. בימי הולדת נהוג לכתוב סיכום מרגש של השנה שחלפה ולאחל לעצמנו דברים נפלאים לזו שתבוא, אבל כשאני מסתכלת אחורה נדמה לי שבשנה הזאת עברתי חיים שלמים. אלה היו 365 יום של אושר עילאי, כאב מטורף, דאגה עזה, שמחה מתפרצת, רגשות שהתחלפו ונשזרו זה בזה כמו חוטי אוזניות שנזרקו בתיק.

קרו לי דברים מדהימים שהתאפשרו רק כי גרמתי להם לקרות: הוצאתי את הספר אני מלכה גרושה באושר, שנחטף מהמדפים, הקמתי קבוצה סגורה בפייסבוק של אלפי נשים שהפכו לקהילה מלאת כוח וגיבוש, הגעתי לדיונים בכנסת ולהרצאות מאילת עד הכינרת, ואני בזוגיות כמו שרק יכולתי לחלום עליה.

בזמן שכל זה קרה התמודדתי עם מצבים לא פשוטים, מהסוג שהעדפתי לשמור לעצמי. כשחוויתי את המאורעות האלה לא תמיד הרגשתי את מלוא העוצמה שלהם, כי כשאת פועלת ונמצאת בתנועה את לא מודעת לשינוי שאת עוברת. רק כשאת מגיעה לגדה השנייה את מביטה אחורה ואומרת בפליאה ובסיפוק: בואנה, צלחתי את הנהר הזה! עשיתי את זה! אני מלכה!

אני לא יודעת איזה נהרות, הרים וגאיות (הא הא) מצפים לי, אבל אני מתכוונת לזרום ולטפס ולנוח על החול החם. אם אפשר רק שזה יהיה במלדיבים, אני אשמח.

חג שמח,

גאיה קורן, מרצה ומנחת סדנאות אני מלכה להערכה עצמית , מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר ", עתונאית בידיעות אחרונות.