איך ממשיכים אחרי פגיעה כואבת מבן הזוג
כשפגיעה מתרחשת בזוגיות, הכאב כמעט בלתי נסבל. איך בכל זאת מתגברים עליו ויוצאים לדרך חדשה? והאם יש מקרים שאי אפשר לסלוח?
"אנחנו כמהים להאמין שבברית הזוגית עם בני זוגנו המחויבים לא יהיו פגיעות", אומרת המטפלת הזוגית ליאורה גרינהאוס, מחברת הספר "מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות". "האמון הבסיסי הזה, שהם לעולם לא ירעו לנו, הוא המאפשר את הרגיעה הקיומית שלנו, החיונית כל כך. אנחנו הודפים את המחשבה שבן הזוג עלול לחוש לא בטוח במחיצתנו ועם זאת, באופן פרדוקסלי אנחנו פוגעים לא פעם במי שאנחנו הכי אוהבים, או נפגעים ממנו.
"הפגיעה הזאת יוצרת אוטומטית דיסוננס: 'מי שאמור לאהוב אותי פוגע בי'. הפגיעה עלולה להיות כה קשה וכואבת, שלעיתים היא ממש בלתי נסלחת. הרגשות המציפים של כאב, אכזבה, עלבון, בלבול, פגיעה עמוקה - נעטפים בכעס השומר עלינו מפני פגיעה נוספת. המוח שלנו מדליק מיד נורת אזהרה: 'סכנה', וכך לוקח הנפגע לעצמו מרחק גדול מספיק מהשני כדי להבטיח לא להיפגע שוב".
לקיחת אחריות
העלבון מתבטא בשתיקות מתארכות במשך ימים שהופכים לשבועות. הכעס נותר עצור עד שאי־אפשר יותר, עד הפיצוץ - זעם שהוא מעין זעקה מרה על תחושת הסדק בקשר. "בין אם מדובר בפגיעה שחוזרת על עצמה, או שמי שפוגע הלכה למעשה לא מקבל על עצמו מספיק אחריות על הפגיעה, מצמצם את משמעותה או מציע לפתוח מהר דף חדש - המערך הנפשי שלנו עובר טלטלה שמייצרת קושי גדול לחזור לשגרת היומיום כאילו כלום לא קרה.
"השאלה 'מדוע עשית את זה?' מעסיקה ומטרידה, והפרשנויות מבלבלות לא פחות מהפגיעה עצמה. המראה מוצבת שוב ושוב מול עיניו של זה שפגע, מזכירה ולא מרפה את הפגיעה באמינות ובנאמנות. התהליך הזה בהכרח יוצר מרחק, שבתורו גובה מחיר כבד, ובמובנים מסוימים מערכת היחסים נעשית משותקת מאימה ממה שיקרה בהמשך הדרך. הנפגע מאמין, לא בהכרח באופן מודע, שאם יחזיק בתוכו את הכעס, הכעס ישאיר את הפוגע כבן ערובה ואסיר, מה שאולי ישמש כפיצוי על העוול. הכעס נותן לגיטימציה לכאב".
זה אכן נראה אבוד, אבל אם באמת רוצים אפשר למצוא את דרך המילוט מהמצב. "זה עלול להידרדר, אבל זה לא הכרחי. אחד הדברים הקשים עבורנו כבני אנוש הוא הסליחה. בכלל, סליחה היא מילה שלא נאמרת מספיק בקשר זוגי. לא פעם אנחנו כפוגעים לא ממש מבינים מה הסיפור ומתקשים להביע צער על זה שפגענו.
"במקרים אחרים הסליחה נאמרת מהר מדי מתוך החשש מתגובות הנפגע ומעימות עימו. רק כשמי שפוגע מכיר בפגיעה ומקבל אחריות עליה, יוכל להתחיל תהליך הסליחה. חשוב שמי שפגע יוכל בהמשך לבטא חרטה אמיתית. כל עוד שוררים כעסים וישנן משאלות נקם, תהליך הסליחה לא יוכל להיוולד".
מחויבות לתהליך
הסליחה אינה להתעלם מהכאב או מהעוול שנגרם לנפגע. היא איננה לשכוח, למהר לתת אמון מחדש. היא בוודאי אינה ביטוי לחולשה או העמדת פנים שהכל בסדר. "הסליחה היא קודם כל תהליך מתמשך ולא מאורע חד־פעמי", אומרת גרינהאוס. "סליחה היא תהליך של בחירה ואינה חובה.
"בתהליך הזה יש אפשרות לבנייה של גשר לריפוי פסיכולוגי, נפשי ורוחני, והתהליך מאפשר צמיחה מעבר לעצמנו, יצירה של אמפתיה וחמלה בזוגיות, כתיבה מחדש של החוזה הזוגי. התהליך יחייב הבחנה בין סליחה לעצמנו וסליחה לאחר. בן הזוג הפגוע כועס מאוד בדרך כלל גם על עצמו, מתמודד עם שאלות כמו איך לא שמתי לב וחייתי באשליה? איך לא צפיתי את הנולד ולא הבחנתי בסימנים?"
קראו עוד:
סודות בין בני זוג - בריא או פוגע ביחסים?
טיפול זוגי: ללמד איך לנהל מערכת יחסים
זוגיות זה לא כלא: אל תוותרו על החיים הקודמים שלכם
סליחה מוצלחת תלויה בכמה וכמה גורמים. "מה שלרוב משפיע על יכולתנו להיכנס לתהליך הריפוי ולסלוח, קשור באופי המעשה שפגע בנו, בטיב היחסים הזוגיים לפני הפגיעה, באיכות התקשורת בין בני הזוג, בסוגיות של אמון שקדמו לפגיעה הנוכחית ואפילו לזוגיות עצמה.
"כדי להיות מסוגלים לסלוח שני הצדדים צריכים לנסות להבין זה את זה בהתנהלותם המשותפת, לזהות מה איפשר את הפגיעה ואת הפרת האמון. אפשרות הסליחה פותחת פתח להתאבל על מה שהיה ואיננו בעקבות הפגיעה.
"הסליחה תתאפשר כאשר יש רצון אמיתי להחלים ממנה, להתגבר על רגשות שליליים ומוטיבציות שליליות כלפי העצמי והאחר, נכונות להירתם לבנייה מחדש של האינטימיות והמחויבות הזוגית.
"תמיד כדאי לנסות את אפיק ההחלמה גם כאמצעי לבחון את עתיד הקשר. בני הזוג יצטרכו להבין מה כל אחד יצטרך לשנות בקשר: מאיזה דפוסים מוטב להיפרד כדי לבנות קרקע יציבה, ואיזה דפוסי התייחסות ופעולה חדשים עליהם לבנות כדי לשקם את הקשר".
הכתבה פורסמה במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
