כשבלב שדרות רוטשילד שכן חדר מתים
דרוש לא מעט דמיון לתאר כיצד הלוויות של העיר תל אביב יצאו מחדר המתים העירוני ששכן ברחוב מזא"ה עד לשנת 1961. מרתף הגופות הצונן היווה תחנה (כמעט) אחרונה לדמויות היסטוריות רבות ובשנת 1947 אף התרחשה בו חטיפה מסתורית של גופה
בפי הילדים של תל אביב בראשית ימיה הייתה קללה שגורה – "שתיכנס מבלפור ותצא ממזא"ה" הם נהגו לאחל למי שחפצו ברעתו. מקור הקללה – תוכנית הרדיו "שלושה בסירה אחת". משמעותה – מיתה למושא הקללה.
בימים ההם שכן בית החולים העירוני ברחוב בלפור, בין רחוב אלנבי למרכזן של שדרות רוטשילד. המבנה השתרע עד לרחוב מזא"ה המקביל, שם נקבע חדר המתים של העיר הלבנה. משער בית החולים שפנה לרחוב מזא"ה יצאו מסעות הלוויה של נפטרי העיר.
נדרשת יצירתיות רבה כדי לדמיין את המתים עטופי תכריכים מובלים למנוחת עולם דרך מרכז הכרך הסואן - שורת אבלים פוסעת בעצב אחר אלונקת המת בלב השדרות ההומות.
לא מעט אירועים היסטוריים התרחשו בין ארבעת קירותיו של מרתף הגופות הצונן. חדר המתים של רחוב מזא"ה היווה תחנה (כמעט) אחרונה בחייהן של דמויות מרכזיות רבות בהיסטוריה של היישוב היהודי בראשית ימיו – הלוויותיהם של חיים ארלוזרוב ורחל המשוררת יצאו מהשער האחורי של בית החולים. בשנת 47' אף התרחשה בחדר המתים של הדסה חטיפת גופה מסתורית.
עלות הבנייה - 10,000 לירות מצריות
אבן הפינה של בית החולים הונחה בחודש יוני 1925. עיתון "דבר" דיווח לאחר הטקס כי עלות בנייתו מוערכת בכעשרת אלפים לירות מצריות. באיגרת המזמינה את הציבור הרחב להשתתף בטקס מציין ראש העירייה דאז, מאיר דיזינגוף כי "יש בידינו 2,500 לירות מצריות – תרומתו של הנדיב לטובת בית החולים לזכר ביקורו בתל אביב". ראש העיר פנה לתושבים בקריאה: "החישו את תמיכתם הממשית לבנין בית החולים ולהחזקתו. הרימו תרומה לקרן הבניין... מלאו את חובתכם האזרחית – והוקם במהרה בעירנו בית חולים מתוקן ומסודר".
בניית בית החולים הייתה אמורה להסתיים עד לחודש יולי 1926, אך כמיטב המסורת הארץ ישראלית, בית החולים, שכתובתו נקבעה לרחוב בלפור 8, נפתח לציבור רק בשלהי 1928.
במדור "רשימות תל אביביות" של עיתון המשקיף, מתאר אהרן בן מנחם את המחזה הלא שגרתי של מסע לוויה שיוצא מעיבורה של עיר: "וכמו בכל יום נתאספה גם הפעם על יד חדר המתים של הדסה אשר ברחוב מזא"ה חבורה של אנשים שבאו ללוות לבית עולמו את בן משפחתם, ידידם או סתם מכרם שנפטר, סתם נפטר".
הפובליציסט ממשיך: "בשעה הקבועה מוציאים את הגוויה והלוויה זזה אל עבר רחוב אלנבי בדרך לנחלת יצחק... דומם מתקדמת תהלוכת האבל ברחוב אלנבי והאנשים שברחוב, הממהרים איש איש לעסקיו, מפנים רגע ראשם לצד הלוויה, מתעמדים במרוצתם ומהרהרים את הרהוריהם הנוגים".
"השמועה שהוא נורה פשטה כמו שריפה ביער"
שנים ספורות לאחר פתיחתו של בית החולים הסתיימה באופן טרגי בין כתליו אחת הדרמות הגדולות שידע היישוב היהודי. בקיץ של 1933 נורה בידי אלמונים חיים ארלוזרוב, מראשי תנועת העבודה, על חוף ימה של תל אביב. הוא הובא לבית החולים כשהוא מדמם מבטנו. הפציעה לא הייתה אנושה, אך תקלה במכשיר עירוי הדם ועיכוב בהגעת המנתחים גרמה לירוי לדמם למוות על שולחן הניתוחים.
"אני זוכר את הלילה הנורא של רצח ארלוזורוב", משחזר בספרו ד"ר אפרים סיני, אשר ניהל את מחלקת העיניים של בית החולים, "השמועה שהוא נורה פשטה בעיר כמו שריפה ביער. למרות שעת הלילה המאוחרת, צבאו מאות על שער בית-החולים. בבית החולים פנימה שררה מהומה ואנדרלמוסיה. את ארלוזורוב הפצוע הביאו במכונית פרטית, ועד שהזעיקו את הרופאים ואת צוות חדר-הניתוח עבר זמן יקר. ארלוזורוב דימם מהפצע בבטנו, אבל היה בהכרה מלאה. 'ראה מה שעשו לי' אמר לדיזנגוף".
לוויה של דמות מרכזית נוספת, שיצאה מירכתי בית החולים הייתה של רחל המשוררת, אשר הלכה לעולמה באביב 1931.
עיתון דבר דווח לאחר פטירתה: "בחודשים האחרונים הורע מצבה (של רחל א.ע.) ביותר. לפני כחודש הועברה לסנטוריום לחולי ריאות "בילו" אשר בגדרה... ידידיה אשר בא לבקרה בראשית שבוע זה מצאוה במצב אנוש. נואשת ונוגה, אך ערה כמו תמיד".
לאחר ימים ספורים במרפאה בגדרה הועברה רחל לבית החולים הדסה. "ב-5 לפנות ערב הובאה לבית החולים וב-6 בבוקר נרדמה ולא הקיצה עוד... הלוויה תצא הבוקר ב-8 מבית החולים הדסה בתל אביב (רחוב מזא"ה, על יד קופת חולים), ותעבור מרח' אלנבי אל בית מערכת דבר. משם יצא הארון באוטומוביל לכנרת דרך עפולה".
כשמחדר המתים נחטפה גוויה
בימי המאבק המדמם של המחתרות היהודיות במנדט הבריטי היווה חדר המתים שברחוב מזא"ה זירה לחטיפת גופה. ביום שישי ה-18 לאפריל 1947 דיווח ידיעות אחרונות על התפוצצות בצומת הרחובות של יהודה הלוי ואלנבי. "בשעה 2.30 בערך נזרקה פצצה על מכונית משוריינת של המשטרה שחנתה מול הדואר הראשי. המכונית ניזוקה וכפי שמוסרים יש נפגעים מבין השוטרים", תואר בעיתון.
בהמשך הידיעה דווח שעדי ראייה מסרו כי הפצצה הושלכה על המשוריין ממכונית חולפת. "מכונית זו נסתלקה חיש מהר בכיוון יהודה הלוי מול באנק דיסקונט. מן המכונית קפצו 3 צעירים שהסתלקו בריצה מן המקום".
בדיעבד התברר כי אחד התוקפים נורה ונהרג בפעולה. ביום ראשון דיווח העיתון כי גופת התוקף האלמוני נחטפה. "הגוויה של הצעיר שנפצע ומת לאחר ההתקפה על מכונית משורינת ליד הדואר הראשי בתל אביב נעלמה הלילה מחדר המתים של הדסה. עובדי בית החולים שבאו הבוקר לחדר המתים מצאו את המנעול פרוץ. הגויה נלקחה יחד עם האלנוקה". בהמשך הידיעה מתואר כי בית החולים דיווח על האירוע למשטרה אשר פתחה בחקירה.
האלמוני, שגופתו נחטפה כדי שלא תזוהו על ידי הבריטים, היה יהושע סבן ז"ל. סבן וחבריו למחתרת האצ"ל תכננו להשתלט על משלוח כסף שיצא מסניף הדואר. חבר חוליית חטיפת הגופה, עמנואל הלל, משחזר את האירוע בכותבו כי "היינו 6-5 אנשים, הגענו עם הטנדר לחזית הבניין, נכנסנו עם אלונקה שהבאנו. בטנדר נשארו שני בחורים, בחדר המתים לא היה איש. המתים מונחים במגרות במתקן הקירור. פתחנו מגרות בזו אחר זו עד שזיהינו אותו. הוצאנו את המגרה, הנחנו אותו על האלונקה ורצנו לכיוון הטנדר"
לוחם האצ"ל ממשיך ומתאר כי הם הגיעו עם הגופה לבית הקברות טרומפלדור בעיר. "מבלי לשאול איש החלטנו לקבור אותו במפגש שבילים שנראה לנו מתאים. התחלנו לחפור. לא ידענו את המנהגים הדתיים למקרה כזה, לכן נשלח אחד הבחורים בריצה אל בית הוריו של נחום סלונים (מפקד המבצע א.ע.). אביו של נחום, אדם דתי, נתן לו סידור תפילה והנחה אותו בפרטי המנהגים. קברנו אותו כדין. למחרת הודיע איש אצ"ל לחברה קדישא על המקרה. למיטב זכרוני, העבירה החברה קדישא את החלל למקום קבורה אחר בבית הקברות".
אירוע חריג נוסף שהתחולל במרתף הגופות שברחוב מזא"ה דווח בעיתון קל העם בתחילת חודש מרץ 1950. העיתון של המפלגה הקומוניסטית פרסם כי בשעות הצהריים של יום שישי הובאה למקום גופת נפטר. "הפקיד הממונה על חדר המתים טען כי תמו שעות עבודתו בערב שבת וכי רק במקרה הוא נמצא במקום. כל נאלצו מביאי הגוויה להשאירה בחוץ שעתיים, ורק אחר התערבות מרובה אצל ראש העירייה נאותה הנהלת הדסה להכניס את הגוויה לחדר המתים", תואר בידיעה.
בשנת 1961 נחנך בית חולים עירוני נוסף ברחוב וייצמן, בית החולים איכילוב. בחודש מאי של אותה שנה הודיעה עיריית תל אביב כי לוויות הנפטרים בבתי החולים העירוניים תצאנה מבית חולים איכילוב. "מיום זה ואילך לא תיערכנה יותר לויות מבית החולים הדסה ברחוב מזא"ה, כפי שהיה נהוג עד כה", נמסר מהעירייה.
בשנת 1992 נסגרה המחלקה האחרונה של בית החולים הדסה, אשר שמו שונה בשנת 73' לרוקח, על שם סגן ראש עיריית תל אביב. מבנה בית החולים יחד עם חדר המתים שברחוב מזא"ה נהרס לאחר סגירתו לטובת פרויקט רובע לב העיר, אשר ניצב במקום כיום.
לפנייה לכתב/ת 
