"הרבה יותר קל לעבוד עם אנשים מתים"

"אנשים לפעמים מגיבים ברתיעה, ממש בזעזוע, כאילו שמלאך המוות עומד מולם", אומר בחצי חיוך אליהו עזרא, האחראי על חדר הנפטרים בבית החולים איכילוב בתל אביב. "יש גם כאלה שאומרים, אנחנו מקווים שלא נפגוש אותך, אל תדבר איתי או אל תשב לידי. חושבים שבאתי לקחת את הנשמה שלהם. החלפתי סַפָּר שלוש פעמים, בגלל שהוא שמע במה אני עובד. אנשים לא רוצים שאהיה בחברתם, הם חושבים שבאתי לקחת אותם לעולם הבא".

עזרא עובד כבר 28 שנים בבית החולים במקום שקצת מעביר צמרמורת לכולנו כשאנחנו חושבים עליו. הוא זה שמקבל את הנפטרים, בודק שכל הרישום תקין ודואג להעביר אותן לחברת קדישא לקבורה, זה שבעצם מוודא שהדרך האחרונה מתבצעת בצורה תקינה.

אליהו עזרא. "עבודה מאתגרת עם מסירות נפש"(צילום: תומריקו)

המשרד של עזרא, חדר המתים, נראה כלקוח מסט של סרט הוליוודי. "יש פה 38 מקררים. יש אחד שהוא תא גדול יותר לנפטרים שלא יכנסו בתא רגיל. יש תא שמחולק לשלוש שזה העוברים ויש תא של חלקי גוף לקבורה על ידי בית החולים. הטמפרטורה היא של מקרר רגיל, שזה 6-4 מעלות. הגופה נמצאת פה בדרך כלל בין 24 ל-48 שעות. כמות הגופות בזמן נתון משתנה, לרוב זה בין 10 ל-15 גופות ביום".

-כילד, דמיינת שזה מה שתעשה?

"לא", הוא משיב בחיוך. "אבל אני מאוד אוהב את העבודה. זו עבודה מאתגרת ועם מסירות נפש. הדבר הראשון בשבילי זה לשלוח מהר לקבורה, זו מצווה מאוד חשובה לא להלין את הנפטר".

-זה הפחיד אותך בהתחלה?

"עבדתי בעבר בבית חולים אחר ובהתחלה היה לי קשה להתמודד עם המצבים האלה. אבל החלטתי עם עצמי להיכנס למקרים הכי קשים והטראומות הכי קשות. לראות הכל. זה עזר לי מאוד, זה נתן לי כוחות להתמודד ולהכיל את הדברים. לראות את זה כעזרה לאדם, לא כקושי. אני בעצם נותן לאדם את העזרה האחרונה שלו. את הכבוד האחרון שנשאר. משתדל שהכל יהיה עטוף, מכוסה וסגור. חשובה לי צנעת הפרט וכבוד המת. אני פה בשליחות".

התמונה שלא יוצאת לו מהראש

אבל למרות זאת, לפעמים יש מראות שעזרא לא יכול למחוק. "אני לא אשכח שהיה לי מקרה מאוד קשה בפורים לפני כמה שנים. הביאו למקרר ילד מחופש עם תחפושת של סופרמן שנחנק מנקניקיה. אני פשוט פותח את המקרר, ורואה את הילד מחופש עדיין. מאוד כאב לי הלב. עד היום התמונה הזו איתי כל הזמן. או תינוק שנולד ונפטר בלידה או אנשים שנשרפו בפיגוע והמשטרה הייתה צריכה לעשות זיהוי של הגופה. בעבודה אני לוקח את זה אבל אחרי העבודה אני שוכח את זה. אני חייב לעשות הפרדה אחרת אני לא אתפקד. למרות שזה איתי כל הזמן אני לא מעלה את המחשבות עוד פעם. אין לי סיוטים מהעבודה, רק זיכרונות. אני לא חולם בלילה על העבודה".

וההתמודדות מול המשפחות?

"צריך להיות פה גם פסיכולוג וגם עובד סוציאלי. לדעת לנתב את המצבים הקיימים עם בני המשפחה. קרו מקרים שבני המשפחה לא רצו שניקח את הנפטר או הנפטרת מהמחלקה וצעקו אז לא לקחנו עד שהרוחות נרגעו. הסברנו שאנחנו רק לוקחים למקרר. כאבתי את כאבם, הבנתי שהם לא מודעים. אחרי שיחה עם עובדת סוציאלית הכנסנו את הנפטר למקרר והראינו להם שזה רק במקרר עד שחברת קדישא מגיעה.

"מצד שני, היה לי מקרה שבאו לפה משפחה גדולה עם האמא והילדים, והם החליטו שהם רוצים לצלם את הנפטר ביחד איתם. הוצאנו אותו עם המגש של הנפטר, הם הרימו את החצי גוף של הנפטר ועשו איתו תמונה משותפת. אני נפגעתי מזה כי פגעו בכבוד הנפטר. הרבה יותר קל לעבוד עם אנשים מתים מאשר עם אנשים חיים".

-לנפטרים יש הבעה מסוימת?

" זו בדרך כלל הבעה של שלווה. זו הדרך של העולם, הם יודעים שהם הולכים לעולם הבא אז יש להם רוגע. מי שמגיע לחדר נפטרים לא צריך לפחד מכלום, כי זו סוף הדרך של האדם. אין מה לחשוש רק לעשות כבוד לנפטר".