קמים מהספה: טיפול פסיכולוגי באמצעות ריצה
נפש בריאה בגוף בריא - שיטת טיפול שפותחה בארה"ב מקימה מטופלים מספת הפסיכולוג ומוציאה אותם מהקליניקה אל מסלול הריצה. קיראו על יתרונות השיטה ועבור מי היא מתאימה
צפו בראיון עם הפסיכולוג שמטפל בריצה:
אחת האסוציאציות הראשונות שעולות בדימיונם של אנשים כשהם שומעים על טיפול פסיכולוגי הוא ספת הפסיכולוג. לרובנו טיפול פסיכולוגי מתקשר לשיחת נפש עמוקה בין מטפל ומטופל השרוע על הספה.
בשנים האחרונות, יותר ויותר שיטות טיפול אשר קוראות תיגר על הקונבנציה צוברות תאוצה. אחת משיטות הטיפול הללו, אשר פותחה בארצות הברית בשנות ה-50, היא טיפול פסיכולוגי באמצעות ריצה.
עוד בנושא:
לקראת טיפול פסיכולוגי: איזה פסיכולוג יהיה הכי מתאים
איך לדעת שהטיפול לא עוזר וצריך להחליף פסיכולוג
איך בוחרים פסיכולוג: מהי שיטת הטיפול הטובה לכם
אמיר וייס (34) הוא פסיכולוג קליני אשר משתמש בריצה כאמצעי טיפולי. "טיפול בריצה לוקח את האמירה של 'נפש בריאה בגוף בריא' לקצה", מפרט הפסיכולוג, "הנפש והגוף משפיעים אחד על השני באופן הדוק. כשאתה בלחץ או בחרדה קשה ולא יכול לאכול או לישון, ולהיפך – פעילות גופנית ניתנת לא פעם ממש כ'מרשם' עבור אנשים המתמודדים עם לחץ, דיכאון, חרדה וכדומה".
ריצה, כך על פי וייס, משרתת את מטרות הטיפול הפסיכולוגי בשני אופנים – האחד, היא מסייעת לחדד תהליכי מחשבה ועוזרת למחשבות להפוך לבהירות יותר. היתרון השני בטיפול בריצה הוא היכולת של ריצה להוות צוהר לתת המודע של המטופל.
טיפול פסיכולוגי באמצעות ריצה דומה מבחינות רבות לטיפול קונבנציונלי, אלא שבמקום שיחה בין כותלי הקליניקה, השיח בין המטפל והמטופל נעשה תוך כדי ריצה משותפת.
"הריצה גרמה למחשבה להיות בהירה"
וייס משתף כי הוא נחשף אל שיטת הטיפול הזו בעקבות חוויה אישית: "החיבור שלי אל ריצה היה מקרי", משחזר הפסיכולוג, "תמיד הייתה לי מערכת יחסים עם ריצה, אבל כזו שאף פעם לא באמת הצליחה. לא הצלחתי להתמיד בה יותר משבוע או שבועיים".
הפסיכולוג מוסיף ומספר כי במהלך לימודיו לתואר השני הוא למד עם חבר למבחן מורכב בסטטיסטיקה. "זה היה חומר מסובך. לא מצאנו את הידיים והרגליים", הוא נזכר, "אותו חבר התגורר בסמוך לפארק הירקון. הוא הציע שנצא לנקות את הראש בריצה. באופן מפתיע קרו בריצה הזו מספר דברים שבדיעבד אני יודע לומר שהם היו נקודת תפנית – הדבר הראשון שאני זוכר שקרה הוא שלמרות שהיינו חברים קרובים השיחה בינינו הייתה אחרת. הייתה לה איכות יותר עמוקה. התחלנו משיחה על החומר הלימודי ומהר מאוד גלשנו לתכנים אישיים".
הדבר השני שהתרחש בעקבות הריצה, כך מסביר וייס, היה התבהרות המחשבה. "כשחזרנו לחומר הלימוד, הוא כמו נפתר מעצמו. משהו באופן החשיבה שלנו השתנה בעקבות הריצה".
בעקבות החוויה החיובית החל וייס להתמיד באימוני הריצה. במרוצת הזמן הוא החל להבחין בהשפעות המיטיבות של אימוני הריצה. "שמתי לב שבהתחלת הריצה הגוף מאוד נוקשה. זה לא רק הגוף. בהתחלת האימון הראש טרוד בענייני היום. באזור ה-45 דקות ריצה משהו משתחרר – גם בגוף, נוצרת תחושה שאתה יכול לרוץ בלי סוף. וגם במחשבות – אתה פתאום נכנס למן רצף מחשבתי שמי שעושה מדיטציה יכול להתחבר לתחושה.
"יש כאלו שקוראים לזה Runner's High. מן תחושת 'סטלה'. אני אנסה להימנע מאמירות מיסטיות, אבל זו מן תחושת פתיחות לעולם. החושים מחודדים הרבה יותר. דברים שאני רואה, מרגיש או שומע מקבלים משמעות אחרת. אם אני טרוד או כועס, אז התחושות נעלמות. לפעמים אם אני שומע שיר מרגש הוא יכול לקבל משמעות נוספת. גם בספרות יש תיאורים של אנשים שיכולים לפרוץ בבכי במהלך הריצה. כל אחד מגיב לתופעה אחרת".
הריצה - צוהר אל תת המודע
את האפקט הזה מנסים הפסיכולוגים לרתום להליך הטיפולי: "הקסם בטיפול בריצה קשור לתהליכים לא מילוליים שמתרחשים. כשאני רץ עם בנאדם תוך כדי טיפול אני למעשה מדבר עם כמה אישיויות – יש את החלק המילולי של השיחה ויש את החלק הגופני, שלפעמים מעניק לנו מידע על תכנים בתת המודע. לדוגמה, יש אנשים שקשה להם להביע כעס או כי הם חוששים שהם יאבדו שליטה על התוקפנות שלהם או כי הם חוששים לאבד מישהו יקר כתוצאה מהתוקפנות.
"אם יעלה בשיחה אלמנט של כעס בקרב המטופל, הרבה פעמים הגוף שלו כאילו לוקח שליטה ונותן ביטוי למילים שלא נאמרות – הוא יכול להגביר את קצב הריצה או שהדופק והנשימה שלו עולים. כשזה קורה תוך כדי ריצה זו הזדמנות נפלאה בעיני לומר לו 'בוא תראה מה קרה. אתה מדבר על חוויה שמעוררת כעס, הכעס לא מתבטא במילים, אבל קורה משהו בריצה'. זו הזדמנות עבורי להעלות את הדבר הזה למודעות. הדבר הזה הוא כלי שמשרת אותי ואת המטופל בהבנת הקשיים שלו ומה הביא אותו לטיפול".
הפסיכולוג מוסיף ומתאר כי האופן שבו המטופל מתייחס לפעילות הגופנית יכול להוות מטאפורה לדפוסי ההתנהגות שלו. "פעמים רבות, כשאדם מגיע עם קושי מסוים, הקושי הזה מקבל ביטוי בפעילות הגופנית שבה אותו בנאדם עושה. אם מדובר באדם פרפקציוניסט שמתקשה למצוא זוגיות כי מבחינתו אף בת זוג לא עומדת בקריטריונים, הוא יכול להתייחס לריצה באופן מאוד דומה ולתאר שגם בריצה הוא מציב לעצמו רף מאוד גבוה של ביקורת עצמית. בנאדם עם דימוי עצמי נמוך וקושי להציב לעצמו יעדים עשוי לתאר את הריצה כמשהו שהוא עושה רק לכיף ולא באופן תחרותי".
"אנשים משתמשים בריצה גם באופן הפוך", ממשיך הפסיכולוג, "למשל, אדם עם הפרעות קשב וריכוז שהראש שלו כל הזמן עובד מאוד מהר, יכול להגיד שהריצה דווקא משרתת את ההיפך – היא משחררת את המחשבה ומנקה את הראש".
שיטת הטיפול, כך מסביר וייס, עשויה לגרום לאנשים שנרתעים מטיפול פסיכולוגי לפנות לקבל עזרה. "טיפול בריצה נשמע משהו פחות מאיים מאשר טיפול קונבציונלי, כך שאנשים שחוששים מטיפול עשויים להיות יותר פתוחים לרעיון הזה", הוא מפרט.
טיפול באמצעות ריצה אינה מתאימה לכל אחד. "זה כלי נוסף שנמצא בארגז הכלים של המטפל שצריך להחליט האם הכלי הזה משרת את המטרות הטיפוליות או לא. תנאי בסיס הוא שהמטופל יהיה בקו הבריאות. כשאני מכניס ריצה כאלמנט טיפולי אני גם חייב לוודא שהריצה לא עושה נזק או משרתת מטרות פתולוגיות.
"מטופל בעל הפרעות אכילה למשל, הריצה עשויה לשרת את ההפרעות הללו ולכן השיטה לא מתאימה לו. לא כל מי שנכנס אליי לקליניקה יפגוש אותי גם על מסלול הריצה. זה עוד כלי שיש לנו הפסיכולוגים שיכול לעזור לנו לעזור למטופלים".
לפנייה לכתב/ת 
