בת אל כמעט מתה בלידה - והיום היא סטודנטית מצטיינת בת 20

"בשעה 18:30 הכניסו את לומי, אימא של בת אל, לחדר הלידה. אמרו לי שזה ייגמר בתוך חצי שעה בערך, אבל הזמן חלף. חצי שעה, 40 דקות, שעה, שעה וחצי, וכבר הבנתי שמשהו לא טוב קרה. בשלב מסוים יצאה הרופאה עם בת אל באינקובטור. היא הייתה מוקפת בצינורות מכל הכיוונים", כך משחזר גדי שבתאי, תושב קיבוץ ראש הנקרה את לידתה של בתו, בת אל.

היא נולדה לפני 20 שנה בדיוק, וציון האפגר (מדד שקובע את מצבו הגופני של היילוד לאחר הלידה בסולם שנע בין 1 ל-10) שניתן לה הוא 1, אולם הטיפול בפגייה ברמב"ם הציל את חייה.

בת אל שבתאי עם פרופ' שרגא בלזר. דוגמא להורים שחוששים(צילום: פיוטר פליטר, דוברות רמב"ם)

השבוע, לרגל יום הולדתה ה-20, הגיעה הצעירה – הלומדת הנדסה ביו-רפואית באוניברסיטה באריזונה – לבקר לראשונה במחלקה שבה נאבקה על חייה הצעירים. יום ההולדת הוא כפול ומשולש: בית החולים חוגג 80, ואילו הפגייה חוגגת 50 שנה להקמתה.

הביקור ריגש מאוד את אנשי הצוות, בראשם מנהל הפגייה באותה תקופה, פרופ' שרגא בלזר. בת אל לא הייתה פגה, אלא אושפזה במחלקה שמהווה גם מחלקת טיפול נמרץ ביילודים, לאחר ששאפה צואה ממי השפיר. שתי ריאותיה נוקבו וקרסו. "היא הייתה במצוקה עוד ברחם, בגלל ששאפה מי שפיר עם צואה, כשהנשמנו אותה האוויר לא נכנס לריאות ובסופו של דבר הן קרסו. היינו צריכים להכניס נקזים לשתי הריאות", משחזר פרופ' בלזר, שלרגל הביקור המרגש שלף את התיק הרפואי של בת אל. "אני, ביחס לרופאים אחרים, דגלתי בגישה אגרסיבית מאוד בהכנסה ישירה של הנקז", הסביר.

קראו גם: 

סיפורו של הפג ששקל 1,500 גרם – והפך לרופא פגים  

הצצה נדירה: כך נראית פגייה מבפנים  

רבים מהרופאים והאחיות שטיפלו בה באותה תקופה הגיעו לפגישה, ובין היתר ביקשו לדעת אם היא נושאת על גופה צלקות מהנקזים שהכניסו. היא הציגה צלקת בצד אחד של גופה, וסיפרה כי הצלקת בצד השני נעלמה. גם היא, כמו אנשי הצוות הרפואי, הייתה סקרנית לשמוע כל פרט על אותה תקופה.

הרופאים סיפרו כי גם רמת החומציות (Ph) בדמה לא הייתה תקינה, אולם היום, לדבריהם, הם מביאים אותה כדוגמה להורים שילדיהם סובלים מאותן בעיות וחוששים לגורלם. "לפני 50 שנה, כשהקמנו את המחלקה", מספר פרופ' בלזר, "לא יכולנו בעצם לעשות שום דבר. לפני 30 שנה כבר יכולנו להנשים פגים שמשקלם פחות מקילוגרם. היום אנחנו כבר מנשימים פגים במשקל 400 ו-500 גרם. השאלה של להשאיר אותם בחיים כבר פחות חשובה, היום עוסקים יותר בהגנה על מוחם, על שכלם, זה הדבר המרכזי שאנחנו נאבקים עליו כעת. שיוכלו להתפתח ולחיות כמו בת אל".

גדי שבתאי: "אני זוכר את פרופ' בלזר עומד ליד בת אל כשהייתה באינקובטור, ועם קיסם עורך לה בדיקת רפלקסים. אני זוכר את המשפט שהוא אמר: 'גם אם יצמידו לי אקדח לרקה אני חותם, לילדה הזו אין פגיעה מוחית'".

הרופאים התרגשו לשמוע מאביה של בת אל על פרס ההצטיינות בלימודים שקיבלה לפני ארבע שנים מנשיא ארה"ב דאז, ברק אובמה, ועל לימודיה הגבוהים היום. "מקווים שתגיעי לכאן בחזרה, ותצטרפי לצוותי המחקר שלנו, שלא לדבר על כך שתירשמי ללידה ברמב"ם", אמרו הרופאים בחיוך.

"מלאכים בלבן"

"זו הזדמנות בשבילי להגיד תודה", אמרה בת אל עצמה. "לתת להם חיבוקים ופרחים, על כל מה שהם עושים, לא רק לי. בלעדיהם לא הייתי יכולה להיות פה היום. זו הפעם הראשונה שאני מגיעה לכאן מאז שנולדתי, אבל התחושה מבחינתי הייתה תמיד שרמב"ם זה הבית".

"רצו לדעת אם נשארו צלקות". בת אל ואביה עם הצוות(צילום: פיוטר פליטר, דוברות רמב"ם)

פרופ' בלזר ומנהל המחלקה הנוכחי, פרופ' אמיר קוגלמן, ערכו לבת אל וגדי הנרגשים סיור בפגייה ובמחלקה כולה. "הרופאים האלה, וכמובן הרופאים האחרים במחלקה וצוות האחיות, הם פשוט מלאכים בלבן. הם ההוכחה שמלאכים אמיתיים קיימים. בזכותם בת אל אתנו, והפכה לתלמידה וסטודנטית מצטיינת בכל מה שהיא עושה.

"לפני עשרים שנה היא ניצחה לראשונה במאבק על חייה. ב-2012, בהיותה בת 14, זכתה בפרס הנשיא ברק אובמה על הצטיינותה בלימודים. במשך שנים הייתה חלוצה בנבחרת הכדורגל של התיכון, וממש בקרוב תסיים את לימודיה כמהנדסת ביו רפואית.

"החשוב מכל הוא שבת אל הפכה למנהיגה מובילה ונשיאת ארגון של מאות נשים יהודיות באוניברסיטת A.S.U באריזונה. חלקן הגדול יעלו בקרוב לישראל, יתגייסו לצבא ויקימו כאן את ביתן. כל זה לא היה קורה אלמלא האנשים-מלאכים המופלאים האלה".

שבתאי הוסיף כי הוא מקווה שהפגישה והחשיפה של בתו יביאו תקווה להורים הנמצאים במצב דומה – וכי הכתבה תביא לגל תרומות לפגייה. "בת אל הייתה במצב הקיצון של הקיצון, והפכה ברבות הימים לפרח. אני מקווה שהכתבה תאפשר הצצה לרגע אחד כדי לראות את הניסים שעושים המלאכים בבית החולים רמב"ם, ויגרמו לאנשים לפתוח את הלב והכיס בתרומה. המטרה היא להעניק לרופאים את הכלים להציל עוד אנשים".