ביהמ"ש: דו"חות החניה גרמו לנכות נפשית

התובע הוכר כנכה בשיעור של 30 אחוזים בשל רדיפות הנאצים ומחזיק בתג המאפשר לו לחנות בחניית נכים. בתביעה שהגיש הוא טוען כי הדו"חות שרשמה נגדו העירייה נרשמו שלא כדין.

בשל דו"חות החניה, כך מתאר התובע, הוא נאלץ לנהל הליכים משפטיים מתישים נגד העירייה, כשבסופם ידו הייתה על העליונה והדו"חות בוטלו.

עוד בנושא:

דו"חות חנייה ללא הפסקה: עיריית ת"א הכניסה 130 מיליון שקל ב-2015

מצאו עם מי להתעסק: הנהג שעשה בית ספר לעירייה

עיריית תל אביב רשמה 204 דוחות חניה לנכה

התובע: נאלצתי לנהל הליכים משפטיים מתישים

לטענת התובע, אשר יוצג על ידי עוה"ד מירב וולניץ-יטח, המאבקים המשפטיים העיקשים שנאלץ לנהל נגד העירייה גרמו לו לנכות נפשית. עוד טען התובע כי עיקול שהטילה העירייה על חשבון הבנק שלו מהווה לשון הרע.

את נזקיו בגין ההליכים המשפטיים העריך התובע בסכום של 435 אלף שקלים, ודרש גם פיצויים בגין נזקים עתידיים שיגרמו לו כתוצאה מהתנהלות העירייה.

התובע צירף לתביעתו חוות דעת פסיכיאטרית אשר גרסה כי נגרמה לו נכות נפשית בשיעור של 20 אחוזים כתוצאה מניהול ההליכים המשפטיים נגד עיריית תל אביב.

מנגד טענה העירייה באמצעות עוה"ד ורד וינשטוק בחוות דעת מומחה מטעמה כי מקור נכותו של התובע אינה בהתנהלות העירייה.

השופט יחזקאל הראל מינה מומחה מטעם בית המשפט אשר קבע כי האירועים שמתאר התובע גרמו לו לנכות נפשית בשיעור של 5 אחוזים.

הנכות - גם מהעימות המשפטי

בחוות הדעת מתאר המומחה כי בראיון עימו התובע "תיאר את עצמו כנרדף על ידי העירייה שהפכה את המאבקים המשפטיים לעניין עקרוני". המומחה מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות בשיעור של 10%. חלקם של העימותים המשפטיים עם העירייה בנכות זו, כך קובע המומחה שמינה בית המשפט, הינם בשיעור של 5 אחוזים. 

"נכות זו נובעת מגורמים שונים (גורם אישיותי, רדיפות הנאצים ותגובה לבעיות גופניות), אך גם מהעימות המשפטי הממושך עם תחושת העוולה שנגרמה לו. הטענה שרק הפרעת האישיות של התובע היא שגרמה לו להיגרר למערכת משפטית זו אינה עומדת במבחן המציאות, כיוון שבמרבית המשפטים הוא יצא וידו על העליונה".

ביהמ"ש: הוכח שמרבית ההליכים לא מקימים עילת תביעה(צילום: מוטי קמחי)

מנגד פסק השופט כי המאבקים המשפטיים שניהל התובע נגד העירייה "תורמים לו לשיפור ולשימור הדימוי העצמי ולהתמודדות עם גילו ובריאותו". השופט הראל תיאר בפסק דינו כי התובע אינו נרתע מניהול מאבקים משפטיים נגד הרשויות השונות וכי "על רקע זאת יש להבין את מאבקי התובע כנגד עיריית תל אביב".

השופט הוסיף וציין בפסק הדין כי נכון למועד מתן פסק הדין ישנה פרשה נוספת שתלויה ועומדת בפני בית המשפט המקומי בתל אביב בגין דו"ח חניה נוסף שרשמה העירייה נגד התובע.

ניהל הליכים משפטיים גם נגד עיריית רמת גן

חרף אחוזי הנכות הנפשית שקבע בית המשפט עבור התובע, השופט הראל נמנע מלפסוק לו פיצויים בגינם. "סבורני כי אין די בכך על מנת להטיל על הנתבעת חבות בגין כך", מנמק השופט בפסק דינו, "הוכח כי מרבית ההליכים שהתנהלו בין התובע לנתבעת אינם מקימים לו עילת תביעה כנגדה".

התובע ניהל גם הליכים משפטיים נגד עיריית רמת גן בגין טענות דומות, עובדה שלא חשף בפני בית המשפט ובפני המומחה שזה מינה. "משהתובע הסתיר זאת, חזקה כי המומחה אשר ניזון מפי התובע בלבד, לא היה קובע כי רק להליכים שהתנהלו מול עיריית תל אביב כמי שהחמירו את נכותו הנפשית של התובע. בכך נשמט הבסיס העובדתי עליו הונחה מסקנת המומחה".

השופט פסק כי בפרשה משפטית אחת נהגה העירייה ברשלנות כלפי התובע ופסק לו פיצויים בסכום של 5,000 שקלים. בית המשפט גם קיבל את טענתו של התובע כי העירייה העיקול שהטילה העירייה על חשבון הבנק שלו מהווה הפרה של חוק לשון הרע ופסק לו פיצויים בסכום של 5,000 שקלים נוספים.