עתיד פינוי הפצועים - באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים
השימוש המבצעי שעושה צה"ל בכלי טיס בלתי מאוישים הולך ומתרחב, ובעתיד הלא רחוק יכלול גם פינוי פצועים מהחזית. יתרונות הפינוי - מהיר יותר, חשאי יותר ומסוכן פחות
צפו בהדגמת הפינוי באמצעות כלי טיס בלתי מאויש:
השימוש המבצעי שעושה כיום צה"ל בכלי טיס לא מאוישים (כטב"מים) הוא רב ומגוון ביותר - ממשימות התקפיות ועד משימות איסוף מודיעין. היתרונות של הכטב"מים על פני כלי הטיס המאוישים הן ברורות - הכטב"מים קטנים משמעותית מכלי הטיס המאוישים, דבר ההופך אותם לפחות ניתנים לגילוי ובעלי נגישות רבה יותר. בנוסף, השימוש בכטב"מים אינו מציב אנשי צוות בסיכון.
היתרונות המבצעיים הגלומים בכלי טיס בלתי מאוישים הופכים את השימוש בהם לשכיח יותר ויותר. בעתיד הלא רחוק ישמשו כלי הטיס הללו לסוג נוסף של משימות - פינוי נפגעים משדה הקרב.
במלחמת לבנון השנייה ביצע חיל האוויר 110 משימות של פינוי נפגעים. 40 מהגיחות שביצע חיל האוויר בוצעו באור יום ותוך בסיכון גבוה ביותר. כחלק מהליך הפקת הלקחים מהמלחמה החליט צה"ל להשקיע משאבים בפיתוח היכולת לפינוי מוטס באמצעות כלים שאין עליהם אנשי צוות.
"אני מעריכה שבעתיד כל הפינויים שמציבים את צוות כלי הטיס בסכנה או שהמקום שממנו נדרש לפנות את הפצוע הוא מורכב יעשו באמצעות כלי טיס לא מאוישים", צופה ג׳נינה פרנקל-יואלי, סמנכ"ל שיווק של חברת "טקטיקל רובוטיקס", חברת בת של "אורבן אירונאוטיקס", אשר מפתחת עבור צה"ל כלי טיס בלתי מאויש שישמש לפינוי פצועים. הפיתוח, אשר הוצג בכנס שקיימה בשבוע שעבר עמותת החתול, העמותה של בוגרי יחידת 669, יחידת החילוץ והפינוי של חיל האוויר, זכה לשם "שפרירית".
מגיע למקומות שמסוק לא יכול
פרנקל-יואלי מבהירה כי צורת הפינוי העדיפה והטובה ביותר היא באמצעות כלי טיס מאויש, אך במקרים רבים הדבר בלתי אפשרי או שהמשימה מעמידה את הלוחמים בסיכון גדול. פרנקל-יואלי מסבירה כי "פינוי פצועים באמצעות כלי טיס בלתי מאויש מבוצע כשהגישה של כלי הטיס המאוישים לפצוע אינה אפשרית בשל האיומים על הקרקע או בשל אופי השטח. במלחמת לבנון השנייה היה שלב שבו נאסר למסוקים לחצות את הגבול בגלל הסכנות שהיו על הקרקע".
"יתרון מאוד גדול של כלי הטיס שלנו הוא היכולת לנחות בסמוך מאוד לפצוע", מפרטת פרנקל-יואלי, "למסוקים מאויישים יש רוטרים, מדחפים, שהופכים אותו למוגבל מאוד בתנועה. כל פגיעה ברוטר, משמעותה קטסטרופה גדולה מאוד. לכלי הטיס שלנו אין מדחפים חיצוניים, כך שהוא יכול לנחות בתווי שטח שמסוק אינו מסוגל לנחות בו. הלוחמים שנמצאים יחד עם הפצוע לא צריכים לשאת אותו מרחק רב עד הפינוי. כלי הטיס יכול לנחות ממש לידם".
גם אופן הכנסת הפצוע לכלי הטיס, כך מסבירה פרנקל-יואלי, הוא פשוט יותר מאשר פינוי בכלי טיס מאויש: "הלוחמים לא צריכים לחשוש מפגיעה של הרוטר, דבר שהופך את הפינוי לקל ומהיר יותר".
הפיתוח של השפרירית נעשה בשיתוף עם מערך הרפואה של צה"ל, במטרה להבטיח כי כלי הטיס יעמוד בדרישות הצבא. "יש סטנדרט מאוד גבוה שכלי טיס שעוסקים בפינוי פצועים צריכים לעמוד בו - אסור שהפצוע יטולטל במהלך הפינוי באופן שעשוי לפגוע בו. אסור גם שהפצוע יהיה חשוף לנזקי אקלים או סכנות אחרות כך שפינוי כשהמטופל נמצא מחוץ לכלי הטיס אינה אופציה".
פינוי קצר יותר ומסוכן פחות
לדברי סמנכ"ל השיווק, משך הזמן של פינוי בעזרת השפרירית אמור להיות קצר יותר מאשר פינוי רגיל. "כלי הטיס שלנו לא צריך לשהות על הקרקע זמן רב. ההמראה והנחיתה שלו מהירה יותר משל מסוק. הכנסת הפצוע אל כלי הטיס גם היא פשוטה יותר משום שכאמור הלוחמים לא צריכים לחשוש מפגיעה מהמדחפים".
שימוש בכלי טיס בלתי מאויש, כך מסבירה פרנקל-יואלי, כרוך בסיכון מופחת ללוחמים שעל הקרקע: "כלי הטיס לא חושף את הכוח כמו מסוק רגיל. כלי הטיס שלנו הוא שקט הרבה יותר ממסוק. את הבלק הוק, או ינשוף כפי שהוא מכונה בצה"ל, המסוק שצה"ל עושה בו את השימוש הכי נרחב לפינוי פצועים, אפשר לשמוע ממרחק של שמונה קילומטרים. את כלי הטיס שלנו ישמעו רק ממרק של 800 מטרים. זה הבדל מאוד משמעותי".
גודלו הקטן של הכטב"ם יחסית למסוק מאויש, גם הוא הופך את הפינוי באמצעותו לבטוח יותר. "הוא כמעט בלתי ניתן לזיהוי עבור רדרים. החתימה האינפרא אדומה שלו היא קטנה יותר, דבר שהופך אותו לגלוי פחות עבור אמצעי ראיית לילה שפועלים באמצעות חום.
"יש שסבורים שהשפרירית היא כלי טיס פגיע יותר מאשר מסוק מאויש. אני חולקת על כך. אני סבורה שמסוק הוא הרבה יותר פגיע משום שקל הרבה יותר לגלות אותו. כלי הטיס שלנו יכול לטוס מתחת לגשרים או בתוך ואדיות. מסוק חייב לטוס בגובה רב, אפשר לראות ולשמוע אותו ממרחק רב יחסית והגודל שלו גם הופך אותו למטרה שקל יותר לפגוע בה. השפרירית קטנה בהרבה. אפשר גם לצייד אותה במערכות הגנה מפני נ"מ. זה לא שאי אפשר ליירט אותו, אבל לדעתי זו משימה קשה יותר מאשר יירוט מסוק".
"בעתיד כל שדה הקרב יהיה רובוטי"
החיסרון הבולט ביותר של כלי טיס בלתי מאוישים המשמשים לפינוי פצועים הוא חוסר היכולת להעניק לפצוע טיפול רפואי במהלך הטיסה. "מהבחינה הזו פינוי רגיל עדיף", מסבירה פרנקל-יואלי.
להערכתה של פרנקל-יואלי, כלי הטיס יכנס לשימוש בעוד כארבע שנים, תחילה הוא ישמש את הצבא להובלת תספוקת עבור הכוחות בחזית.
"רמת הפיתוחים הרובוטיים של חברות עבור שדה הקרב היא מדהימה", מסכמת פרנקל-יואלי. "אני צופה שבעתיד שדה הקרב כולו יהיה רובוטי והסיכון שישקף ללוחמים ילך ויצטמצם".
בר ראובן, מנכ"ל עמותת החתול, תיאר לאחר הכנס כי "ישנה חשיבות רבה ליצירת ארגון גג עבור הגופים העוסקים בעבודה חשובה כל כך כגון פינוי פצועים. השיח המשותף, שיתופי הפעולה וההחלטות המתקבלות הם בעלי חשיבות רבה. לכן, לקחנו על עצמינו את המשימה הזו ואנו גאים לעשותה. כבר התחלנו לעבוד על הכנס של שנה הבאה ופעולות נוספות שיביא להשלמת המשימה המשותפת".
לפנייה לכתב/ת 
