רוצים להציל את הזוגיות? קחו חופש אחד מהשנייה
אהבה היא כמו מסטיק. בהתחלה זה מתוק. אחר כך זה לעוס. הטעם הולך לאיבוד. ובסוף בא לכם להיפטר מזה. גם הזוגות הכי מושלמים צריכים לפעמים לקחת ספייס אחד מהשנייה - כדי להדליק את הגעגוע ולהתחיל הכל מחדש
את כבר לא הולכת לישון איתו בלילה ומעדיפה להירדם מול הטלוויזיה. אתה כבר לא מסוגל לראות אותה מסתובבת בטרנינג שאיבד את הצורה. אין לך שום חשק לספר לה איך עבר היום שלך בעבודה. את מעדיפה לקשקש עם חברות בטלפון במרפסת מאשר להניח עליו את הרגליים בסלון. אתם דואגים לשמור מרחק. אתם מעדיפים לא לגעת. רק שייתן לי ספייס. רק שלא תחנוק אותי.
פעם, לא הייתם יכולים להוריד את הידיים זה מזו. לא הייתם מסוגלים להעביר חצי שעה בלי להתגעגע למגע, לריח ולטעם אחד של השנייה. הייתם מדברים שעות בטלפון ולא מרגישים איך הזמן רץ עד שהשמש זרחה. הייתם קרובים. מאוהבים. נאחזים. כרוכים זה אחרי זו. משתוקקים זו לגופו של זה. מבלים שעות במיטה ולא רוצים שזה ייגמר לעולם.
ואז עברתם לגור יחד. והכל השתנה.
אהבה היא כמו מסטיק. בהתחלה זה מתוק. אחר כך זה לעוס. הטעם הולך לאיבוד. ובסוף בא לכם להיפטר מזה. גם הזוגות הכי מושלמים צריכים לפעמים לקחת ספייס אחד מהשנייה. גם האוהבים הכי יפים של החיים רוצים מדי פעם שהצד השני ייצא להם מהפריים. להיות לבד בבית. לשתות בירה ולגהק. לבכות מול סדרת בנות מטופשת. לזלול גלידה. לבזבז שעות על המחשב. להשתזף על הגג. להחזיר את החיים שנעלמו להם מתחת לחופה, אחרי שהילדים נולדו, או הרבה קודם, כשקניתם מיטה זוגית.
"אנחנו" לא מחליף את "אני"
המילה הכי הרסנית בעברית היא "אנחנו". "אנחנו נוסעים לחו"ל". "אנחנו קופצים לאיקאה". "אנחנו הולכים להורים". "אנחנו בהריון" (באמת? אתה בהריון?). אין "אני". אין "את". התאיידנו. התמוססנו. נדבקנו כמו מסטיק. הזוגיות מחקה את הזהות העצמית. האהבה השכיחה את העבר לבד.
הנישואין הסתירו את כל החיים שהיו לנו פעם. את כל מי שהיינו פעם. את החברים. את התחביבים. את השעות ששרפנו על שטויות. אותנו. את עצמנו. איפה אנחנו? מה קרה לנו? לאן נעלמנו? ולמה אנחנו כל כך עצובים, לחוצים, זועפים ועצבניים?
כי התרחקנו ממי שאנחנו. כי ויתרנו על כל מה שאהבנו. כי קידשנו רק את בן או בת הזוג. ועכשיו כבר לא בא לנו לראות את הפרצוף שלהם, כי כמה אפשר להיות תקועים עם אותו בן אדם. ומה הפלא שכולם סביבנו בוגדים, או נפרדים, או מתגרשים, או ממררים זה לזו את החיים.
זה הזמן, בדיוק הזמן, לא יהיה זמן אחר, אל תדחו את זה, לקחת חופש אחד מהשנייה. אפשר לרדת לסיני. או להמריא לסופ"ש בחו"ל. או לבלות ערב בנפרד בפאב. או אפילו לנסוע סתם ולחפש את עצמכם, בלי שמישהי תזכיר לך להוריד את הזבל, או בלי שמישהו ישאל אותך אם קנית גבינה בסופר. כי לפני שאנחנו בני זוג, אנחנו בני אדם. יש לנו תשוקות. יצרים. צרכים. יש לנו את עצמנו. ואם אנחנו מוותרים על עצמנו, אנחנו דנים את עצמנו, ואת בני זוגנו, לתסכול, לדיכאון, לכעס, להתפוררות ולחורבן.
אז צאו לעצמאות. קחו לכם חופש. תנשמו קצת אוויר. אולי תיפרדו לזמן מה. כדי להציל את הזוגיות שלכם. כדי לרפא את האהבה שלכם. גם אם יש לכם ילדים. אפילו אם אתם פוחדים. כי הגבר שלך צריך להשתוקק אלייך. והאישה שלך חייבת לחשוק בך. ואם לא תהיו רעבים, לא תרצו לנגוס בחיים. ואם לא תהיו צמאים, לא תרצו להרוות את צמאונכם במי שהותרתם מאחור.
האביב לוהט בחוץ. הקיץ עוד מעט יבער. והחיים אחר כך ייגמרו. אל תתנו להם לעבור ממול. אל תתנו לעצמכם לפספס את עצמכם. נקו את הראש. הסירו את האבק. היזכרו מי אתם. הניחו ללב לחזור ולפעום. כדי שתחזרו לידיים המצפות לכם ותתחילו את כל זה מחדש.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
