הסקסולוג שחקר את מיניות חסרי הבית - וכמעט הפך להומלס בעצמו
את הדוקטורט שלו הקדיש ד"ר עידן מיליצ'ר לחקר המיניות של חסרי הבית של ניו יורק של שנות ה-80. הסקסולוג שהה עם ההומלסים עד שנשאב באופן טוטאלי לאורח החיים שניהלו. "הפכתי להיות חלק מהם, על כל המשתמע מכך", הוא משחזר
"עם הזמן הפכתי להיות חלק מהם, על כל המשתמע מכך", משחזר המטפל, "הייתי נשאר לישון בפארק, לעיתים גם שבוע ברצף. אכלתי שאריות מזון מהפחים כמוהם וישנתי על קרטון כמוהם, לעיתים בקור מקפיא של מינוס 15 מעלות".
"לא סבלתי על הקרטון בפארק"
בהדרגה נסחף הדוקטורנט אל אורח החיים ההרסני של חסרי הבית של ניו יורק. הגבול בינו ובין חסרי הדיור שגדשו את רחובות הכרך הלך והיטשטש. "התפקיד שלי בתוכנית השיקום שלהם היה לאתר את ההומלסים שאפשר לעזור להם ולנסות לרתום אותם לתוכנית. כל התחום של מחוסרי הדיור מאוד סיקרן אותי. עד היום אני עובד ומתנדב עם האוכלוסייה הזו. מה שהניע אותי ברצון לחקור את המיניות של האוכלוסייה הזו היה שבאותה תקופה אף אחד לא חקר את התחום הזה. רציתי לבחון במה המיניות שלהם שונה מהמיניות של יתר האוכלוסיה. רציתי לדעת האם בכלל יש להומלסים מיניות, ואם כן איך היא באה לידי ביטוי. אלו שאלות שלא נגעו בהן לפני כן".
מה גרם לך להישאב לסגנון החיים של חסרי הבית?
"עד היום אני מוכן לטוס ולחיות איתם באותו מקום בפארק. אני אפילו אהיה ציני ואוסיף שבתקופה הזו של השנה זה נוח כי מזג האוויר נעים. זה אני. זה האופי שלי. עד לפני שנתיים לא היה לי כרטיס אשראי. אני חי בצפון תל אביב ומנהל חיים נוחים, אבל לא סבלתי על הקרטון בגן הציבורי. התחברתי לאנשים. כמה שנים אחרי שהתנתקתי מניו יורק חזרתי לפארק. נמשכתי לשם כמו פושע שחוזר לזירת הפשע. האנשים שחייתי איתם באותה תקופה זיהו אותי. זה היה כאילו לא עזבתי מעולם. התרגשתי מאוד".
רגע אחד של אנושיות נוגעת ללב מהתקופה שלו עם מחוסרי הבית נצרב לנצח בזיכרונו של המטפל. "זה היה באחד הלילות הקרים של החורף של ניו יורק", נזכר ד"ר מיליצ'ר, "הסתובבתי עם אחת ממחוסרות הדיור, אישה שלא היה לה שום דבר בעולם, ממש כלום. היא חיפשה בזבל משהו שיעזור לה להתחמם ומצאה שמיכה. כשהיא ראתה אותי היא הביאה לי אותה. זה היה וואו. לא האמנתי שגם במצב שלה אפשר לגלות כזו נדיבות. זו אישה שאין לה שום רכוש בעולם. את הכלום שהיה לה היא בחרה לתת לי. עד היום אני זוכר את הבעת הפנים שלה כשהיא הושיטה לי את השמיכה. שמיכה מרוטה ובלויה שעבורה היא אוצר, ואותה היא החליטה לחלוק איתי. זה היה רגע שלא אשכח עד שארית חיי".
"מיניות מוטרפת וחריגה"
פסע לפני שהגיע אל נקודת האל חזור ונבלע לחלוטין באורח החיים השולי של חסרי הבית, חזר ד"ר מיליצ'ר ארצה וסיים את עבודת הדוקטורט שהחל. בעבודתו התמקד ד"ר מיליצ'ר בחקר המיניות של האנשים הנמצאים בשולים של שולי החברה - סכיזופרנים מחוסרי דיור המכורים לסמים קשים.
"לרובם יש מיניות מוטרפת וחריגה מאוד", מתאר המטפל, "בגלל שמדובר בסכיזופרנים, לחלקם יש בוחן מציאות לקוי. היו כאלו שיכלו לאונן אינספור פעמים ביום. רבות מהנשים השתמשו במיניות שלהן כדי להשיג כסף לאוכל וסמים. המין שלהן מנותק לחלוטין מרגש, אהבה או כל סוג של מערכת יחסים".
מה הכי הפתיע אותך במחקר?
"הפתיע אותי בכלל לגלות שיש לחסרי הבית יצר מיני. חשבתי שכל היצר של האוכלוסייה הזו מופנה להישרדות. היום אני מבין שמיניות היא חלק מההישרדות של האדם. למרות כל המחקר והידע שקיים היום, המיניות של האדם ממשיכה להיות משהו מסתורי ומסקרן".
סקסולוגיה מאל"ף עד תי"ו
את הסקרנות הרבה של ד"ר מיליצ'ר לתחום המיניות של האדם הוא תרגם לספר שחיבר וראה אור לאחרונה - "סקסולוגיה, זוגיות ומיניות מאל"ף עד תי"ו", שמו.
"בספר אני סוקר מונחים מעולם הסקסולוגיה והזוגיות על לפי האל"ף בי"ת", מפרט המטפל, "הספר מתחיל במנוח החשוב ביותר - אהבה - ומשם ממשיך עד המונח תנוחות באות תי"ו. הספר נכתב ממקום של אהבה ופחות ממקום מחקרי ורפואי. יש בספר הגדרות למונחים כמו אינטליגנציה מינית או פוליאמוריה. הספר גם עוסק בבעיות בתפקוד המיני ויש בו הסברים כגון מדוע בני זוג משתמשים במין כאמצעי פיוס ומתי הדפוס הזה יכול להיות בעייתי. אני לא מתיימר להקיף את כל התחום האינסופי הזה שנקרא סקסולוגיה, אך אני מאמין שכל מי שיקרא את הספר יפיק ממנו רווח, יחכים ויהנה".