את אף פעם לא כועסת
את אף פעם לא אמיתית. את תמיד מעמידה פנים. את מתאפקת. את מבליגה. את לא רוצה לריב. את לא רוצה להעכיר את האווירה. את רוצה שהכל יהיה בסדר. כי ככה לימדו אותך - אבל יום אחד גם זה ייגמר ואז יגיע היום בו תרגישי גדולה באמת. שלא תפחדי יותר ואז תצאי לחופשי
את אף פעם לא כועסת.
את תמיד מחייכת. את תמיד נעימה. תמיד נחמדה. תמיד קשובה. עוזרת לכולם. סבלנית. יעילה. האישה הטובה. הרעייה המושלמת. האמא המקסימה. אף פעם לא עצבנית. אף פעם לא ממורמרת. אף פעם לא מבקרת. אף פעם לא חמוצה. אז מה הפלא שכולם אוהבים אותך. מתים עלייך. מפרגנים לך. כי אף אחד לא יודע מה באמת מתחולל אצלך בפנים.
את אף פעם לא כועסת.
את אף פעם לא אמיתית. את תמיד מעמידה פנים. את מתאפקת. את מבליגה. את בולעת. את נחנקת. את משתתקת. את מתכווצת. את לא רוצה לריב. את לא רוצה להתווכח. את לא רוצה להעכיר את האווירה. את רוצה שהכל יהיה בסדר. שכולם ירגישו בסדר. ככה לימדו אותך. ככה חינכו. זה מה שראית בבית. אפילו שזה על חשבונך. אפילו שאת, ורק את, משלמת את המחיר.
את אף פעם לא כועסת.
גם כשהוא מעיר לך. גם כשהוא מנדנד לך. גם כשהוא חסר סבלנות כלפייך. כשהוא מתנשא. כשהוא עוקץ. כשהוא מעליב. כשהוא צועק. כשהוא משתולל. כשהוא בלתי נסבל. את שותקת. את חונקת את הדמעות. את הולכת לחדר השני וסוגרת מאחורייך את הדלת. את בוכה לתוך הכרית כשאף אחד לא רואה. וכל הזמן בטוחה שאת לא בסדר. שאת זו שאשמה. איפה טעיתי, את שואלת את עצמך. מה עשיתי רע. למה עצבנתי אותו. ואיך אוכל עכשיו לרצות אותו. איך אגרום לו שיהיה מרוצה ממני. איך אעשה לו נעים. העיקר שירגיש טוב. העיקר שיחזור להיות טוב.
את אף פעם לא כועסת.
את מוותרת. את מתפשרת. את מתרפסת. את מבטלת את עצמך. את מעלימה את עצמך. את כבר שכחת מזמן מי את. ומה את שווה. וכמה את מרשימה. וחכמה. ויפה. ומושכת. וזו הסיבה שהוא מתעלל בך. כן, מתעלל בך. צורח. נובח. או אומר לך את המלים הכי איומות בשקט מקפיא. את פוחדת ממנו. את נרתעת מהמגע שלו. את לא רוצה שיתקרב אלייך. את לא רוצה שינשק אותך. את לא רוצה להיכנס איתו למיטה. הוא גורם לך דחייה. תחושת בחילה. שאט נפש. הוא אומר לך שהוא אוהב אותך. ברור שהוא אוהב אותך. ואת כבר לא עונה לו. פעם היית משקרת ואומרת לו: גם אני. היום את כבר לא מסוגלת.
אבל את אף פעם לא כועסת.
את לא אומרת לו בפרצוף מה את חושבת עליו באמת. את לא אומרת לו שנמאס לך ממנו. שיעזוב אותך במנוחה. שהאהבה שלך אליו מתה מזמן. שאין שום סיכוי שבעולם שתסלחי לו על מה שעשה לך. כי כל מה שאת רוצה כעת הוא להיפרד. להתגרש. ללכת. לברוח. לחתוך את היחסים הללו. לקרוע אותם לגזרים.
ועוד מעט תכעסי באמת.
את מרגישה את זה באצבעות. זה עומד לך על קצת הלשון. הבטן שלך שורפת מרוב כאב. הגוף שלך מתפוצץ מזעם. את פתאום קולטת כמה את שונאת אותו. כמה מאסת בו. כמה אין לך טיפת סבלנות אליו. כמה זה קרוב. כמה היום הזה קרוב. היום הזה, שבו כל האמת, אבל כל האמת, תשטוף אתכם כמו נהר. היום הזה, שבו תגידי לו הכל. שלא תדפקי לו חשבון. שתהיי את עצמך. שתרגישי גדולה באמת. שלא תפחדי יותר. לא ממנו. ולא מההורים שלך. ולא מהחברים שלכם. ולא ממה יגידו. כי די כבר ונמאס ומספיק. היום הזה, שבו, סוף סוף, תצאי לחופשי.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
