לא עוצרת: בגיל 70 - שוש בלייכמן היא הרצה הוותיקה בישראל
היא התוודעה לריצה במקרה ומשם לא הייתה דרך חזרה. שוש בלייכמן רצה כבר 40 שנה והיא לא מתכננת לעצור בקרוב. בשיחה עם ערוץ הכושר היא מספרת על אהבה לריצה בזמנים בהם היא עוד הייתה רחוקה מהמיינסטרים ועל איך זה לצלוח מרתון בגיל 70
הריצה היא כל עולמה של שוש בלייכמן בת ה-70. לא נדרש הרבה בשביל להרגיש זאת - בשיחה אחת חטופה ניתן לחוש בהתלהבות שמלווה אותה, ובלהט שמתפרץ ועובר במילותיה כאשר היא מתחילה לדבר על הספורט האהוב עליה, זה שבעצם מלווה אותה מרבית חייה. כשהיא מתארת את שיגרת יומה הספורטיבית לא באמת נשאר מקום לחשוב אחרת.
קיראו עוד:
מיס ביקיני ישראל החדשה היא טבעונית: "הוכחתי שאפשר אחרת"
בדקנו: מהו האימון עם קצב השריפה הקלורית הגבוה ביותר מאמני כושר חושפים: אלו 5 התרגילים שלא מומלץ לבצעכבר 40 שנה שהיא לא מפסיקה לרוץ. יום יום, כל יום. שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה. כובשת עוד תחרות ועוד מרתון. למעשה, לפי אתר "מבט למרוץ", המרכז את נתוני הרצים מכל תחרויות הריצה בישראל, ברקורד המרשים שלה יותר מ-300 תחרויות ריצה שונות, ביניהם 43 ריצות מרתון, וזה עוד לפני שהתחיל התיעוד ברשת.
צפו בשוש במהלך אימון ריצה:
אך מה היה הדבר שגרם לרצה הוותיקה בארץ, בתקופה בה ספורט הריצה עוד נחשב לדבר לא שיגרתי, לאמץ אותו כל כך בחום? היא נולדה ברומניה ועלתה ארצה בגיל 16 וחצי במסגרת עליית הנוער. לאחר שנתיים בקיבוץ "מעוז חיים" בו למדה עברית, היא התגייסה לחיל החימוש והחלה את שירותה הצבאי.
בצבא פגשה את מי שעתיד להיות בעלה, ראול, ולאחר שחרורם התחתנו השניים והקימו משפחה בהרצליה. עד אותו רגע לא היה ברור לאיש, ובטח שלא לה עצמה, שמשהו חדש מחכה לה ממש מעבר לפינה.
"בתחילת שנות השמונים לא היו הרבה אנשים שרצו, התחום הזה היה עד כדי כך לא מפותח", היא נזכרת. "הילדים כבר היו גדולים, הייתי בעבודה מסודרת וסוף סוף התפנה לי זמן. כל עניין הריצה קרה במקרה: השתתפתי בצעדות וראיתי שאני הולכת יותר מהר מאחרים אז הייתי עושה את המסלול פעמיים", היא מסבירה בצניעות. "ככה לאט לאט התחלתי לרוץ".
לפעמים לחיים יש דרכים מפתיעות משלהם להתוות את הדרך. רצה הגורל ואחד משכניה של שוש היה יוסי אבני, מחלוצי ענף הריצה בארץ, שאיבד את חייו בנסיבות טרגיות לפני 16 שנה, ועל שמו נקרא מרוץ הרצליה.
"באותם ימים העבודה שלי הייתה בתל אביב ויוסי שירת בצריפין", מספרת שוש. "יום אחד הוא ניגש אליי ואמר לי שאם אני מעוניינת לרוץ ריצות ארוכות אנחנו יכולים לרוץ ביחד לעבודה בתל אביב. הגעתי לתל אביב למרות שהיה לי מאוד קשה, אבל הוא המשיך לבסיס בצריפין. לא היה לי מה להגיד אז המשכתי", היא צוחקת, "ומאז ועד היום לא הפסקתי".
"הריצה היא חלק ממני"
שוש התחילה לרוץ לעבודה באופן יומיומי. מדי יום הייתה גומאת בריצה מרחק של כ-15 ק"מ מביתה בהרצליה לתל אביב. "הייתי רצה בהלוך וחוזרת עם אופניים ומתזמנת את האימונים כך שיהיו לי בגדים נקיים ביום שלמחרת, הרי הייתי באה בבגדי ריצה, עבדתי במשרד", היא מסבירה.יש לזכור שבאותה תקופה מחזה של אדם המגיע בבוקר בבגדי ריצה לעבודה לא היה דבר שכיח. "הייתי משונה בעיני העובדים בגלל שאני רצה לעבודה אבל זה פשוט חסך לי זמן לאימונים. בסופו של דבר הם התרגלו. אפילו הייתה לי במקום מקלחת משלי".
עם הזמן התחביב הספורטיבי הפך לבלתי נפרד מחייה. בעידודו של שכנה יוסי השתתפה שוש במרוץ הרצליה והרעב לכבוש מסלולים נוספים רק גבר. בין הישגיה הגדולים היא מונה את 43 המרתונים בהם השתתפה, המספר הגבוה ביותר לנשים בישראל.
"כשהצלחתי לסיים איכשהו את המרתון הראשון הבנתי שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה. זה נותן סיפוק. תמיד יש לי מטרה, יעד בחיים". היעד הבא אותו היא מתכוונת לכבוש יהיה חצי המרתון ערד-מצדה בחסות לנדרובר, בו היא מתכוונת להשתתף בסוף החודש. "זה משהו גדול. כשאתה עושה את זה בפעם הראשונה ומגיע למצדה בזריחה אחרי שרצת כל הלילה באמצע המדבר זה רגע עוצמתי".
כיום היא עדיין מקפידה על שיגרת הכושר שהייתה מנת חלקה ב-40 השנים האחרונות ורצה כל בוקר כ-15 ק"מ. אך לא רק הריצה לבדה מהווה חלק בעולמה הספורטיבי. בגיל 40 היא אף סיימה לימודי הדרכת כושר בוינגייט וכיום היא עובדת מספר שעות ביום במכון כושר פרטי.
כמובן שהיא מקפידה על תזונה נכונה, אך בו בעת היא גם מציינת שהיא לרוב אוכלת מה שבא לה. "סלטים, הרבה ירקות. היום אני בבית אז אין שום בעיה לאכול מסודר. תמיד הייתי רזה, הגנטיקה עוזרת, גם הריצה עושה את שלה, זה מה שהידידים שלי אומרים".
קשה יותר לצלוח מרתון בגיל 70?
"הדבר היחידי שמפריע לי היום שקודם הייתי קמה בבוקר ומתחילה לרוץ מהר. היום אני מתחילה יותר לאט ומגבירה, אז אם פעם הייתי רצה 4 שעות היום אני רצה קרוב ל-5. הרבה יותר לאט. אבל נשארו לי חברים בגילי מאותם הזמנים שהייתי רצה. אני רצה איתם והם רצים כמוני, אז זה בסדר".
יש לך טיפים לאנשים שרוצים להתחיל לרוץ בגיל מבוגר?
"אני אומרת שאין שום בעיה אבל צריך התמדה. הרוב זה חוזק מנטלי, לא לפחד מהכישלונות. אני רצה יותר לאט אבל זה לא שמשהו מפריע לי. אני רצה את אותם המרחקים, שוקלת אותו דבר ואוכלת אותו דבר. צריך רק לרצות וזה כיף גדול".
שוש תשתתף בחצי מרתון לנדר רובר ערד-מצדה, "משקיעה לזריחה", ביום חמישי 28.6 בשני מקצים: מקצה 21.1 ק"מ ומקצה של 11 ק"מ (ע"ש עומר רבינוביץ' בן ערד שנפל במבצע "עופרת יצוקה") של ריצת לילה באוויר הפתוח לאור הירח, בשבילי מדבר ופיתולי כביש
לפנייה לכתב/ת 
