צפו: רופא השיניים שמצא דרך מקורית להרגיע ילדים

צילום: טל שחר, עריכה: דפנה פלד

ד"ר אלן בלומנשטיק הוא לא עוד רופא שיניים. הוא גם פיתום. כבר כשנכנסים לקליניקה שברמת השרון אפשר להבחין שלא מדובר במרפאה קלאסית. על מדף מסודרות להן בובות חייכניות ומלאות שיניים: דינוזאור, מפלצת, ארנב. הקירות צבעוניים וכך גם כיסא הטיפולים.

והטיפול עצמו? בזמן שהילדים צריכים לפתוח את הפה, ד"ר בלומנשטיק דווקא לא פותח את הפה שלו. הוא פשוט מדבר מהבטן.

"למדתי דיבור מהבטן בגיל תשע", הוא מספר. "הייתי בחופשה עם ההורים שלי בפלורידה וראיתי מדבר מהבטן אמיתי, בחי, בלייב, בהופעה, ואני הסתכלתי ואני פשוט נדהמתי לראות את זה. ואז עליתי לחדר במלון, ואני זוכר, אני שמתי גרב על היד שלי, ואני עשיתי ככה ופתאום אני ראיתי, היי, אני יכול לעשות את זה!". את המשפט האחרון, איך לא, הוא אומר תוך כדי דיבור מהבטן.

בלומנשטיק, אז עדיין לא ד"ר, הפך את הכישרון לפרנסה. "הייתי עושה הופעות ימי הולדת לילדים עם בובה שלי. והייתי עוסק בזה. ואחרי שלמדתי את רפואת השיניים, אז אני החלטתי, לא יכול להיות שאני עובד עם ילדים יום יום ואני לא משתמש בכלי המדהים הזה שיש לי".

ילד נצחי

כשהאחים שני (6) ורון (4) טרייביש מגיעים למרפאה, הם כבר מחייכים. מביטים לצדדים ולא נראים מפוחדים ממה שנחשב בדרך כלל לסיוט. "אני משתמש בבובות, דבר ראשון, תפאורה. בשבילי חדרים עם קירות לבנים וחלוק לבן, זה לא מדבר אליי בכלל, והייתי מזמן מתפטר מעבודה כזאת", אומר ד"ר בלומנשטיק. "הילד מסתכל, הוא רואה בובות, וזה נראה מקום נעים, מקום צבעוני, מקום נחמד".

כמה דקות חולפות, ואז מגיע רגע השיא של הביקור של שני ורון: רופא השיניים מכניס את היד לבובת תנין כדי להסביר להם על סודות הצחצוח – ומדבר מהבטן. שני הילדים מסתכלים בפליאה, לא מבינים מאיפה בוקע הקול. "בובות לא יודעות לדבר!", אומרת שני. מאוחר יותר מסביר ד"ר בלומנשטיק: "הרבה פעמים ילדים לא בדיוק מבינים שאני זה הקול של הבובה. וזה חלק מהקסם, זה חלק ממה שאני הכי אוהב בזה. הרבה פעמים הורים גם לא מבינים בדיוק מה קורה".

"אני משתמש בבובות בזמן ההסברים על ניקוי השיניים", הוא ממשיך, "אבל יותר חשוב מזה, אני משתמש בקולות שלי כל הזמן בזמן הטיפול עצמו. צריך להרדים את השיניים וצריך לעשות כל מיני דברים שבוא נאמר, סרט טוב עם פופקורן יותר כיף. אז אני משתמש בקולות שלי בזמן שאני מטפל בילדים כדי להסיח את דעתם ממה שקורה. מצד שני, כדי שיבינו בדיוק מה שקורה בלי להיבהל. הבובות, כל אחת יש לה אפיון אחר, כל אחד יש לו קול אחר. יש אחד שהוא יותר נודניק, יש אחד שיותר ביישן אולי, מישהו שהוא יותר צעקני".

בזמן הטיפול, בעיקר לפני זריקות, ד"ר בלומנשטיק גם פוצח בשירה. עוד שיטה שנועדה להרגיע. אבל לדבריו, "רוב הילדים שמגיעים בכלל לא לחוצים באמת אלא אם כן הם עברו חוויה לא נעימה קודם לכן. לפעמים ההורה אפילו מסתכל ולא מבינים למה הילד עכשיו קופץ משמחה על הכסא. וזה די ברור שחלק מזה זה בגלל מה שקורה פה מסביב שאין פה שום דבר מאיים. על הכיסא של הטיפולים לא רואים שום מכשיר".

ומה עם מטופלים מבוגרים יותר? מתברר שיש גם כאלה. "יש לנו ילדים שכבר גמרו את הצבא וכבר במילואים והם עדיין חוזרים לניקוי ואני בא לבדוק אותם, ואני נורא שמח שהם לא רוצים לעזוב אותי".

וגם להם אתה עושה עם הבובות?

"אם הם נורא מבקשים. כן".

להיות בתפקיד שלך, במה שאתה עושה, זה קצת להיות ילד נצחי.

"נכון, אני ילד נצחי, אני לגמרי ילד נצחי".

ואנשים לא אומרים לך די, תתבגר?

"לא. אפילו אולי לא נעים להם להגיד את זה אבל נהנים מזה גם. הבת הגדולה שלי שהיא בת 31 כבר, כשהיא היתה בתיכון אז הם ביקשו שאני אדבר עם ועד ההורים עם הבובה שלי. אפילו בחתונה שלה היא ביקשה שאגיד כמה מילים עם אחת הבובות".