יום שלישי את יודעת, יש בעיר מסיבה

יש משפטים שנכנסים למוח, למרות שאין סיבה, וזה היה אחד המשפטים האלה. הבת שלי היתה אז ביסודי, לכאורה לא היתה לי סיבה לזכור את דבריו שנייה אחרי שנאמרו, אבל המילים שלו הדהדו בכל פעם שהגעתי למועדון שהתמהיל שלו כלל גברים מבוגרים לצד בחורות שיכולות להיות הבת שלהם.

לצאת למסיבה. לא רק ילדים(צילום: Shutterstock)

בזמן האחרון, בעיקר מאז שהגעתי לגיל של הידיד מאותה מסיבה, שמתי לב שהילדה כל הזמן שואלת אותי לאן אני יוצאת ונוקבת בשמות של ברים. בהתחלה חשבתי שהיא באמת מתעניינת באופן הבילוי שלי, אבל גם בלונדינית כמוני מבינה בסוף שהשאלות נועדו לוודא שכף רגלי לא תדרוך שם בטעות או בכוונה תחילה.

ככה יצא, שהיא שאלה אותי באמצע השבוע אם אני מגיעה לאיזה מועדון בנמל תל אביב ואמרתי שלא, ואז חברים סימסו שהם בדרך לשם, אז כתבתי לילדה שבעצם כן, ושאלתי אם לסדר לה כניסה והיא ענתה חחחח ושאלה אם אני רוצה שהיא תסדר לי בונים של שתייה והקיפה את השאלה שלי במרקר והעלתה לסטורי באינסטגרם.

הרגע ממנו חששתי הגיע. שתינו יחד תחת מסיבה אחת. החברים שלי התעלפו ממנה, החברות שלה התעלפו ממני, וכולנו התעלפנו והורדנו צ'ייסרים כמו שעושות אמהות והבנות שלהן שעברו את גיל עשרים. טוב, אולי אני קצת מגזימה ורק שתיתי מים והיינו קצת נבוכות, כי לא ידענו איך להתנהג במעמד הר סיני הזה.

לא מפסיקה לבלות בגלל הגיל שלי

אף פעם לא הייתי חברה של הבת שלי. תמיד הייתי דמות מחנכת, קפדנית, אבל תמיד משתפת ומנסה לדובב אותה לשתף בחזרה. הילדה, כדרכם של ילדים אחרי גירושים, הפכה לנציגה של האו"ם ולא הייתי ממליצה למוסד לקבל אותי, שכן בעוד אני סיפרתי לה מה עובר עליי מתוך רצון אמיתי לבונדינג, הילדה התעסקה באייפון שלה כאילו היא ממציאה עכשיו את האטום. שנות ההתבגרות שלה עברו עליי בתסכול מוחלט מחד, ובגאווה עצומה מאידך, כי ידעתי ששום סוכן של האויב לא יצליח לחלץ ממנה משהו שהיא לא מעוניינת לומר.

בדיעבד מתברר שעשיתי משהו נכון, מפני שכיום היא משתפת, מתייעצת, לא מתביישת, ואין לה בעיה להגיד לי "אני שרופה עלייך", מילים שלא אמרתי לאמא שלי בשום גיל. לעץ הזה לקח מלא זמן עד שהבשיל וצמח, אבל איזה פירות הוא נותן עכשיו! הפרי המתוק שלי עמדה ורקדה ברחבה כשמישהי לידי צמצמה עיניים, התכופפת ולחשה על אוזני: "את צריכה ללכת". הבטתי בה, מבולבלת. "זה לא לעניין שאתן מבלות באותם מקומות, את לא יכולה להישאר", היא הוסיפה.

הטון ההחלטי שלה עצבן אותי. הרגשתי איך כל העור שלי סומר נגדה והזיכרון של הידיד מהמסיבה ההיא חלף מולי. כמובן שנשארתי, עד שהרגשתי שהשקיות מתחת לעיניים מושכות אותי למיטה. למחרת התעוררתי עם השאלה המטרידה: מה אני אמורה לעשות מעכשיו? איכשהו לא שמעתי שיש חוק לפיו מגיל מסוים עוברים לשמוע מוזיקה קלאסית ומפסיקים לחבב טכנו.

אני רוצה לצאת למועדון, לא למועדונית, ואני לא מוכנה לוותר על ההנאה הזאת רק בגלל הגיל שלי. אז נכון, לא נעים שהבת שלך רואה אותך מתגפפת עם בן זוג שהוא לא אבא שלה (או מתגפפת באופן כללי), ואת בטח לא רוצה לראות אותה עושה אותו דבר. אבל העיר גדולה, אפשר למצוא הסדרי ראייה שיהיו מקובלים על כל הצדדים.

מי שאומר שהעולם שייך לצעירים הוא מישהו שנשאר בבית כי הילדה שלו אמרה שהוא מביך אותה. העולם שייך לצעירים ולמבוגרים ולכל אחד שמסרב לתת לעצמות שלו להתייבש, רק בגלל ש"לא נעים". איזה כיף זה לרקוד, להתחבק ולשמוח ככה סתם, כאילו כלום, עם הדבר שהכי חשוב לנו בעולם: הילדים שלנו.

שלך,

גאיה קורן, מרצה 'אני מלכה' להערכה עצמית, מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר ", ועתונאית בידיעות אחרונות.