למרות הטראומה ממים: ליאת למדה לשחות באמצע החיים

במקרה שלי ה"רומן" החדש עם הבריכה הוא לא פשוט כל כך ובטח לא טבעי. לפני 25 שנה הלכתי לים ביום האחרון של שנת הלימודים, יחד עם חברים וחברות מהתיכון. חגגנו את תחילת החופש הגדול ונכנסנו למים. בשלב מסוים כולם התחילו לצאת ואני נכנסתי למערבולת. למזלי אחד מהילדים הבין שאני במצוקה ונכנס חזרה למים כדי להציל אותי (תודה ניר!). כשהוא לא הצליח, התחיל לצעוק לעזרה, עד שבסוף המציל הגיע והוציא את שנינו. אין לי מושג כמה זמן היינו שם אבל מאותו יום פשוט לא נכנסתי למים עמוקים בים ובבריכה.

מכניסה את הראש למים

כשהחלטתי שהגיע הזמן להתמודד עם המחסום הזה דיברתי עם גדי כץ, הבעלים של קורס TI (שמה המלא של השיטה - Total Immersion) בארץ. הוא אמר שבהתחלה אצטרך לקחת שיעורים פרטיים כי עם כל הכבוד לרצון שלי, לפעמים לוקח הרבה זמן להתמודד עם טראומה. אמרתי לו שהמילה טראומה קצת גדולה ושפשוט לא יצא לי להכניס את הראש למים כמה שנים אבל לא ממש נשמעתי משכנעת אז נשארנו בתוכנית שלו.

בשיעור הראשון דין המדריך עשה איתי תרגילים בסיסיים ביותר כדי לראות איך אני מסתדרת עם המים. הצלחתי להכניס את הראש ואחר כך לצלול קצת, ואפילו נהניתי. בסוף השיעור השני הוא אמר שלא רואים קושי כלשהו ומבחינתו אני יכולה להצטרף לקבוצה ולהתחיל את הקורס הרגיל. למה חיכיתי כל כך רבה שנים? אין לי תשובה טובה לזה.

מתרגלת למים(צילום: אלבום פרטי)

הקורס מתקיים במסגרת מצומצמת של שישה אנשים שרוצים ללמוד לשחות חתירה או לשפר את הטכניקה שלהם. מיקי המדריך מלמד אותנו בכל שיעור עוד שלב ולא מוותר לנו על אף תנועה. הרעיון הוא בקצרה לחסוך באנרגיה כדי לשחות לאורך זמן על ידי דגש על אורך התנועה, גלישה קדימה תוך החלפת ידיים בקדמת הראש והנעת הגוף תוך גלגול האגן.

בארבעת השיעורים הראשונים הרגשתי שהכול זורם וטוב אבל אז הגיע השיעור החמישי שבו למדנו לנשום במים. היינו צריכים לעשות תנועה מסוימת ולצוף על צד אחד של הגוף. אחרי כמה תרגולים כל חברי הקבוצה הבינו את הרעיון והמשיכו הלאה ורק אני מצאתי את עצמי כל הזמן שוקעת בתוך הבריכה, ולרגעים פתאום חזרתי לרגע ההוא בים ורק רציתי לצאת מהבריכה. מכיוון שלא היה לי כוח לדרמות ושכולם ישאלו מה קרה וינסו לעודד, החלטתי לנסות בכל זאת להתמודד עם המשברון הזה. לקראת סוף השיעור היה נראה שהתקדמתי קצת ומיקי עודד אותי שזה טבעי והכול בסדר.

שלב ההתלהבות

בשיעור השישי הבנתי את עניין הנשימה ואפילו הצלחתי לשחות מצד אחד לצד השני של הבריכה, מה שאולי בשביל לא מעט אנשים הוא עניין די פשוט אבל אני עדיין בשלב ההתלהבות ולא מאמינה בכלל שאני מגיעה לבריכה, מצטיידת במשקפת וכובע ופשוט נכנסת למים.

עדיין חושבת על כל תנועה(צילום: אלבום פרטי)

כרגע אני חושבת על כל תנועה שאני עושה. בסוף כל שיעור מצלמים אותנו שוחים כדי שנראה איפה אנחנו צריכים להשתפר. כבר בתחילת הקורס נאמר לנו שאם לא נתאמן לא נתקדם אז אני מוצאת את עצמי מגיעה לבריכה פעמיים בשבוע כדי לתרגל את מה שלמדנו בשיעור. לא מאמינה שהצלחתי למצוא זמן פנוי ביממה אבל איכשהו זה קרה, בדיוק כמו שלא האמנתי שאמצא את עצמי אי פעם מתחת למים.

"את תראי, בקרוב את תשחי כמו שאת רצה, את לא תחשבי על זה בכלל", אמר לי אחד המשתתפים בקבוצה, ואני דווקא רוצה לחשוב על זה, רוצה להישאר בשלב ההתלהבות, ברגעים האלה שכל תנועה שאני מצליחה היא מיוחדת ולא סתם לסמן וי על עוד אימון ולהמשיך הלאה.

שחיין מבוגר אמר לי שהוא הסתכל עליי שוחה, וציין בלי למצמץ שאני צריכה לשחות יותר מהר (אמיתי לגמרי). גמגמתי משהו שכל העסק חדש לי אבל פתאום תפסתי את עצמי ולא האמנתי שבכלל עניתי לו.

אחרי יומיים הוא ראה אותי שוב ואמר במבט מיואש - "העיקר שאת מתמידה", וזה כל העניין - ללמוד את הטכניקה שעבדה מצוין על רבים וטובים לפניי, ליישם אותה, לתרגל ולשחות. כמה פשוט - ככה מרגש. עולם חדש נפתח בפניי וכבר שמעתי את המשפט - "תיזהרי, זה ממכר". ימים יגידו.

טרי לוכלין, ממציא השיטה, מסביר איך הכול התחיל: