לא תמיד כדאי: מתי הליכה מפסיקה להיות בריאה עבורכם?
להליכה יתרונות רבים, אבל מסתבר שלא תמיד: מחקר חדש מגלה שהליכה לאורך ציר תחבורה ראשי יכולה לבטל את השפעותיה החיוביות של הפעילות הגופנית באנשים מעל גיל 60 בשל החשיפה לזיהום אוויר גבוה
בעולם המהיר של ימינו, לא תמיד מוצאים את הזמן לבצע פעילות גופנית. אבל הליכה, אותה פעילות פשוטה שאנחנו עושים בערך מגיל שנה, היא דרך נהדרת לא רק לשמור על הכושר הגופני אלא גם לשפור מצב הרוח, השינה ואף החשיבה היצירתית.
אין צורך בציוד מיוחד או מינוי למרכז ספורט, אם כי כדאי להשקיע מחשבה גם בבחירת נעליים מתאימות כדי להבטיח נוחות והנאה מרבית. כך, לפחות נדמה לנו, אפשר לצאת לדרך.
אבל לפני ששורכים את הנעליים ומתחילים ללכת, רצוי להקדיש מחשבה גם למסלול ההליכה. מחקר חדש מצא שהליכה לאורך כביש ראשי חושפת את ההולכים למזהמים רבים שמשפיעים על גופם, ולא מאפשרים לו להפיק את המקסימום מההליכה. קצת מחשבה גם על המסלול תבטיח שההליכה תהיה לא רק נוחה ומעניינת, אלא גם אפקטיבית.
קטנים אך קטלניים
זיהום אוויר הוא אחד מגורמי הסיכון הסביבתיים הגדולים ביותר לבריאות הציבור. מחקרים מראים שעלייה ברמת זיהום האוויר מעלה את הסיכון לחלות במחלות רבות, בעיקר מחלות לב ושבץ, אך גם מחלות שקשורות למערכת הנשימה כגון מחלת ריאה חסימתיות כרוניות, סרטן ריאות וזיהומים בדרכי הנשימה.
המזהמים שנחשבים מסוכנים ביותר לבריאות הם חלקיקים נשימים - חלקיקים קטנים בקטרים שונים שנקראים (PM particulate matter). חלקיקים שקטנים מ-10 מיקרון מכונים בקיצור PM10, בעוד שחלקיקים שקטנים מ-2.5 מיקרון מכונים PM2.5. האחרונים מסוכנים במיוחד, משום שהם חודרים עמוק לתוך הריאות, נכנסים למחזור הדם ומגיעים כך לאיברי הגוף השונים. לחלקיקים אלה השפעות שליליות גם בריכוזים נמוכים, ולא נקבע ערך שנחשב בטוח לחשיפה אליהם.
מקורם של החלקיקים הנשימים הזעירים הללו יכול להיות טבעי, כמו למשל מסופות אבק, אך פעמים רבות חלקיקים אלו נפלטים לסביבה כתוצאה מפעילות האדם – וזו כוללת פליטות מתחנות כוח וממפעלים, תחנות דלק, עישון וכמובן פליטות מכלי רכב, מה שמסביר מדוע החשיפה לחלקיקים אלה במרכזי ערים ולאורך צירי תחבורה ראשיים היא גבוהה.
ביצוע פעילות גופנית באזור מזוהם חושף אותנו לרמות גבוהות יותר של מזהמים, מכיוון שבעת ביצוע פעילות גופנית נושמים כמויות גדולות יותר של אוויר, ואף נושמים עמוק יותר. בנוסף, בעת פעילות גופנית גם נושמים יותר דרך הפה, וכך האוויר עוקף את המסננים הטבעיים שנמצאים באף ותפקידם למנוע כניסת מזהמים.
מרבית המחקרים שפורסמו עד כה בחנו מה קורה כשצעירים מבצעים פעילות גופנית מאומצת באזור מזוהם. לאחרונה אף נמצא שיתרונות הפעילות הגופנית, כולל הליכה, גוברות על השפעותיו השליליות של זיהום האוויר. אך כעת, מחקר חדש מראה לראשונה שהליכה מתונה לאורך כביש ראשי יכולה להיות בלתי מועילה לאנשים בני 60 ומעלה. עורכי המחקר קבעו שההשפעות החיוביות של הליכה על הלב ועל מערכת הנשימה מתבטלות כאשר ההליכה נעשתה בסביבה מזוהמת.
ליד הכביש או בפארק?
במחקר, שפורסם בכתב העת הרפואי היוקרתי The Lancet בדקו החוקרים האם הליכה לאורך כביש עמוס רכבים עם רמת זיהום גבוהה משפיעה על הלב ועל מערכת הנשימה.
במחקר השתתפו 119 מתנדבים בני 60 ומעלה, מתוכם 40 בריאים, 40 עם מחלת ריאה חסימתית כרונית (COPD) ו-39 עם מחלת לב איסכמית (פגיעה בזרימת הדם). המשתתפים התבקשו לבצע הליכה בת שעתיים לאורך רחוב אוקספורד בלונדון, שבו מורשים לנסוע רק אוטובוסים ומוניות, ורמת החלקיקים הזעירים PM2.5 ו-PM10 בו גבוהה.
לשם השוואה, המתנדבים הלכו גם באזור הייד פארק הסמוך, שבו אין תנועה של כלי רכב כלל ורמת זיהום האוויר קטנה יותר. המתנדבים התבקשו ללכת בקצב הליכה רגיל, והלכו מרחק של כ-5 ק"מ בכל אזור, כאשר בין שתי ההליכות הם חיכו פרק זמן של 3-8 שבועות.
כדי לבדוק את השפעת זיהום האוויר על הלב ועל מערכת הנשימה, נבדקו מגוון פרמטרים נשימתיים ולבביים לפני ואחרי ההליכות. החוקרים מצאו שהליכה בהייד פארק הביא לשיפור משמעותי בתפקודי הריאות של כל המתנדבים. שיפור זה החל כבר לאחר שעה, ובחלק מהמקרים השיפור היה ניכר גם לאחר 26 שעות.
עם זאת, לאחר הליכה לאורך רחוב אוקספורד המזוהם, כמעט ולא חל שיפור בתפקודי הריאות של המתנדבים הבריאים, בעוד שאצל המתנדבים החולים חל שיפור - אך הוא היה פחות משמעותי מזה שהתקבל לאחר הליכה בפארק. משמעות הדבר היא שהליכה של שעתיים באזור מזוהם פחות יכולה להביא לשיפור משמעותי בתפקודי הריאות ולהרחבת דרכי הנשימה, בעוד שחשיפה למזהמים מדכאת את ההשפעה החיובית הזו.
אצל המשתתפים עם מחלת ריאות חסימתית, הליכה לאורך רחוב אוקסופרד המזוהם הייתה מלווה גם ביותר סימפטומים נשימתיים. הם השתעלו יותר וחוו יותר קוצר נשימה, ליחה וצפצופים לעומת הליכה בפארק. מתנדבים עם מחלת לב איסכמית דיווחו יותר על שיעול לאחר ההליכה ברחוב אוקספורד. לעומתם, מתנדבים בריאים לא דיווחו על עלייה בסימפטומים הללו.
החוקרים בדקו גם מדדים שקשורים ללב כגון קשיחות העורקים (עלייה בקשיחות העורקים מהווה גורם סיכון למחלות לב). הם מצאו שבשלוש הקבוצות, הליכה בהייד פארק הביאה לירידה משמעותית בקשיחות העורקים. עם זאת, לאחר הליכה לאורך רחוב אוקספורד המזוהם יתרון זה אבד ואף התהפך, ונצפתה עלייה משמעותית בקשיחות העורקים. החוקרים מציינים כי ייתכן שהשפעת זיהום האוויר גדולה אף יותר, והיא התמתנה בזכות התרופות שנלקחו על ידי המתנדבים החולים במחלת לב (תרופות שאותן הם נוטלים בקביעות ללא קשר למחקר).
החוקרים ממליצים שאנשים בריאים וגם אלה עם מחלות לב או ריאה כרוניות יימנעו מהליכה לאורך כבישים עם רמות זיהום אוויר גבוהות. "עדיף ללכת באזורים ירוקים הרחק מהעומס של הפקקים", הם מסכמים, ומוסיפים ש"רמות זיהום האוויר לאורך כבישים עמוסים הן לא מקובלות וחייבים לפקח עליהן".
לדברי פרופ׳ חוה פרץ, אפידמיולוגית מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב, תוצאות המחקר הן חשובות גם עבור קבוצות גיל אחרות, שכן "על פי מחקרים קודמים על אוכלוסייה יותר צעירה ובריאה, חשיפה לזיהום אוויר תחבורתי בכלל, ובהליכה או בריצה בפרט, מזיקה לבריאות. לכן גם עליהם לחשוב מראש על המסלול הרצוי".
ישראל רביעית (מהסוף)
גם בישראל זיהום אוויר מהווה בעיה חמורה. בכל שנה מתים בישראל 2,253 אנשים כתוצאה מזיהום אוויר של חלקיקים שגודלם עד 2.5 מיקרון (PM2.5), ועוד רבים סובלים ממחלות הנגרמות כתוצאה מחשיפה לאוויר מזוהם. מספר מקרי המוות שנגרמים כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר בישראל גדול פי ארבעה ממספר הנפגעים בתאונות דרכים בכל שנה.
בישראל התקן שנקבע לחלקיקים שגודלם עד 2.5 מיקרון עומד על ערך שנתי של 25 מיקרוגרם חלקיקים למ"ק (מטר קוב) של אוויר. תקן זה גבוה פי 2.5 מערך הסף שנקבע על ידי ארגון הבריאות העולמי, שעומד על 10 מיקרוגרם חלקיקים למ״ק של אוויר. חוקרים במשרד הבריאות מצאו שבשנת 2015 ריכוז החלקיקים בארץ עמד על 21.6 חלקיקים למ"ק (כלומר בטווח המותר), אך ערך זה הוא עדיין בין הגבוהים בין מדינות ה-OECD, שם הממוצע עומד על 13.9. מתחתינו נמצאות רק דרום אפריקה, פולין וקוריאה הדרומית.
"הזיהום החלקיקי הגבוה בערי ישראל נובע משילוב של רמות אבק גבוהות (רקע טבעי) כתוצאה מקרבתנו לאיזורים מדבריים, עם פליטות של חלקיקים הנפלטים בעיקר מרכבי דיזל", מסביר אמיר זלצברג, מנהל אגף תחבורה במשרד להגנת הסביבה. "חשיפה לזיהום חלקיקי הינה הגורם הסביבתי העיקרי המשפיע על בריאות הציבור, ולכן המשרד ממקד מאמצים בצמצום חשיפת הציבור לזיהום זה.
"המשרד קבע בתקנות שהחל מחודש נובמבר 2018 לא ניתן יהיה לחדש רישיון רכב לרכבי דיזל מזהמים אלא אם יתקינו מסנן חלקיקים (המפחית כ-98 אחוז מהחלקיקים). המשרד מציע לבעלי הרכב הישן תמיכה בהתקנת מסנן או מענק לגריטת הרכב. במקביל, המשרד תומך ברשויות מקומיות המגבילות תנועת רכבי דיזל מזהמים. באמצעות תמיכה זו החל לפעול בפברואר 2018 איזור אוויר נקי בחיפה, ובחודשים הקרובים צפוי מהלך דומה גם בירושלים. יישום תכניות אלו צפוי להפחית ב-30 אחוז את פליטות החלקיקים מכלי רכב".
לדברי פרופ׳ חוה פרץ, "בישראל חל שיפור עצום בנושא הפחתת זיהום האוויר. עם זאת, הזיהום התחבורתי עדיין מוגבר בשל ריבוי מכוניות פרטיות והיעדר תחבורה ציבורית נוחה של אוטובוסים ורכבות. בשנים האחרונות יש שיפור בנושא הרכבות, יצירת מסלולי אופניים, חניוני חנה וסע, מטרוניות ועוד, אך יש צורך בפעילות מוגברת לצמצום זיהום האוויר התחבורתי. בעיקר חשוב לפתח תחבורה ציבורית זמינה ומרושתת שתחליף נסיעה במכוניות פרטיות וליצור עוד מסלולי אופניים. כמו כן ייתכן ויש להטיל אגרות גודש בערים הגדולות, בדומה לנעשה בלונדון ובמקומות אחרים, והכל לטובת בריאות הציבור".
פרץ ממליצה לאנשים שגרים במרכזי הערים ורוצים לבצע הליכה או ריצה לחפש אזורים ירוקים, כמו גנים ופארקים שאינם ליד כביש ראשי. "עצים מורידים את רמת זהום האוויר וכן את הטמפרטורה, ולכן מומלץ לבצע פעילות הליכה או ריצה שם. גם אזורים 'כחולים', ליד הים או נחלים, מומלצים כמקום לפעילות זו. אם אין נגישות לאזור ירוק או כחול, מומלץ לבצע הליכה וריצה ברחובות שאינם מרובי תחבורה, ועדיף בכאלה שנטועים בהם עצים".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
לפנייה לכתב/ת 
