התחום הפרוץ של מצלמות הסלולר בשירות הרופאים
מתיעוד מצב המטופלים ועד לצילום מסמכים רפואיים לצורך התייעצות: אנשי צוות רפואי עושים שימוש יומיומי במצלמת הטלפון הנייד שלהם - והיעדר הכללים הברורים בנושא הופכים אותו לחור שחור של סודיות רפואית שנפרצת. במשרד הבריאות טוענים שיש חוזר מנכ"ל בנושא, אבל מתברר שמדובר במסמך מ-1996
למחרת מתן הזריקה נבדקה א' על ידי רופא שמדד וצילם באמצעות הטלפון הסלולרי שלו את מקום החדרת המחט, אלא שלתיעוד הזה לא היה זכר בתיק הרפואי של המטופלת. א' דרשה לקבל לידיה את הצילומים, אך בבוקר הגשת התביעה הודה בית החולים כי הצילומים לא נשמרו.
השימוש היומיומי שעושים רופאים ואנשי צוות במצלמות הטלפון הסלולרי האישי שלהם מעלה סוגיות כבדות משקל. "צילום בטלפונים האישיים של רופאים הוא תחום אפור לחלוטין", מתאר מנהל מחלקה בבית חולים מרכזי בארץ, "בכל יום מצלמים מאות רופאים מטופלים ותיקים רפואיים לצורך התייעצות עם קולגות או תיעוד המקרה עבור צרכיהם. אף אחד לא יודע אם זה מותר או אסור. הצילומים הללו נשארים על הטלפונים האישיים של הרופאים. ברוב המקרים הם לא מעבירים את התיעוד לתיק הרפואי של המטופל ולא מוחקים את התמונות. נתקלתי כבר במקרים שבהם צילומים של מטופלים או התיק שלהם דלפו והגיעו לידיים שהם לא היו אמורים להגיע אליהן. משרד הבריאות חייב להסדיר את הנושא".
עוד כתבות בנושא:
קופ"ח התבלבלה במייל ומידע רגיש נשלח לאדם זר
אונקולוגים מתריעים: "לאומית שולחת חולות סרטן לבדיקה זולה ולא אפקטיבית"
למה חומר רפואי חסוי מגיע לפקס של אדם פרטי?
עו"ד ענת מולסון, המייצגת את א' בתביעתה נגד רמב"ם, מסבירה כי על הרשומות הרפואיות שמנהלים בתי החולים לכלול את מלוא המידע הרפואי שנאסף בעניינו של המטופל. לדברי עורכת הדין, ההגדרה בחוק לרשומה רפואית היא רחבה ביותר: "כל תיעוד של המטופל או מצבו נחשב על פי החוק כרשומה רפואית. הרשומות הרפואיות והתיעוד הרפואי חייבים להיות חשופים וזמינים עבור המטופל. זו זכות בסיסית שלו שנועדה להבטיח שקיפות. תיעוד מקום החדרת מזרק למשל הוא משהו שחייב להופיע בתיק הרפואי. גם אם המטרה של הרופא הייתה לייעל את ההליך, הוא היה חייב לפחות לציין בתיק הרפואי של המטופלת שהוא תיעד את המקרה בטלפון הנייד שלו".
עו"ד מולסון מוסיפה ומסבירה: "אני לא קובעת שאסור לרופאים לעשות שימוש בטלפון הפרטי, אבל כל שימוש כזה חייב להיות תחת כללים ברורים שיבטיחו שקיפות. אלו לא סודות מדינה. זכותו של מטופל לדעת באופן מלא ומדויק מה קרה במהלך הטיפול הרפואי שניתן לו. יש לזכות הזו ערך רב. השימוש שעושים רופאים במצלמות הטלפונים הניידים שלהם יוצר למעשה מסלול העברת מידע עוקף תיק רפואי, שלא מקבל ביטוי בתיעוד הרפואי הרשמי".
כללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית בארץ קובעים כי "על חומרים מקצועיים על אודות המטופל המועברים באמצעות תקשורת מקוונת להישמר בתיקו הרפואי של המטופל ככל רשומה רפואית", אך מעדויות של רופאים עולה כי במרבית המקרים כלל זה אינו מיושם.
"פעם הצלם הרפואי היה אדם עסוק"
רופא בכיר מבית חולים במרכז הארץ מתאר כי "פעם הצלם הרפואי של בית החולים היה אדם עסוק מאוד. כיום כמעט שאין לו עבודה. לפני שלכל רופא הייתה מצלמה בכיס היינו צריכים לתאם הגעה של הצלם הרפואי. לפעמים זה היה לוקח שעות ארוכות ואף ימים עד שהצלם היה מגיע. זה לא הגיוני לדרוש זאת מרופא כשיש לו מצלמה זמינה בכיס. העולם משתנה, הטכנולוגיה מתקדמת, אבל הכללים נשארים אותו דבר. זו פרצה שכבר יהיה קשה לאטום, אבל רופאים חייבים לדעת מה מותר ומה אסור. כיום אף אחד לא יודע כלום".
לדברי הרופא, צילום של מטופלים או של תיקיהם הרפואיים נועד ברוב המקרים כדי להתייעץ עם קולגות או כדי שהרופא יוכל לעקוב אחר מצב המטופל. "הטכנולוגיה מייעלת את העבודה, אבל אין לנו כללים ברורים. קרו לא מעט מקרים שבהם צילומים הגיעו לכתובות שהמטופלים לא הסכימו שיגיעו אליהן. זכור לי מקרה מהעת האחרונה שבו רופא צילם נגע בעור של מטופל ושלח בקבוצת וואטסאפ סגורה של המחלקה. הצילום הזה דלף החוצה מהקבוצה. המטופל גילה את זה ואיים בתביעה. מאז המקרה הזה אנחנו מנחים את הרופאים שלא לשתף מידע רפואי, גם לא בקבוצות סגורות. אני ספקן אם ההנחיה הזו מיושמת במלואה, אבל עד שלא ייקבעו כללים ברורים התחום הזה ימשיך להישאר אפור".
פגיעה בזכות החולה לפרטיות
עו"ד גלית קרנר, המתמחה בתביעות רשלנות רפואית, מסבירה: "חוק הגנת הפרטיות קובע כללים ברורים באשר לזכותו של חולה לחיסיון. פעמים רבות התמונות שמצלמים הרופאים נשארות על הטלפונים שלהם, שחשופים בין השאר לגניבות או פריצות. לעיתים לבני המשפחה של הרופאים יש גישה לסלולריים שלהם, והפוטנציאל לפגיעה בפרטיות של המטופלים הוא רב".
לדברי קרנר, "הפתרון לסוגיה הוא בהסדרה, בהתקנת כללים ברורים, כגון תקנה שמחייבת את הרופא להעביר את התיעוד למערכת של בית החולים ולמחוק אותו מהנייד הפרטי שלו. משרד הבריאות חייב לתת את דעתו בנושא. אנחנו ב-2018, והטכנולוגיה מתקדמת בקצב הרבה יותר מהיר מאשר הרגולציה. הכללים חייבים להתעדכן כל הזמן. רופאים משתמשים בטכנולוגיה הזמינה מתוך רצון לייעל תהליכים, אבל לפעמים הדרך הארוכה היא הדרך הבטוחה והעדיפה".
במענה לפנייתנו, טענו במשרד הבריאות כי בניגוד לטענת המשפטנים והרופאים, נושא השימוש במצלמות הסלולר הפרטיות של הרופאים זכה להסדרה. בדוברות הפנו אותנו אל כללי אתיקה רפואיים המתייחסים לשימוש במדיה החברתית, אך אין בכללים הללו כל התייחסות לתיעוד רפואי במצלמת הסלולר של הרופאים.
תקנות האתיקה שאליהן הופנינו רק מסמנות בקווים כלליים את ההתנהגות המצופה מרופאים, כגון ההנחיה שלפיה "רופא יפעיל שיקול דעת באשר למידע האישי המפורסם על ידיו באמצעי התקשרות דיגיטליים ובמדיה החברתית, וינהג באופן המכבד את מקצוע הרפואה", וכן כי "רופא יפעיל שיקול דעת זהיר ויקפיד על הסודיות הרפואית ופרטיות המטופל כשהוא עושה שימוש בדרכי התקשרות דיגיטליות או במדיה החברתית לצורך טיפול רפואי או לצורך הגברת זמינותו ונגישותו למטופל". התקנות לא מתייחסות לשימוש שעושים רופאים ואנשי צוות במצלמת הטלפון הנייד שלהם.
תגובת משרד הבריאות: יש חוזר בנושא (מ-1996)
"בנושא שימוש במצלמות סלולר אישיות לצרכים רפואיים על ידי צוות רפואי, חוק זכויות החולה ונוהלי משרד הבריאות נתנו ונותנים לכך מענה. אפשרות תיעוד על ידי מצלמות קיימת בתחום הרפואה זה שנים רבות, וחוזרי משרד הבריאות הרלוונטיים כדוגמת "הרשומה הרפואית" משנת 1996 כוללים בהגדרת הרשומה הרפואית צילומים וקלטות ופענוחיהם, ואת כללי הסודיות הרפואית וצנעת הפרט, לדוגמה חוזר המנכ"ל משנת 1996 'הסודיות הרפואית וצנעת הפרט'.
"עם ההתקדמות הטכנולוגית והאפשרות לשימוש בשירותי בריאות מרחוק, הן מול המטופל והן להתייעצויות של הצוות הרפואי – משרד הבריאות פרסם הנחיות לשימוש נכון, לדוגמה חוזר מינהל הרפואה 15/2012 'אמות המידה להפעלת שירות בריאות מרחוק', הכולל פרק הנחיות בתחום אבטחת מידע. ככל שיש מטפל שלא מוצא מענה בהנחיות אלה ויש לו שאלה ספציפית, באפשרותו כמובן לפנות למנהל הרפואי ו/או מנהל מחלקת אבטחת המידע במוסד בו הוא מועסק, או לפנות למשרד הבריאות באמצעות קול הבריאות *5400".
לפנייה לכתב/ת 
