הטרנד הלוהט בניו-יורק: מורידים צ'ייסרים - ומתרגלים יוגה
סתם יוגה זה לחלשים, מה דעתכם על "יוגה שיכורים"? ב־45 הדקות הראשונות מורידים דרינקים, ואחריהן יורדים למזרן ל־45 דקות נוספות. תכירו את הטרנד החדש שזוכה לכותרות במנהטן: אימון בראש טוב. "תחת השפעת אלכוהול אנשים מוכנים לנסות דברים שלא היו עושים במצב אחר", מסבירה אלי ווקר, שהמציאה את הרעיון
נכון שנדמה כאילו כולם מסביב עושים יוגה, ניצבים מתוחים כעץ נטוע, מתפתלים בקלילות לתנוחת קוברה, או מציצים בזנב הכלב של עצמם? אז זהו, שמתברר שלא כולנו מרגישים גמישים ושווים מספיק, ומה יעיל יותר מסילוק מבוכות ועכבות מאשר אלכוהול?
אז כדי לשפר את מידת הפתיחות בשיעורי היוגה, וכן, גם בשביל לרענן קצת — כי כמה אפשר להיות כבדים ומיוזעים ועוד בקיץ — קבלו את הטרנד הרותח במנהטן: יוגה שיכורים. פטנט שמשלב בין הפתיחות שמשרה האלכוהול וההתמסרות שדורשת היוגה ומצליח לסחוף אחריו מתאמנים רבים בעולם. תשאלו את אלי ווקר, מורה ליוגה מניו־יורק שמעודדת את התלמידים שלה להצטרף לשיעורי היוגה שלה לא לפני שהם משקיעים 45 דקות בשתיית יין.
הכל נולד כשהיא ישבה עם חברים בבר במנהטן. כשבעל המקום שמע שהיא מורה ליוגה, הוא הודה שאם רק היה מצליח להתכופף ולגעת באצבעות הרגליים שלו — הוא היה הראשון להצטרף. אחרי כמה כוסות יין זה הצליח לו. "כנראה זה מצליח לי כשאני שיכור", אמר. "אז בוא נעשה יוגה של שיכורים", הייתה התגובה של ווקר.
זה נשמע אולי בהתחלה כמו בדיחה, אבל הגרעין נטמן במוח, והרעיון החל להתפתח, בעיקר כשווקר ראתה שאחרי כמה לגימות, פתאום התלמיד החדש שלה מוכן לנסות משהו שלא ניסה מעולם בעבר.
"לפני המפגש הזה הוא לא היה מעז לבצע תנוחת יוגה כלשהי, כי הפעילות הזאת כרוכה בהמון ציפיות לסוג מסוים של מבנה גוף, גמישות, תחושת שלמות ורמת רוחניות, בין שאמיתית ובין שמזויפת", הסבירה.
ווקר הבינה שעלתה על נוסחה מנצחת. "ראיתי את הצורך שקיים בניו־יורק לשיעורי יוגה שחורגים מהמסורת", היא כותבת בדף הפייסבוק של החברה החדשה שהקימה. "שיעור שבו חברים, משפחות, קולגות וזוגות יכולים לבוא להירגע, להשתחרר וליהנות מאווירה של 'הפי־האוור' תוך שהם חווים את ההנאה שבתנועה בזמן ובחלל באופנים שלא היו מצליחים לחוות בשום זמן ומקום אחר", היא מסבירה. "בשיעורי יוגת שיכורים אני מפחיתה את הלחץ שכרוך באימון והופכת את היוגה לסוג של מסיבה. למעשה, אני מחזירה ליוגה את הפשטות והשמחה שאפיינו אותה לפני שהיא הפכה למשהו מחייב שכולם עושים ברצינות גמורה".
שיעורי יוגת שיכורים מתקיימים בימים אלה במספר ברים במנהטן כש־90 הדקות מחולקות ל־45 דקות של "תדלוק" באלכוהול ו־45 דקות נוספות של תנוחות למתחילים, "בנסיון לקרב את היוגה לאוכלוסיות שבמצב אחר לא היו מנסות כלל", היא מסבירה באתר שלה.
ווקר מקבלת את פני התלמידים בכניסה לבר, מחלקת להם מזרני יוגה, ומציבה על כל מזרן כוס יין.
"אני רוצה ליצור תחושה של מפגש חברתי ותחושת קהילה שמשוחררת מעכבות. גיליתי שכוס יין כשאתם יחפים על מזרן יוגה בבר גורם לאנשים שמחה בלב, כאילו מדובר במסיבה", היא מסבירה.
התנוחות שהיא בוחרת לעבוד עליהן בסיסיות ומותאמות למתחילים, כך שדי בתוספת של מעט אלכוהול כדי לגרום לתלמידים לרצות לנסות דברים מאתגרים יותר בסביבה נטולת אדי אלכוהול.
ויש "חוקים", היא אומרת ומפרטת: "אסור למלא את הכוס באמצע השיעור, אלא בהנחיה שלי. אם נשפך לכם היין (וזה קורה לפעמים), מותר למלא את הכוס רק תוך כדי שאתם עומדים בתנוחת יוגה (הבחירה הפופולרית היא תנוחת העץ). בחלק מהתנוחות התלמידים פשוט אוחזים בכוסות באמצעות כפות הרגליים שלהם, עניין מאתגר מאוד. גם לגימה באמצע התנוחה דורשת מידה גדולה של ריכוז", היא מספרת, אבל מיד מודה ש"השילוב של שתיית יין במהלך שיעור בסיסי מעודד את התלמידים לצחוק, ליהנות ולא לקחת את עצמם ואת היוגה יותר מדי ברצינות". ויש גם הגבלת כמות כמובן — מקסימום שתי כוסות יין לאימון, כדי להמשיך להיות מרוכזים בחוויה.
שתיית אלכוהול לפני שיעור כושר די בה כדי לגרום לכל מדריך כושר להרים גבות ולצקצק בחוסר שביעות רצון. אבל אלי מבטיחה שאף אחד מהתלמידים לא שותה יותר משתי כוסות יין במהלך השיעור, ובכלל, שהתנוחות שהתלמידים מבצעים בשיעורים הן בסיסיות ביותר, וכוללות יותר מתיחות ותרגילי גמישות מאשר עמידות ראש ופיתולים מסובכים". לדבריה, בסופו של דבר המתאמנים יוצאים מהשיעור כשטוב להם עם עצמם והם מלאי מרץ.
"המטרה שלי היא ליצור מרחב שבו יוגיס וכאלה שאינם יוגיס יוכלו לחוות את ההנאה הפשוטה שביוגה, משוחררים מתחושות של חוסר שלמות, וקצת יין במהלך השיעור עושה בדיוק את זה". מים, אגב, מותרים לשתייה לכל אורך השיעור וההנחיה היא לשתות ללא הגבלה.
כשהרעיון של יוגה שיכורים התפוצץ ברשת, ווקר ספגה, כצפוי, ריקושטים מכל מיני מצקצקים שתמהו איך אפשר להקל ראש בשיטת אימון שמשקפת שנים רבות של מסורת. אבל, כמובן, היו גם מי שמיהרו לאמץ את הגישה שטוענת שיוגה צריכה לחזור למקורות המאפיניים אותה ולהיות נגישה יותר לציבור, כאשר אלכוהול הוא רק אחד הכלים לעשות זאת.
יש מקרים, למשל, שבהם את כוסות היין מחליפות עיזים קופצניות, כפי שקורה בשיעורי היוגה בחווה החקלאית באורגון, שם מוזמן עדר העיזים של בעלת החווה לדלג על המזרנים בזמן השיעור, ללחך את כפות הרגליים של המתאמנים ואפילו לקפצץ להם על הגב במהלך השיעור. וכך, העיזים לא נותרו בודדות במערכה להנגשת היוגה ומהר מאוד הצטרפו אליהן בעלי חיים נוספים כמו גורי כלבים, חתולים, ואפילו סוסים שנידבו את גבם החזק לעמידות ידיים וראש מסורתיות.
"לכך נוסיף גם יוגה בעירום, יוגה על טרמפולינה, יוגה־זעם, שכוללת צעקות וקללות שמסתיימות בכוס בירה צוננת - הכל כדי לעזור לנו להשתחרר ולזרום. כי בעולם שבו הראש והעיניים של רוב הציבור תקועים בסמארטפון, במחשב או באייפד — אנחנו חייבים לנסות ולשמר את אותם מקומות שגורמים לנו להתנתק מהמסכים, ליצור קשר עין עם אנשים אחרים, להחליף חיוך, ולנהל שיחה ידידותית. ואם זה בא עם כמה תרגילים שמגבירים את הגמישות של הגוף - מה טוב.
הכתבה מתפרסמת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
