איך לשחרר את הכעס ולמה זה קריטי לבריאות שלנו
יש יום אחד בשנה, הוא יום כיפור, שבו אנחנו מכוונים כל כולנו לתהליך של סליחה וניקוי מכעסים. אבל למה לא לעשות את זה כל הזמן? חדי חזן, מומחית בסליחות, מסבירה על האופן שבו הכעס מרעיל אותנו מבפנים ועל שלוש פרקטיקות פשוטות שיעזרו לכם לשחרר ולסלוח - כל השנה
חשבתם פעם כמה פעמים ביום אתם משתמשים במילה סליחה? באנגלית אומרים: Exuse כמילת נימוס, ו-Sorry כמילת פיוס. רק בעברית למילה סליחה יש שתי משמעויות שונות. לקראת יום כיפור, הסליחה מקבלת מקום של כבוד, פחד, חשש וייראה ושמהולים גם בשמחה והתרגשות.
לעיתים המחשבה הזו מקוממת, התפיסה שלפיה יום כיפור מאפשר לנו לבקש סליחה ולסלוח פעם בשנה, מעין סליחת "אינסטנט". אמנם מלמדים אותנו שעל עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, ובכל זאת יש מחשבה מרגיעה ונוחה שיום כיפור ינקה את המצפון שלי, שהיום הזה הוא מעין תרופת פלא שכדי לקבל אותה אנחנו צריכים לצום, לנעול נעלי בד ולבקר בבית הכנסת, ובסיום הצום, בין רגעי התה לעוגייה, להיות גאים בעצמנו שכל מה שעשינו נסלח ושהצלחנו להתנקות ולהתחיל מחדש שנה רגועה יותר.
השאלה היא, אם כשאנחנו עושים משהו כי כך נהוג, וזו המסורת וההרגלים שגדלנו איתם, המשמעות של הפעולה לא מתערעת מעט. אולי אם הסליחה והכפרה לא נעשות ממקום אמיתי וטהור הן מאבדות מחשיבותן?
למה לא בריא לכעוס?
נלסון מנדלה אמר פעם ש"טינה היא כמו כוס רעל שאנחנו שותים ומצפים שמישהו אחר ימות". הגוף שלנו חכם מאיתנו. הוא מאותת לנו על שאריות של כעס וטינה באמצעות אי נוחות גופנית, דפיקות לב מואצות, התכווצויות בבטן ונדודי שינה. כל אחד והגוף שלו, כל אחד והתגובה שלו. בטווח הרחוק, מחקרים מראים כי כעס עלול לגרום לדלקות ואף יכול להוביל לשבץ והתקפי לב. מספיק סיבות לסלוח, לא?
עוד כתבות:
זה לא בריא לצבור כעסים: התחילו לבטא רגשות
סליחה, כפרה: למה כל כך קשה לנו לשחרר את הכעס
אל תשמרו בבטן: 6 סיבות בריאות לכעוס
מחקרים רבים תומכים בקשר הישיר בין הסליחה לבריאות. תחשבו לרגע: כמה כואבים לנו הכעס, הטינה, האשמה? איך הרגשות הללו משתלטים עלינו ומנהלים אותנו? מחקר שהתקיים באוניברסיטת פלורידה ופורסם ביולי 2014 בכתב העת American Journal of Cardiology, בדק 308 נשים צעירות ומצא כי לגישה סלחנית לחיים יש השפעה טובה על בריאות הלב, וכי אנשים שנוטים לסלוח מגינים יותר על בריאות ליבם מאשר כאלה שנוקטים בגישה של עוינות, תוקפנות וכעס.
מחקר אמריקאי נוסף, שנערך באוניברסיטת מיזורי בקרב נשים נוצריות ופורסם בפברואר 2014 בכתב העת Journal of Religion and Health, מצא כי סלחנות קשורה בקשר סטטיסטי הפוך לתסמיני דיכאון, וככל שהנטייה לסלחנות עולה – כך הנטייה לדיכאון יורדת.
איך משחררים כעס? 3 צעדים פרקטיים לסלוח, לשחרר ולהמשיך הלאה
את העצות הבאות גיבשתי כתוצאה מעבודה ארוכת שנים בתחום חקר הסליחות, והן מבוססות הן על ניסיון אישי שלי והן על מפגשים רבים ומגוונים עם אנשים שעברו תהליכים פנימיים וחיצוניים שמערבים סליחות.
1. להפסיק להתווכח עם המציאות. ראשית, עלינו להבין עד כמה הכעס הוא שלנו ופוגע בעיקר בנו. לשם כך עלינו להסתכל לאמת בפנים ובגוף ולהודות שמשהו לא עובד פה. מדובר על תהליך רגשי לא פשוט, שבו על האדם לוותר על תחושות הפגיעה והעלבון, להרוס את המחיצה שנוצרה מול מי שפגע בו ולהתחיל לפתוח את הלב.
סליחה היא פתיחה של דף חדש, מעין אתחול מחדש של המערכת, ובכל זאת בקשת סליחה כרוכה בקושי רב. הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם היא לרצות להרגיש טוב ולהיות צודקים. אנחנו נוטים לעשות רציונליזציה, לנתח את המצב ולהסביר לעצמנו למה דווקא אנחנו הצודקים ואין שום צורך שנבקש סליחה, כי בקשת סליחה היא למעשה הכרה בכך שעשינו משהו לא בסדר, שפגענו באדם השני, הכרה שלא תמיד נעימה לנו.
זכרו, הצעד הראשון הוא להפסיק להתווכח עם המציאות ולהבין שאנחנו לא יכולים לשנות את העבר.
2. להחליט לעשות שינוי. כדי להתחיל לתרגל תובנה אחת עד שתהפוך להפנמה בחיי היום יום, עלינו לתכנן מטרה מדויקת ולהתחייב, כי בשביל לדעת איך לעשות שינוי, לא מספיק לדעת שרוצים אותו, צריך גם אומץ והעזה לצאת אל מחוץ לאזור הנוחות.
במקרה הזה חשוב גם לזכור שיש עניין של טיימינג: גם אם נבקש סליחה, לא בטוח שיסלחו לנו. לפעמים אנחנו מבקשים סליחה והצד שני עדיין לא מוכן לכך. הזכירו לעצמכם למה ביקשתם סליחה מלכתחילה. אתם עושים את זה קודם כל עבור עצמכם.
הזמן לא עושה את שלו, מה שאנחנו עושים עם הזמן משפיע עלינו. כל מי שעבר משבר, אסון, כאב עז או חוויה שלילית מתמשכת יודע שלפעמים גם 20 שנה לאחר החוויה נדמה לנו שרק אתמול היא התרחשה.
עוצמת הצער והכעס אולי פחתה, עיסוקי היום יום דחקו אותם הצידה והם אינם מסכנים חיים יותר, אלא הפכו למעין הפרעה כרונית קבועה שרק אנחנו מודעים לקיומה, מדחיקים אותה ומצפים שהיא תעבור מעצמה.
בנקודה כלשהי, עליכם לקבל החלטה לשינוי. השאלות שכדאי לשאול את עצמכם הן איזו איכות חיים אני מבקש/ת לעצמי? האם אני רוצה לחיות טוב? טוב יותר? ומה זה בכלל לחיות טוב בשבילי? האם הכוונה היא להיות חופשי/יה מכל מה שמעכב אותי ומסב לי סבל, כעס וכאב ממשבר, פרידה, אכזבה מהחיים, מהסביבה ומעצמי? קבלו החלטה לנקות את הכתם שנוצר, לאוורר, לצחצח ולהגיע למקום בו אתם רוצים להיות.
3. לפעול ולעשות. סליחה צריכה להיות מגובה במעשים. כדאי להתחיל בשינוי אחד שישפיע על שינויים רבים נוספים כדי שנוכל לנקות פצעים, לאוורר את מה שמפריע לנו, להזיז משקולות מיותרות ולפנות מקום לדברים חדשים שיאפשרו לנו לנהל את הכעס ולהשפיע על העוצמות שלו.
הפעולה האקטיבית היא לוותר על הזכות להיות צודק/ת. זכרו, בהתאם למעשה, כך גודל הסיכון - אם עקפנו מישהו בתור אין לכך משקל דומה למקרה שבו בגדנו באמונו של אדם קרוב. כל מה שקרה לנו עד היום הכין אותנו למי שאנחנו הולכים להיות. לא חשוב מה עשינו, איפה טעינו, לאן התגלגלנו, עם כל מה שקרה לנו וסביבנו, זה לעולם לא מאוחר בשבילי להיות כל מה שאני יכולה להיות. לכן, חשוב לעשות כל יום דבר אחד שלא עשיתי יום קודם, לתכנן ולבצע.
לעיתים קרובות אנחנו חושבים שלסלוח לאנשים זו "מתנה" שאנו נותנים להם,אך זו "מתנה" שאנו מעניקים לעצמנו. כאשר אדם אינו סולח הוא בעצם נפגע פעמיים: פעם אחת על ידי האחר ובפעם השנייה על ידי עצמו. לכן חשוב לזכור שסליחה היא כלי פרקטי ושאם נתרגל את הטכניקה נוכל לאמץ גישה בריאה לחיים רגועים יותר עבור עצמנו בכל ימות השנה.
חֶדִי חזן היא מנחת תהליכי סליחה, הרצאות וסדנאות ומנהלת את אתר סליחה
לפנייה לכתב/ת 
