מבית הכלא ליחידה המובחרת: הסיפור המדהים של אורי

כבר בגיל מאוד צעיר נתקלתי בקשיים גדולים בחיי. גדלתי במשפחה שבה אלימות הייתה הדרך להראות אהבה. בשכונת ילדותי באשדוד, אלימות ופשיעה היו הדרך שלי לשרוד ולברוח מהמציאות. הבריחה מהבית לשכונה הייתה סוג של שקט בראש, אבל מהר מאוד השקט נעלם, והאלימות והפשיעה מילאו את הראש במחשבות שלא נגמרות ובפחדים.

מהבעיות בבית תמיד רציתי לברוח בגלל ריבים, צעקות ואלימות בלתי פוסקים בין אמא ואבא. קרו כמה מקרים שבהם גם המשטרה הגיעה אלינו הביתה. שני האחים שלי גם ברחו לרחוב ולפשע, שניהם היום יושבים בבית כלא.

אורי טגבה בטקס הפתיחה של בית השנטי במשכנו החדש

כבר בגיל 11 התחלתי לחשוב כמו קרימינל והערצתי את "העבריינים הגדולים" בשכונה במקום למצוא נחמה בסביבה אחרת מזו. התחלתי לפרוץ לבתים ורכבים, ואט-אט רכשתי מוניטין בשכונה. הכבוד שרכשו לי בשכונה השתלט עליי, והתחלתי להסתובב עם אגו מנופח מההבנה שעליתי מדרגה בחיי הפשע.

בגיל 13 התחלתי לעסוק בסמים, וכשהסמים נכנסים לתמונה - גם הסיבוכים מול המשטרה. חבלה, אלימות, הפרת חוקים, מוסדות, כליאה, הפרת תנאים, גלגל שלא נגמר. התחלתי להבין שאיבדתי את התפיסה במציאות, ראיתי שחור ונכנסתי בכל מה ומי שהפריע לי בדרך.

אני זוכר את המעצר הראשון שלי. נעצרתי על מספר פריצות לרכבים ובתים. אחד החוקרים שאל אותי מה עשית עם כל הכסף, ואני בליבי חשבתי איך אני מסביר לו שבחלקו קניתי אוכל וממתקים לאחותי הקטנה. הייתי שם לה בילקוט כדי לא תרגיש שונה משאר הילדים בגן. כמובן שלא סיפרתי לחוקר כלום, כי אחד הקודים הוא לא לדבר בחקירות.

בדיון הראשון שלי בבית המשפט קיבלתי שוק שאימא שלי ראתה אותי אזוק ברגליים ובידיים, עד שזה כבר הפך להרגל בדיונים הבאים. נכנסתי ויצאתי ממעצרים. התחלתי להכיר מבפנים את בתי הסוהר שיקמה, אופק, אוהלי קידר, מעצרי בית, עד שבאחד הדיונים נשלחתי למסגרות טיפוליות-שיקומיות.

נשלחתי תחילה למעון "נווה חורש" לאבחון והסתכלות, ואחרי שלושה חודשים הועברתי משם להוסטל בטבריה. בטבריה חזרתי להשתמש בסמים ונוצר משבר אמון עם האחראי עליי, ששלח אותי לבסוף למעון מצפה ים. לצערי גם שם לא הסתגלתי בשל האלימות עד שברחתי.

לבסוף נשלחתי לגילם, מעון נעול בקריית אתא, וגם משם ברחתי וחזרתי לשכונה עם אמונה וניסיון עבר שהפעם דברים ייראו אחרת. לצערי מהר מאוד חזרתי לאותו מקום חשוך וריק שבו כל יום אני בבריחה מהמשטרה. מרוב זיעה של פחד השינה הפכה לשחייה לילית.

בפעם הראשונה בחיי הגעתי לבית חם

הבריחה מהמשטרה לא החזיקה מעמד ושוב נתפסתי ונשלחתי למעצר, באחד הדיונים משהו מוזר קרה והתעורר בי משהו אחר, השופטת ניצה בן דוד כיוונה לי את הדרך וזאת למרות שהפרקליטות דרשה שאכנס לכלא בגיל 17 עם כתב אישום מלא סעיפים נגדי.

השופטת נתנה לי צ'אנס אחרון ושלחה אותי לשנטי במדבר. אני זוכר את הנסיעה הארוכה מבית המשפט. רק רציתי לקפוץ ולברוח מהאוטו של המשטרה. לא רצתי להגיע לעוד מוסד, ועוד במדבר, רק לא היה לי מושג מה מצפה לי.

בפעם הראשונה בחיי הגעתי לבית חם, עטוף באהבה, שקיבל אותי, ראה את הטוב שבי, האמין בי ונתן לי ערכים, עקרונות וכלים להצלחה בחיים לעמוד מול כל קושי ואתגר בגוף זקוף וראש מורם. הבנתי שנולדתי מחדש, ושם, בפעם הראשונה בחיי בחרתי לחיות, בחרתי בחיים.

אחת מנקודות המפנה הייתה מסע אופניים של 180 ק"מ (!) מבית השנטי בתל אביב לבית השנטי במדבר. האתגר לצלוח את המסע כולו עם החברים שלי מבית השנטי עזר לי להבין שיש בי המון יכולות ומוטיבציה כשהיא מכוונת למקומות נכונים. קשה להסביר עד כמה האתגר הזה היה משמעותי עבורי.

רגע משמעותי. מסע בשביל השנטי(צילום: ערן לם)

בעזרת בית השנטי והאמונה שלהם בי הגעתי למכינה הקדם צבאית במצפה רמון על שם רפאל איתן, את המכינה סיימתי בהצטיינות והתגייסתי אחריה כנגד כל הסיכויים לצה"ל לשרת את המדינה בכבוד. את הטירונות בחוות השומר סיימתי מצטיין מחלקתי וזה מינף אותי מאוד וקיבלתי זימון לגיבוש בצנחנים, התקבלתי לעורב צנחנים.

במהלך השירות בצנחנים נתקלתי בהרבה מצבים קשים, ובכל פעם בחרתי לעמוד זקוף ובראש מורם עם המון אהבה ותמיכה ממשפחת בית השנטי שליוותה אותי לאורך כל הדרך. באמצע השירות הצבאי זכיתי להיות מצטיין מח"ט צנחנים. בזכות בית השנטי עמדתי גאה עם מדי זית ולא מדי אסיר. הצבא ובית השנטי אפשרו לי דרך חיים חדשה.

כיום אני משוחרר טרי מצה"ל ומתכנן את עתידי לשרת ביחידה מיוחדת של כוחות הביטחון בגאווה גדולה. גם השנה אני ארכב 180 ק"מ במסע בשביל השנטי 2018 – מסע בשביל הנשמה.

בואו להשתתף במסע שהוא הזדמנות

כ-8,000 איש רכבו עד היום בשביל אנושי שמחבר את בית השנטי בתל אביב לשנטי במדבר, מסע שבו מצדיעים לילדי השנטי שבוחרים בחיים מדי יום - 365 יום בשנה. בישראל יש כיום 330 אלף ילדים ובני נוער בסיכון, מתוכם 14 אלף בסיכון מיידי, שעבורם בית השנטי הוא תחנה אחרונה, הזדמנות חד פעמית לשיקום ובנייה של חיים חדשים.

בית השנטי הוא בית חם, מחבק ואוהב לנערים ולנערות בסיכון מיידי. במשך 34 השנים האחרונות עברו בבית השנטי יותר מ-50 אלף בני נוער בני 21-14 - בלי הבדל של דת, גזע, מין ולאום.

עמותת בית השנטי מפעילה שני בתים – בתל אביב ובדרום הארץ – 25% מהכנסותיה מגיעים ממדינת ישראל והיתר מתרומות. אחד ממקורות ההכנסה הייחודים שלה הוא מסע האופניים הזה – הנחשב למסע הגדול מסוגו בארץ.

מסע "בשביל השנטי 2018" יתקיים ביום שבת ה-27 באוקטובר. לפרטים והרשמה