הרופאה שמטפלת בטרנסג'נדרים - ואז מצלמת אותם
ד"ר איריס יעיש, אנדוקרינולוגית בכירה במרכז לבריאות טרנסג'נדרים באיכילוב, מספרת שבפרויקט הצילום שלה בו תיעדה דיוקנאות של מטופלים, היא ניסתה להעביר מסר של יופי וחוסן. "לגרום למישהו לראשונה להרגיש טוב עם הדמות במראה זה דבר מדהים. בתחום שלי אתה לא מטפל במחלה - אתה מטפל במשאלה"
הקלסתרים בצילומים שהציגה ד"ר יעיש בכנס פתיחת המרכז שנערך השבוע אכן משדרים עוצמה. "האנשים שמגיעים לטיפולים להתאמה מגדרית הם אנשים מרתקים", פוסקת הרופאה הבכירה, "רובם מתמודד עם אתגרים לא פשוטים – טרנסים וטרנסיות סובלים מאפליה קשה ביותר. חלק נזרקים מהבית, אחרים לא יכולים למצוא עבודה. הרגשתי שבזכות המקצוע שרכשתי אני יכולה לעשות משהו מאוד משמעותי עבור האוכלוסייה הזו, משהו שהוא מעבר לטיפול בסוכרת או איזון תפקוד בלוטת תריס".
הרופאה מוסיפה ומתארת: "בטיפולי התאמה מגדרית יש משהו אחר. קודם כל המטופל הוא לא אדם חולה. אתה לא מטפל במחלה. נהפוך הוא. אתה מטפל במשאלה. במפגש הזה אני יכולה לשנות חיים של בנאדם – לגרום לו להגיע למצב שהם מרגישים לראשונה טוב עם הדמות שניבטת מהמראה. זה דבר מדהים בעיניי".
ד"ר יעיש מפרטת כי בינה ובין מושאי הצילום שלה, מטופליה, נרקמה מערכת יחסים הדוקה. היחס האישי למטופלים, כך מסבירה הרופאה הבכירה, הכרחי להצלחת הטיפול.
"מדובר בטיפול מורכב. לרבים מהמטופלים והמטופלות יש רתיעה מובנת מהמערכת הרפואית בגלל אפליה שחוו ודעות קדומות שבהן נתקלו. מההתחלה הרגשתי שיש לי חיבור טוב עם המטופלים, שאני מצליחה לגעת בהם, לנפץ חומות. היו לי מטופלים שבפגישה הראשונה לא הסתכלו לי בעיניים וכשסיימנו את ההליך היינו חברים".
"צילומים שמשדרים יופי וחוסון"
ד"ר יעיש מתארת כי המצלמה מלווה אותה מילדותה. "אם לא הייתי רופאה הייתי צלמת", היא מכריזה, "אני תמיד מסתכלת על המציאות דרך הפילטר של עדשת המצלמה. זה עוזר לי להסתכל אחרת על הדברים. הצילומים שלי הם תמיד ספונטניים. את כל המטופלים צילמתי ללא הכנה מוקדמת. המטרה הייתה לשמור כמה שניתן על אותנטיות".
"כל המטופלים מאוד אהבו את הצילומים שלהם", מתגאה הרופאה, "ניסיתי להוציא אותם באופן שמדגיש הכי טוב את היופי שלהם. בחרתי בצילומים שמשדרים יופי וחוסן. חלקם ראו את התמונה בפעם הראשונה ומאוד התרגשו מהתוצאה. מצחיק אותי שאנשים רואים את הצילומים ואומרים 'לא רואים שהוא טרנסג'נדר'.
"טרנסג'נדריות זה לא משהו שצריך לראות או לזהות. החזון הוא שבסופו של דבר טרנסיות תהפוך להיות 'נון אישיו' – כמו היחס היום להומואים ולסביות. ככל שאנשים יכירו יותר את המונחים ויהיו פתוחים לתפיסות אחרות של מגדר, כך היום הזה יגיע מהר יותר".