אל תתנו לילדים פרסים על כל דבר
לפעמים כשאין לנו כוח להתווכח יותר מדי, אנחנו מציעים לילדים שלנו פרסים בתמורה לעשייה של דבר מה, מסידור החדר ועד לאכילה של כל הירקות שעל הצלחת. אבל הפרסים האלו, שברוב המקרים משיגים את המטרה לטווח הקצר, עלולים לפגוע ביחסים של הילדים עם אוכל, בלקיחת אחריות ונטילת עצמאות
בשיתוף אסם
"אצלנו בבית חינוך הוא מעל הכל", מכריז חי טורטל בפתחו של אחד הפרקים המתעדים את התשובה הישראלית והסאטירית ל'קארדישיאנס'. בהמשך מגלים הטורטלים את סודות החינוך שלהם המבוססים על שיטת תגמולים בעבור כל משימה שהם עושים לרבות סיום המנה מהצלחת.
רוצים מטבח חדש? הירשמו לתחרות השולחן המשפחתי של המדינה
אחרי שההורים הסמכותיים מנסים את כל הדרכים כדי לגרום למתבגרת לאכול את הוופל שהוגש לה לארוחת הבקר באמצעות שיטות שונות- הוראה ("מה זה לא בא לי, סיימי את הוופל!"), מניפולציה רגשית ("גברת צעירה אם אמא שלי טרחה וקמה מוקדם כדי לסמס ללונה שתרים לך פה ארוחת בקר טיל, אז המינימום שאת יכולה לעשות זה לסיים את הוופל"), בשכנוע רך ("יאללה אבאל'ה, בואי אני אקצר לך ת'וופל טוב? תאכלי רק את החלק הזה, טוב?") וכשכל זה לא עובד, הטורטלית המיואשת נטולת הסמכות מוסיפה כבדרך אגב: "ואני אתן גם מאה שקל".
מצחיק? כן, כשזה על המסך. אבל סאטירה כמו סאטירה באה להציב מולנו מראה קיצונית שמגדילה באופן גרוטסקי דפוסים שאנו נוקטים בהם כדי להשיג את מטרותינו.
תתפלאו, אבל אני פוגשת לא מעט הורים עייפים, שכדי להאיץ עניינים במינימום חיכוכים - החל מסידור חדר ועד אכילת כל "הדברים הבריאים" בצלחת - הם עלו על טקטיקה מנצחת- "כל פעם שהוא גומר לאכול צלחת ירקות הוא מקבל מתנה קטנה".
וזה עובד. פרס מייצר מוטיבציה. בדיוק כמו שעונש מייצר צייתנות. אז מה הבעיה בזה? אם פרסים ועונשים משיגים את המטרה, למה לוותר על הסוס המנצח הזה? כמה סיבות טובות לוותר על פרסים:
פרסים מייצרים תוצאות לטווח הקצר, אבל בעיה לטווח הארוך
נכון, פרסים מייצרים תוצאות מהירות, אבל אין הפנמה של ערך. האכילה הבריאה היא כדי לקבל פרס. הדבר דומה להורה נוהג המתריע בילד היושב מאחור "מה? הורדת את החגורה? שים מהר, יש כאן שוטר הוא יעצור אותנו". בשני המקרים מוקד השליטה הוא חיצוני. גם הפרס וגם השוטר. המסקנה המתבקשת היא שבהיעדר פרס, כמו בהיעדר שוטר, אין צורך לאכול בריא או לשים חגורה.
לכן, לפני שמציעים תמורה בעד אכילה בריאה חשוב שהורה ישאל את עצמו מה המטרה - האם אני רוצה לטפח בילד שלי את ההבנה שאכילה בריאה מטרתה
לשמור על בריאותו או כדי לקבל פרס?
פרסים אינם מפנימים אחריות
אחריות אישית, חברתית ולמעשה, כל סוג של אחריות. כשאנחנו מגדלים ילד על דפוסי פרסים, אנחנו גורמים לו לסמוך עלינו שאנחנו נקבע על פי הפרס או היעדר הפרס מה מותר ומה אסור: "אם תסדר את החדר תקבל שקל", "אם תאכל את כל הירוקים תקבל הפתעה" אלו משבשים את שיקול הדעת האחראי והעצמאי שלו.
פרסים פוגעים בדימוי העצמי
כשהורה מציע לילד פרס בעבור האוכל או כל דבר אחר, הוא אומר לו במילים אחרות, "אני לא מאמין בהנעה הפנימית שלך ולכן אני ממריץ אותך באמצעות פרס". דימוי עצמי הוא רצף של חוויות הצלחה.
חוויות הצלחה נובעות מתוך עשייה, אתגרים קטנים בהתאם לרמת ההתפתחות. כשילד אוכל סלק מתוך הבנה שהוא עושה משהו טוב עבור עצמו ומקבל פידבק מעודד על אכילה הוא חווה הצלחה שאינה תלויה בשום דבר אלא בעצמו בלבד.
פרסים פוגעים במערכת היחסים בין הורים וילדים
כשהורים מתפשרים על חינוך לערכי בריאות בעבור פיתרון קל של פרסים, הדיאלוג הוא קצר, ממצה, עסקי, וכמו בכל משא ומתן עם הזמן המחיר עולה. יחסים בין הורים וילדים מבוססים על שיתוף, הקשבה, הערכה, דוגמה אישית ועידוד - כל אלו מתפספסים כשהכלים המעצימים הללו מצטמצמים למשפט אחד שהוא "תאכל את הברוקולי ואחר כך תוכל לקבל עוד משחק במחשב". יתרה מכך, בהמשך עלולים לעבור לשלב של מאבק כוחות כשהפרסים כבר לא יעבדו.
פרסים פוגעים ביכולת המולדת של ילדים לווסת את עצמם
"תאכל את כל השניצל ואת האפונה ואני אתן לך לראות עוד פרק של בוב הבנאי". ילדים קטנים יודעים לקבוע את כמות המזון לה הם זקוקים כדי לשבוע. לגמור את השניצל ולאכול את כל האפונה אולי יוסיפו עוד קצת קלוריות וערך תזונתי, אבל ילמדו גם את הילדים שלכם להתעלם מסימני השובע שהגוף משדר להם. הדבר החשוב בנוגע לאכילה בריאה הוא להיות קשוב לגוף שלך בין אם אתה אוכל אפונה או עוגה.
והנה עוד סיבה מחקרית למה פרסים לא עוזרים
מחקר שנערך במרכז ל'חקר השמנה בילדות' שבאוניברסיטת פנסילבניה (2007) בדק את השפעת ההורים על הרגלי האכילה של הילדים והראה שילדים מגיבים בשלילה כשההורים לוחצים עליהם לאכול מזונות, גם אם הלחץ מציע פרס. החוקרים בקשו מהילדים לאכול ירקות ולשתות חלב עבור מדבקות וזמן טלוויזיה. מאוחר יותר במחקר, הילדים הביעו סלידה בעבור אותם מזונות אשר עבורם קיבלו קודם לכן פרס.
"בטווח הקצר ייתכן שניתן לכפות על ילדים לאכול אבל בטווח הארוך, רוב הסיכויים שהם לא יאכלו את אותם המזונות", סיכמה ליאן ל' בירץ' מנהלת המרכז ושותפה למחקר.
אז מה כן?
במקום פרסים תשקיעו ביחסים. הניחו את האוכל על השולחן ועודדו את הילד או הילדה לנסות. אל תתלוננו אם הם מסרבים, ואל תהללו אותם אם הם טועמים. רק תשאלו אם הם רוצים עוד, או שתיקחו בעצמכם - פשוט תתנהגו טבעי. ובמקום להתמקד במה אכלת או לא אכלת הפנו את מרכז העניין לשיחה נעימה, לשיתוף, כי בסופו של דבר יחסים טובים הם אלו ששומרים אותנו מאושרים ובריאים יותר.
סיגל קפלן היא יועצת משפחתית וחברת צוות חיים בריאים של אסם המלווה את פרויקט "שולחן משפחתי"
הירשמו לתחרות השולחן המשפחתי של המדינה ואולי תזכו במטבח חדש
בשיתוף אסם
לפנייה לכתב/ת 
