אחרי 70 יום: אמה בת השנה וחצי חזרה לחיים

במשך כשבעים יום התהלכה אמה שניידר בין חיים למוות.

כשבעים ימים - משך חסר תקדים לדברי הרופאים - שהילדה, אז בת שנה וחצי, הייתה מחוברת למכשיר אקמו, שמחליף את פעולת הלב והריאות. לא מעט רגעי שבירה עברו הוריה בזמן הזה. גיא, אביה של אֵמה, אפילו כבר התחיל אז לדבר על מוות.

"קראתי לסתיו, הבן שלי מהנישואים הקודמים, לבוא לראות את אמה", הוא מודה. אבל באורח פלא, נס, בחרו את ההגדרה החביבה עליכם, אמה שניידר חזרה לחיים בבית החולים שניידר. כשאנחנו רואים אותה כעת, שבועות ספורים אחרי שהשתחררה מבית החולים, היא נושמת בכוחות עצמה, משחקת, מחייכת. הדרך להחלמה עוד ארוכה, מספרים הוריה, אבל הם מודים על כל רגע ורגע כזה של חיים.

משפחת שניידר אחרי השחרור מביה"ח. "מודים על כל רגע כזה של חיים"(צילום: יובל חן)

"לפני שנה בדיוק אמה הייתה אמורה להתחיל ללכת לגן, ובגלל שטסנו בחגים לחו"ל העדפנו לשלוח אותה למסגרת רק אחרי שנחזור מהחופשה, כדי שהיא לא תידבק באיזה חיידק בגן ותיהרס לנו הנסיעה", משחזר האב, גיא שניידר. "אבל מרגע שנכנסה לפעוטון התחילה אמה לסבול מכל המחלות האפשריות. בכל פעם היא הייתה חולה במשהו אחר שגרם לה לחום ולחולשה. היא הייתה נשארת בבית כמה ימים, מתאוששת, חוזרת לגן ושוב חולה. ככה זה נמשך בערך חודשיים.

ואז באחד הערבים בהם אמה לא חשה בטוב והחלה לנשום בכבדות, מחליטה אינה, האם, לקחת את הילדה למיון. בחדר המיון במרכז שניידר לרפואת ילדים מיד הבינו את חומרת המצב. ברגע שנכנסו הזעיקה האחות את הרופאים, שמיהרו לגשת לילדה. לא האמנתי", מספר גיא. "כל האחיות וכל הרופאים - כולל מנהל המיון, ד"ר ארנון יערי - על המיטה שלה, מנסים להכניס לה עירוי, והילדה נלחמת, צועקת וצורחת. אנחנו רק מנסים להרגיע אותה, לא מבינים עד כמה המצב חמור".

המכשירים מתחילים לצפצף, הילדה מתחילה להכחיל, והראש שלה נשמט לאחור. "התחילו צעקות, 'הילדה לא נושמת, הילדה לא נושמת'", משחזרת אינה, "הוציאו אותנו מהחדר, והתחילו לעשות לאמה עיסויים ופעולות החייאה".

כשכל המערכות קרסו

אבל הימים חלפו ואמה עדיין נשארה מחוברת למכשיר. "הצילומים הראו שהריאות לא עובדות, ומכשיר האקמו קנה לנו עוד קצת זמן", משחזרת אינה. "אבל ידענו שהדד־ליין הוא 28 יום. אחרי זה הסיכוי להתאוששות ללא סיבוכים הוא מאוד נמוך".

בשבועיים הראשונים הם עוד היו אופטימים. החברים ובני המשפחה שלחו הודעות תמיכה, ומדי יום ניסו הרופאים לתת לאמה להתעורר כדי לראות מהו מצבה, אבל דבר לא השתנה. "באותו זמן אנחנו אפילו לא יכולנו להרים ולחבק אותה", נזכר גיא בעצב. "רק ללטף מעט".