למה אנחנו מרגישות לא מספיק טובות - ואיך אפשר לתקן

רוב מי שתשאלו, אם לא כולם, יעידו שביטחון עצמי הוא תכונה שהם היו רוצים עוד ממנה. אך על אף השיטות הרבות שמתיימרות לעזור לנו להעלות אותו, לייצר דימוי עצמי גבוה ולאהוב את עצמנו, בסופו של יום עדיין נדמה שחוסר הביטחון הפך למגפה.

במשך השנים הבנתי שהבעיה האמיתית איננה היעדר ביטחון עצמי, אם כי היעדר אהבה וקבלה עצמית. ביטחון עצמי, שהוא ביטחון ביכולות שונות, כגון היותי מושכ/ת, טוב/ה בעבודתי או בעל/ת יכולת לסחוף קהל, אינו ערובה להערכה, קבלה ואהבה עצמית, הנמדדות בתחושות שיש לנו בינינו לבין עצמנו.

יש אנשים נחושים והישגיים שאינם אוהבים את עצמם כלל, ויש אלו שתחושת חוסר הערך שלהם מונעת מהם להעז ולנסות. ולמרות שהאחרונים מביטים על הראשונים בהערצה, אלו אומללים וגם אלו.

נדמה כאילו חוסר הביטחון הפך למגפה(צילום: shutterstock)

התחושה שאני לא מספיק טוב/ה למרות כל הישגיי ומעלותיי היא נחלת הכלל בתרבות המודרנית. עם היוולדנו אנו "יורשים" אותה מהורינו, וחוויות חיים שונות מגדילות אותה. עם זאת, כמבוגרים, יש לנו יכולת להשתחרר מהתחושה המכאיבה ולגלות את השלמות שכבר קיימת בתוכנו. למעשה, אין דבר כזה דימוי עצמי גבוה או נמוך, ישנה רק תחושת שלמות, שהיא המצב הטבעי שכל תינוק, כמו כל חיה בטבע, נולדים לתוכו.

כיצד אנו פוגעים בתחושת הערך העצמי שלנו במו ידינו?

יש לא מעט התנהגויות שכולנו נוקטים בהן מדי יום שגורמות לנו להרגיש קטנים וחסרי ערך. זה נראה כאילו הדברים הללו הם חלק בלתי נפרד מאופן ההתנהגות המקובל בתרבות שאנחנו חיים בה, כך שהם שקופים עבורנו ונראים לנו כפועל יוצא "טבעי" של המצב.

בואו נבחן יחד כמה מהם:

שיפוט עצמי

בעוד שביקורת עצמית היא דבר חיובי ובריא שעוזר לנו ללמוד מטעויות העבר, השיפוט העצמי הוא למעשה פעולה הרסנית. רובנו כועסים על עצמנו על טעויות שעשינו, ממאנים לסלוח לעצמנו ולהפנים שלא יכולנו אחרת. אנחנו משתמשים בשמות גנאי כלפי עצמנו ומצפים מעצמנו להיות כל הזמן מושלמים (ולמעשה לא אנושיים). אנחנו מביטים על אחרים במבט שטחי ומתמלאים ברחמים עצמיים על כך שרק אצלנו זה ככה.

עוד כתבות:

3 צעדים לחיזוק הביטחון העצמי של ילדיכם

כשהוא לצידך, את מקטינה את עצמך

כדי להבין זאת, נסו לחשוב על הורה שכדי לקדם את ילדו "יורד" עליו, מדגיש את חולשותיו, מוקיע אותו על כל דבר קטן וגורם לו להרגיש שהוא אפס. איך ילד כזה ירגיש? עם איזו תחושה הוא יגדל? זה למעשה בדיוק מה שאנחנו עושים לעצמנו.

ביטול עצמי

ביטול עצמי הוא ביטול צרכינו ורצונותינו לטובת אלו של מישהו אחר מתוך פחד או בניסיון לקנות את ליבו של אדם שמפגין כלפינו אדישות ואף דחייה. לעיתים, אחד ההורים אינו מפגין חום ואהבה, או מעדיף בגלוי ילד אחד על פני אחיו.

מצפים מעצמכם להיות מושלמים ומתמלאים ברחמים עצמיים(צילום: shutterstock)

כילדים, באופן טבעי, אנחנו כמהים דווקא לאישורו ואהבתו של אותו הורה, אפילו אם אנחנו מקבלים אותם מההורה השני. פעמים רבות אנחנו מעתיקים את הדפוס הזה לזוגיות, ובמשך שנים רודפים אחרי בני זוג שבאופן כלשהו דוחים אותנו, וכלפי אלו שרוצים בנו אנחנו חשים רתיעה ואף סלידה.

הורים רבים חוששים להיות "רעים" כמו הוריהם ולכן מפחדים להציב גבולות לילדיהם, ונשים שחוששות להיוותר רווקות מוכנות לבלוע כל דבר רק לא להישאר לבד, ובכך מעודדות את הגברים להתייחס אליהן באופן מזלזל.

אנשים שנוהגים לבטל את עצמם מתארים עצמם כ"טובים מדי" ותופשים את עצמם כטובי לב יותר מאחרים. למעשה, בתוך תוכם, הם מלאים במרירות כלפי אלו שניצלו את טוב לבם. חוסר הכבוד שלהם לעצמם והאנרגיה השלילית שלהם מושכים לחייהם עוד ועוד אנשים שמנצלים אותם.

התייעצות אובססיבית

אחת התופעות הבעייתיות של העידן המודרני היא איבוד הסמכות הפנימית. בעוד שבטבע יודעים כל בעלי החיים כיצד לנהל את חייהם בתבונה, החיה האנושית היא "חיה מקולקלת" שזקוקה לייעוץ על כל צעד ושעל.

נראה כאילו איננו יודעים כיצד להתנהל באופן עצמאי בזוגיות, מבחינה פיננסית או כהורים. רבים מתייעצים על כל דבר קטן, ואפילו נעליים אינם מסוגלים לקנות ללא אישור. על אף שזה טבעי ואף חשוב להיעזר בייעוץ מושכל, ההתייעצות האובססיבית עלולה לגרום לתחושה שאנחנו קטנים וחסרי דעת, ולפיכך פוגעת בתחושת הערך העצמי.

חיזוק עצמי פיקטיבי

הגורם הראשי שמעמיק ומנציח תחושת חוסר ערך הוא מה שאני מכנה "חיזוק עצמי פיקטיבי". חיזוק עצמי פיקטיבי, או שקרי, הוא הצורך למצב את עצמנו מעל אחרים כדי לחוש טובים יותר ולו לרגע.

הבעיה האמיתית היא היעדר אהבה עצמית(צילום: shutterstock)

להדגיש את הבעיות של האחר: הדרך הפשוטה ביותר לעשות זאת היא להצביע על פחיתותו של האחר, דבר שרובנו המוחלט עושים לעתים קרובות כשאנו מציינים את טיפשותו ואזלת ידו של כל מי שרק ניתן. ההכרה בכך שישנם אנשים פחות יפים, חכמים ומוכשרים מאתנו אינה חיזוק עצמי פיקטיבי כשלעצמה, אלא הצורך להדגיש זאת.

להכיל את החלש:

להאשים את האחר:

ההאשמה מבוססת על גרעין חזק של אמת, לפחות בנושא הילדות. כי אכן האתגרים שאנו חווים כמבוגרים נובעים מחוויות ילדותנו. עם זאת, ההאשמה מבוססת על ההנחה שהאדם השני היה צריך (ומכאן משתמע שגם יכול) לפעול אחרת - הנחה שגויה ברובם המוחלט של המקרים.

הבעיה עם חיזוק עצמי פיקטיבי לכל סוגיו היא שמצד אחד הוא אכן מספק את התחושה שאנו טובים יותר, צודקים וראויים יותר מאדם אחר, ומספק תחושת כוח, ולכן כה קשה לוותר עליו. אך מצד שני הוא כרוך במחיר כבד: ליבוי הרגשות הקשים שתוכנו, תחושת קורבנות ואומללות, יחס לא נעים מאלו שכלפיהם אנו מפנים ביקורת וזלזול, ובנוסף - הוא מעמיק ומנציח את תחושת חוסר הערך שלנו יותר מכול דבר אחר.

שכן למעשה, כשאנחנו משתמשים בחיזוק עצמי שקרי, אנחנו משדרים לעצמנו מסר ניצח: "אם לא אמצא דרך לרומם את עצמי אחוש את תחושת פחיתותי". וכך, בכל פעם שאנו משתמשים בחיזוק עצמי שקרי אנחנו משדרים לעצמנו באופן לא מודע: "אני קטן/ה וחסר/ת ערך".

כדי לחוש את השלמות שכבר בתוכנו אין צורך להוסיף דבר, צריך רק להפסיק לעשות את אותם הדברים שפוגעים בה. התחילו עם הנקודות שציינתי ותווכחו כיצד תחושתכם העצמית משתנה.

שרון שחף היא מאמנת, מנחת תהליכי התעוררות, ומחברת הספר "100% בחירה"