הטיפול שעזר לבת עם האוטיזם לשחק לראשונה עם אמה

עוד בנושא:

הקומיקס האוטוביוגרפי של הצעיר שמתמודד עם אוטיזם

מחקר ישראלי: ניתן לגלות אוטיזם כבר בגיל 9 חודשים

אוטיזם: ספר חדש להורים עם כל המידע שצריך לדעת

"מילדה חייכנית ושמחה אליה הפכה בהדרגה להיות שקטה ומופנמת", משחזרת ליאל, "בפגישה החמישית עם רופאת ההתפתחות היא ביקשה כי למפגש הבא אבוא עם בעלי. הרגשתי שהיא רוצה לבשר לנו משהו, אך לא יודעת איך לעשות זאת".

"היה לרופאה קשה לומר את המילה המפורשת 'אוטיזם'"(צילום: אלבום משפחתי)

"כאילו היכו בי בפטיש 8 ק"ג"

האם מוסיפה ומתארת: "בעלי ואני ישבנו בחדר של הרופאה. לא ידענו למה לצפות. הרופאה הלכה סחור סחור. היה לה קשה לומר את המילה המפורשת 'אוטיזם'. כשהמילה הזו נאמרה זה הרגיש כאילו היכו בי בראש בפטיש במשקל שמונה קילו. בום. מכה אדירה. שוק שקשה לתאר".

ליאל ויניב שבו לביתם עם הבשורה הקשה. האם, בעלת עסק עצמאי לנדל"ן, מספרת כי בימים הראשונים ההבנה שבתה מצויה על הרצף האוטיסטי לא חלחלה. "לא ידענו מה לעשות עם הבשורה. זו אבחנה שהמוח מסרב לקבל. התקשרתי לאימא שלי. סיפרתי לה שהרופאה אמרה את צמד המילים 'ספקטרום אוטיסטי'. אז הבשורה התחילה לשקוע. אימא שלי באה אליי. פרצתי בבכי בלתי נשלט. חשבתי שאני אשמה במצב של הבת שלי. זה היה יום קשה בצורה בלתי רגילה. כל הלילה קראתי כתבות על אוטיזם".

"יצאתי למסע לטיפול בבת שלי"(צילום: אלבום משפחתי)

"הרגשתי איך אני אוספת את עצמי ומתחילה לטפל בבת שלי"

האם הבינה כי באפשרותה לשקוע בדכדוך נוכח האבחנה של בתה או שביכולתה להקדיש את כל מרצה לשיפור יכולותיה. "אחרי כמה ימים של עצב ואבל הבנתי שאני צריכה לקבל את המצב של אליה כמה שיותר מהר. הבנתי שהתפקיד שלי הוא לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה בשביל הבת שלי. הבנתי שבכי ועצב לא יפתרו כלום. עשיתי חשבון מהיר וקצר עם עצמי – אני זוכרת שממש הרגשתי תחושה פיזית של איך אני אוספת את עצמי ומתחילה את המסע לטיפול באליה".

החלק המשמעותי ביותר במסע לטיפול באליה, כך מתארת האם, התרחש בחדר הטיפולים של המרפאה בעיסוק של הילדה, עידית גל. "לפני הטיפולים לא הבנתי מה עושה מרפא בעיסוק", מודה ליאל, "מה עושים קלינאי תקשורת או פיזיותרפיסט זה ברור. לא ידעתי מה זה ריפוי בעיסוק. החיבור בין עידית ואליה היה מיידי. היא נתנה לה כלים שלא דמיינתי שהיא תקבל".

"קשה לתאר את התחושה של אימא שמשחקת לראשונה עם הבת שלה"

ריפוי בעיסוק הוא מקצוע רפואי שמטרתו השבת יכולת תפקודו של המטופל בתחומי העיסוק המשמעותיים בחייו. הטיפול מאפשר לאדם לשחזר או לסגל מיומנויות חברתיות ויכולת למידה וכן להתגבר על קשיים גופניים או התפתחותיים. המרפאים בעיסוק משיבים למטופל את היכולת להשתתף בעיסוקי חיי היום יום.

"ריפוי בעיסוק הוא מקצוע שמסייע למטופלים בכל גיל להתגבר על מכשולים", מסבירה בתאל זמורה, מנכ"ל העמותה לריפוי בעיסוק, "מרפאים בעיסוק מנתחים את המצב של האדם, מבינים את הקושי שלו ומציעים פתרונות לבעיה התפקודית. לעיתים הטיפול הוא בהתאמת תעסוקה חדשה למטופל או במציאת פתרונות איך הוא יכול לחזור בצורה המיטבית לשגרת החיים שלו – סיוע למטופלים שלקו בשיטיון לצאת לקניות ועד להקניית כלי למידה לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז".

לקלף את הקליפה

עידית מפרטת כי את הקשר הראשוני עם אליה היא יצרה באמצעות משחק בכדור. "לקח הרבה זמן לקלף את הקליפות של אליה ולהבין איך לגשת אליה", מתארת המרפאה בעיסוק, שמציינת כי הטיפול באליה ניתן במכון להתפחות הילד של שירותי בריאות כללית באילת. "הטיפול בילדים על הרצף הוא מאתגר ומרגש כל פעם מחדש - כל ילד והדרך הייחודית לגשת אליו. כשזה מצליח זו תחושה כאילו פיצחת אגוז. זה מקנה סיפוק גדול מאוד", משתפת עידית.

"הילדה שלי הייתה כלואה בבועה שלא ידעתי איך לחדור"

המרפאה בעיסוק מסבירה את תהליך העבודה עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי: "אתה לומד לזהות את הניואנסים הכי עדינים שיש. הבנו למשל שלאליה יש רגישות גדולה לרעש ומנגד היא אוהבת את התחושה של תנועות ערסול ונדנוד. עבדנו הרבה על משחק עם כדור פיזיו. לאט לאט אליה נפתחה והתחילה לחייך ולצחוק. מבחינה מקצועית אין סיפוק גדול יותר מיצירת קשר ראשוני עם ילד שנמצא בעולם משל עצמו. ההתקדמות שעשתה אליה הייתה אדירה. זו הייתה זכות לעבוד איתה. ליאל אימה נרתמה לטיפול בה באופן בלתי רגיל – היה לה רצון אדיר ללמוד והיא השקיעה את כל כולה בטיפול בבת שלה. התאהבתי בשתיהן".

"מרגישה שזכיתי בלוטו. לא פחות"

"עידית תיווכה את העולם לאליה. היא נתנה לה כלים לתקשר שאני לא הכרתי", מתארת ליאל ומוסיפה: "הילדה שלי הייתה כלואה בבועה משל עצמה, ואני לא ידעתי איך חודרים את הקליפה הזו. עידית הראתה לי את הדרך. בזכותה הצלחתי לשחק לראשונה עם הבת שלי. אני זוכרת במדויק את הטיפול – שיחקנו בכדור וקיימנו דו שיח ללא מילים. צחקנו עד שכאב לי הפה. אחרי הצחוק התחילו לזלוג לי דמעות של אושר. קשה לתאר את התחושה של אם שמצליחה לראשונה לתקשר עם הבת שלה. עידית גרמה לבת שלי לשחק איתי. זה דבר גדול מאוד. היום אליה מדברת. זה משהו שלא חלמתי שיקרה. ההתקדמות שלה מרגישה כמו זכייה בלוטו. לא פחות".