כאבים בכתפיים לאחר פעילות גופנית: הסיבות והטיפול
פציעות בכתף על רקע עומס יתר הקשור בפעילות גופנית שכיחות ביותר, ומשפיעות על פי מחקרים שונים על כ-20% מכלל האוכלוסייה. מומחים מסבירים כיצד לטפל בתופעה, האם צריך להפסיק להתאמן - ואיך למנוע נזק בלתי הפיך
פעילות גופנית כחלק משגרת החיים חיונית לשמירה על הבריאות בכלל והפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם בפרט. שילוב של פעילות אירובית (כגון ריצה, שחייה ורכיבה) ואימוני חיזוק ואיזון שרירי, הכוללים את כל קבוצות השרירים הגדולות רצויה ומומלצת.
בשנים האחרונות עם העלייה במודעות לחשיבות השמירה על אורח חיים בריא, הפך העיסוק בספורט כפעילות פנאי מרכזית לחלק בלתי נפרד מחיי רבים.
לדאבוננו, העיסוק בפעילות גופנית גורם לא אחת לפציעות, אשר משבשות את שגרת האימונים ומפריעות לעיתים גם לשגרת היומיום, העבודה והשינה. הלצה שיש בה מן האמת, היא שאלו שעוסקים בפעילות גופנית בקביעות מבקרים תכופות אצל האורתופד, בעוד שאלו שאינם עוסקים בספורט מבקרים אצל הקרדיולוג. נסכים שביקור אצל האורתופד עדיף.
קיראו עוד
סלינו על כתפינו: 10 תרגילי הכתפיים הטובים ביותר
יותר רחב, יותר טוב: אימון ביתי לשרירי הכתפיים
להמשיך בפעילות - לבדוק את הפגיעה
פציעות בכתף על רקע עומס יתר הקשור בפעילות גופנית שכיחות ביותר ומשפיעות על פי מחקרים שונים על כ-20% מכלל האוכלוסייה. לא מדובר על פציעה חדה שאירעה עקב חבלה או תאונה, אלא על תהליך ממושך המתפתח בהדרגה. עומס מתמשך על הכתפיים עלול להוביל להתפתחות דלקת בגידי הכתף ומערב בעיקר את הגידים בחלק העליון של הכתף, שאחראיים על הרמת הזרוע והרחקת המרפק מהגוף.
בשלב הראשוני ייתכן כי לא תהיינה תלונות נכרות וניתן יהיה להמשיך בתפקוד ללא מגבלה. עם הזמן מבנה הגיד משתנה בשל התהליך הדלקתי, הגיד הופך פגיע יותר ומנגנון הפציעה מואץ. ספורטאים מקצוענים וחובבים כאחד רגילים למיחושים גופניים ונוטים שלא לייחס חשיבות לכאבים קצרי מועד. לעיתים קרובות פנייה לבירור ועזרה רפואית תהיה רק לאחר שהכאב אינו חולף מספר שבועות עד חודשים, לאחר שחלו כבר שינויים בגידים, ולא קל יהיה להשיב את המצב לקדמותו.
כאב ממקור דלקתי בגידי הכתף נוטה להיות בעל אופי "מכני" אשר מוחמר בפעילות, הרמת היד, הרחקת המרפק מהגוף וסבוב פנימי של הזרוע מאחורי הגב.
הכאב מתגבר בדרך כלל בלילה בשכיבה על הצד, בשל הגברת הלחץ על אזור הגיד הפגוע, ועלול להפריע לשינה. בשל הכאב יש נטייה להפחית את השימוש ביד ועקב כך עלולה להיווצר חולשה בשרירי הכתף, וכן עלולות להיווצר הידבקויות סביב מפרק הכתף שמובילות לנוקשות והגבלת הנעה.
תלונות של מתח בשרירי הצוואר והשכמה, חום מקומי וכאב הקורן לאורך הזרוע לכיוון המרפק שכיחות גם הן. כאב שאינו קשור לעומס ולמנח היד, ומלווה בנימול או שינוי תחושתי בגפה, יכול לרמז על מקור כאב עצבי שאינו קשור בכתף עצמה. לעיתים עלולות התלונות להיות בלתי ספציפיות ולהקשות על אבחנת מקור הכאב.
גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות דלקת בגידי הכתף הינם גיל (מעל 40 שנים), הרמת משקלים מעל גובה השכמה, ותנועות חדות חוזרות ונשנות לכתפיים.
הגברת עומס גופני באופן חד ואימון ללא בקרה מקצועית, עלולים להגביר גם כן את הסיכון לפציעה. ענפי ספורט כגון טניס, כדורעף ומשחקי כדור שונים, הכוללים עומס מתפרץ בעצימות גבוהה ובלתי סימטרית לכתפיים, מהווים גורם סיכון ייחודי לשחיקה והיווצרות דלקות בגידי הכתף.
כמובן שהכוונה היא לעודד אנשים בכל הגילאים לעסוק בפעילות גופנית, אולם יש להיות מודעים ליתרונות ולחסרונות האופייניים לענפי הספורט השונים.
מה לעשות כששיש כאב מטריד ומגביל פעילות?
ראשית, מומלץ להימנע מהמשך פעילות כנגד הכאב ובעיקר מעומס לכתף מעל גובה השכמה (תרגילי "לחיצת כתפיים", שחייה חתירה, תנועת זריקה כלפי מעלה וכד'). בניגוד לתחושת העומס השרירי המוכרת בעת אימון גופני, הכאב הדלקתי בכתף נחווה על פי רוב באופן שלילי ומאותת לגוף לעצור. המשך הפעלה אקטיבית של השרירים המעורבים כנגד הכאב, עלול לגרום להחמרה בדלקת ואף לקרע בלתי הפיך בגידים.
מנוחה של שבוע עד מספר שבועות תהיה נחוצה ברוב המקרים, כדי לאפשר לתהליכי ריפוי טבעיים בגוף לפעול. ניתן לסייע לגוף בתקופת החלמה זו על ידי חימום של אזור הכאב ועיסוי מקומי באחד מהתכשירים האנטי דלקתיים השונים.
לאחר שחל שיפור בכאב וניתן לבצע את פעולות היומיום ללא קושי, ניתן לשוב לפעילות גופנית בעצימות נמוכה ללא תנועות חדות, ולהתקדם בהדרגה כל עוד אין כאב או מגבלה. אם לא חל שיפור בכאב, או שחלה הישנות בתלונות לאחר חזרה לפעילות יש לפנות לייעוץ רפואי.
אבחנה רפואית מתחילה בשיחה בין המטפל למטופל ובדיקה גופנית ממוקדת. במרבית המקרים ניתן להגיע לאבחנה ברמת סבירות גבוהה על פי תיאור התלונות וממצאי הבדיקה הגופנית בלבד. במצבים של דלקת בגידים אופייני טווח תנועה שמור של הכתף, כאב אופייני בהרמה מעל גובה שכמה, וכאב בהרמת היד בזויות מסוימות כנגד התנגדות הבודק.
ממצאים אחרים כגון הגבלה נכרת בטווח התנועה, חולשה ללא כאב, נימול והרדמות לאורך היד ועוד, אינם אופיינים לאבחנה של דלקת בגידי הכתף ועשויים להצביע על מקור כאב אחר. צילומי רנטגן ובדיקת אולטראסאונד של הכתף ידרשו בדרך כלל כחלק מהבירור הראשוני, להערכת מבנה עצמות הכתף ומידת הנזק לגידים בהתאמה.
הטיפול הראשוני בדלקת בגידי הכתף, כל עוד לא נגרם קרע או נזק בלתי הפיך לגיד, יהיה לרוב שמרני ויכלול הפחתת עומס, התאמה תפקודית, טיפול נוגד דלקת ופיזותרפיה. המונח "התאמה תפקודית" מתייחס לשינוי הרגלים בשגרת החיים, באופן שיפחית עומס חוזר ונשנה לכתף.
דוגמאות שכיחות להתאמה שכזו הינן, עבודה במרפק קרוב לגוף, הימנעות מעבודה ביד מורמת לפרקי זמן ממושכים ומדחיקת הכתף מעלה, שימוש בעכבר המחשב בשתי הידיים ועוד.
טיפול נוגד דלקת ניתן באופן ראשוני בטבליות ובתכשירים עוריים מקומיים. בעת הצורך, כאשר תלונות הכאב מגבילות במיוחד, ניתן לשקול מתן נוגדי דלקת סטרואידים בהזרקה ישירה סביב גידי הכתף.
לפני מתן זריקת סטרואידים לכתף מומלץ להעריך את מידת הנזק לגידים בעזרת בדיקת אולטראסאונד, כיוון שלתכשירים ממשפחת הסטרואידים נטייה להחליש את חוזק הגידים ושימוש בהם בנוכחות קרע בגידי הכתף עלול לגרום להחמרה בהיקף הנזק.
פיזיותרפיה, בדגש על חיזוק ואיזון של שרירי חגורת הכתף ומייצבי השכמה, מהווה מרכיב מרכזי בטיפול בדלקות בגידי הכתף. גיוס השרירים שסביב לאזור הדלקתי, תוך הפחתת עומס מאזור הגיד המגורה, מסייע ברוב במקרים בהקלת הכאב והדלקת ומאפשר לגיד להחלים. חשוב לציין שמדובר בתהליך החלמה ממושך, שנמשך על פי רוב שבועות ואף חודשים ארוכים ואין פתרונות קסם.
ד"ר רם ירון וד"ר אופיר אורי הם מומחים לכירורגיה של הכתף
לפנייה לכתב/ת 
