חולי סוכרת: התנאי לקבלת מד סוכר רציף מסכן את חיינו
רק אחרי שני אירועי היפוגליקמיה (צניחת סוכר) שהסתיימו בפינוי, זכאים חולי סוכרת נעורים מעל גיל 18 לקבל מימון למד רציף לניטור רמת הסוכר. "הטכנולוגיה נועדה למנוע אירועי היפוגליקמיה. הדרישה שנסכן את חיינו פעמיים כדי לזכות במימון היא אבסורד", מטיחים חולים
חולי סוכרת נעורים (סוכרת מסוג 1) מתלוננים כי החסם שהציב משרד הבריאות לקבלת חיישן לניטור רציף של רמות הסוכר בדם הינו דרקוני ומסכן את חייהם. חולים מעל גיל 18 נדרשים להציג הוכחה לשני אירועים היפוגליקמיים שהצריכו הזעקת אמבולנס או פינוי למיון שחוו בשנה האחרונה.
"מדי הסוכר נועדו כדי למנוע אירועי היפוגליקמיה. הדרישה שחולה יסבול משני התקפים חמורים כדי לקבל את המימון לטכנולוגיה הוא אבסורד. אירוע היפוגליקמי הוא סכנת חיים", מטיח חולה.
סוכרת מסוג 1 היא מחלה המאופיינת בריכוז גבוה של גלוקוז בדם. הסוכרת נגרמת בשל כשל בייצור הורמון האינסולין שאחראי על כושר ספיגת הסוכרים בדם. חולי סוכרת תלויים בקבלת אינסולין באופן מלאכותי כדי לשמור על רמה מאוזנת של סוכר בדם.
מצב של עודף גלוקוז בדם, הקרוי היפרגליקמיה, גורם לנזק ארוך טווח לאיברי הגוף, ובראשם העיניים, הכליות והגפיים התחתונות. מצב של חוסר גלוקוז בדם, הנקרא היפוגליקמיה, גורם לחולה להזעה, רעד, פרכוסים, אובדן הכרה ואף למוות.
עוד בנושא:
היפוגליקמיה: מצב מסוכן - ולא רק לחולי סוכרת
כתב CNN הישראלי שלא נותן לסוכרת לעצור אותו
מותר לאכול מתוק? מדריך התזונה לחולי סוכרת
מדי הסוכר הרציפים ניתנים במסגרת סל הבריאות לחולי סוכרת מסוג 1 מתחת לגיל 18, לנשים הרות החולות בסוכרת נעורים ולחולים שחוו שני אירועי היפוגליקמיה שהצריכו פינוי.
פרופ' רם וייס, המנהל הרפואי של האגודה הישראלית לסוכרת מסוג 1, מפרט כי "10 אחוזים מחולי הסוכרת הבגירים יחוו אירוע היפוגליקמיה קשה שכולל אובדן הכרה בכל שנה. אירוע היפוגליקמי מסכן את החולה, בעיקר אם הוא מתרחש בלילה או במהלך נהיגה".
הרופא המומחה מוסיף ומסביר כי "התנאי של שני התקפי היפו מתועדים הוא תנאי דרקוני. המדים הרציפים נועדו בדיוק כדי למנוע התקפים כאלו. כיום, למעשה מי שרוצה להשיג מימון לטכנולוגיה שתגן עליו מפני התקפים צריך להביא את עצמו למצב מסכן החיים הזה. אנחנו כרופאים מנסים ככל יכולתנו למנוע מאנשים להגיע למיון. לא צריך לעודד את זה".
פרופ' נפתלי שטרן, מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה בבית החולים איכילוב שבתל אביב שותף גם הוא לעמדה של פרופ' וייס: "המד הרציף הוא כלי חשוב לחולי הסוכרת. ניטור רמות סוכרת לפי בדיקות אקראיות מספקת ערכים ממוצעים. ניטור רציף מספק נתונים מדויקים יותר. התנאי שהציבו בסל הבריאות הוא מצמצם מדי. יותר ויותר מדים רציפים נכנסים לשימוש. חולי הסוכרת הם הראשונים שהטכנולוגיה הזו תיטיב עימם".
פרופ' וייס מוסיף ומפרט כי לחיישני הניטור הרציפים יש מערכת שמתריעה בפני החולה כשרמות הסוכר בדמו צוללות באופן שעשוי לסכן את בריאותו. "מערכת ההתרעה זו חשובה בעיקר בלילות. חולים יכולים לקבל התקף תוך כדי שינה ולמות. מדי הסוכר הרציפים, ובפרט אלו שמתקשרים עם משאב האינסולין, הם ללא ספק העתיד של הטיפול בחולי סוכרת.
"הם לא מיועדים לכל אחד. לא כל החולים מעוניינים להסתובב עם מיכשור רפואי לכל מקום. אין ספק שהחסם נולד בשל מגבלות תקציביות. בעיניי התנאי של שני אירועים מתועדים הוא בעייתי, בלשון המעטה, ואינו נותן מענה מספק לחולי סוכרת הנעורים הוותיקים".
לבן בילאוס בן ה-26 מרמת גן, שאובחן כחולה סוכרת בגיל 9, היה בעבר מד רציף לניטור סוכר שמימן מכיסו הפרטי. "מדובר בהוצאה של כאלף שקלים בחודש. לא יכולתי לעמוד בהוצאה כזו", מסביר החולה, "הטכנולוגיה של ניטור רציף נוחה משמעותית מהחיישן הרגיל – היכולת של החולה לעצור את נפילת הסוכר לפני שהיא מסכנת אותו כשהניטור הוא רציף היא גדולה בהרבה. הסיכוי שתופתע כתוצאה מצניחת סוכר הוא נמוך מאוד. המנגנון הזה נותן לחולה שקט, בעיקר בלילה או בזמן שאין אפשרות למדוד את רמת הסוכר".
"הטכנולוגיה של החיישנים שנמצאים בשימוש כיום היא נוחה לאין שיעור מהטכנולוגיה של דקירת האצבע", מבהיר בילאוס, "הליברה הוא נוח, אבל הוא לא מאפשר לי לשכוח מהסוכרת שלי. יש חיישנים לניטור רציף שמתקשרים עם משאבות האינסולין ומכוונים את מינון האינסולין לפי כמות הסוכר בדם. זו איכות חיים אחרת. הדרישה שאציב את עצמי פעמיים במצב שמסכן את חיי כדי לקבל אותה היא אבסורד".
בילאוס מוסיף ומתאר כי חולי סוכרת נמנעים מלהתפנות לקבל טיפול בהתקפי היפוגליקמיה בשל החשש כי יאבדו את רישיון הנהיגה שלהם: "על רופאים חלה חוות דיווח למשרד התחבורה. משרד התחבורה מזמן חולי סוכרת במצב לא מאוזן להערכות האם הם כשירים לנהיגה. חולים רבים לא פונים לרופאים ולמיון בשל התקפי היפוגליקמיה מהפחד שרישיון הנהיגה שלהם יישלל מהם".
לארי אידלסון, מנהל האגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) בישראל, תיאר כי "הדרישה לפיה אתה צריך כמעט למות פעמיים כדי לקבל את המימון לטכנולוגיה היא לא הגיונית. לגיטימי להציב חסמים. אנחנו מבינים שתקציב סל הבריאות הוא תקציב מוגבל, אבל הטכנולוגיה של חיישנים רציפים חשובה מאוד לחולי הסוכרת".
למרות פנייתנו, מטעם משרד הבריאות לא התקבלה תגובה.
לפנייה לכתב/ת 
