לא רק מחלת עור: השפעות הפסוריאזיס על הבריאות שלנו
היא מופיעה בדרך כלל לפני גיל 40, מופיעה באופן שווה בגברים ונשים ויש בה מרכיב גנטי למרות שהיא לא נחשבת תורשתית. מהן הסיבות להתפרצותה, למה לעיתים קשה לאבחן אותה ומהם הטיפולים היעילים?
בשיתוף אגודת הפסוריאזיס הישראלית
הידעתם שלמעלה מ-60 גנים 'מחליטים' מי יחלה בפסוריאזיס? מחלת עור כרונית מיוחדת, דלקתית וכרונית, המופיעה באופן שווה בגברים ובנשים ותהיה איתם כל חייהם. יש בה מרכיב גנטי, אבל היא אינה בהכרח תורשתית.
כדי שהיא תתפרץ יידרשו ככל הנראה מספר גנים שיחברו להם יחד עם גורמים סביבתיים. ככל שגיל החולים צעיר יותר, הסיכוי למצוא לפחות בן משפחה אחד חולה בפסוריזאיס עולה, וככל שהמחלה תפרוץ בגיל מאוחר יותר פוחת הסיכוי לאתר בני משפחה נוספים חולים.
במרבית המטופלים המחלה הופיעה או תופיע לפני גיל 40, בעיקר בסוף העשור השני ותחילת העשור השלישי לחיים. אנשים באמצע שנות ה-50 שייכים לקבוצת הגיל השנייה שבה מופיעה תחלואה רבה יותר בפסוריאזיס.
פסוריאזיס היא לא רק מחלת עור. יש לה גם השלכות אחרות ותחלואה נלווית שמחייבת התבוננות רחבה. החדשות הטובות הן שבשנים האחרונות פותחו טיפולים טובים ויעילים שמאפשרים לנו להגיע לתוצאות מצוינות ולהעלים באופן יעיל את הביטויים החיצוניים של המחלה.
מלבד גנטיקה, גורמים נוספים הוכחו כאחראים להתפרצות המחלה: דלקת גרון מחיידק הסטרפטוקוק. חבלה בעור כמו כוויה, שפשוף, או חתך גורמים בחלק מהמטופלים להתפרצות המחלה.
תרופות מסוימות לטיפול ביתר לחץ דם מסוג חוסמי בטא (כמו למשל דרלין), או ליתיום המשמשת לטיפול במניה דיפרסיה יכולים לגרום להתפרצות או החרפת המחלה. מצבי דחק חריפים ומשברי חיים, כמו גירושין ופיטורין, יכולים אף הם לגרום להתפרצות המחלה או להחמרתה. בחולי פסוריאזיס עישון והשמנת יתר גורמים להחמרת המחלה ומפחיתים או מפריעים ליעילות הטיפולים התרופתיים.
פסוריאזיס וולגריס
בדומה למחלות אחרות, גם פסוריאזיס מופיעה בצורות שונות ובדרגות קושי משתנות. הביטוי הנפוץ ביותר של המחלה נקרא בשם "פסוריאזיס רובדית כרונית", ובשפה המקצועית "פסוריאזיס וולגריס".
חולים עם פסוריאזיס מסוג זה יהיו עם פריחה המתבטאת ברבדים שטוחים או מעובים יותר בגוון אדום עם קשקש בצבע כסוף באזורים כמו מרפקים, בברכיים, בבטן ובגב. בכ-80% מהחולים המחלה תופיע גם בקרקפת ותגרום לקשקשים, לגרד, ולאי נוחות שבדרך כלל נגרמת מהמראה ומנשירת הקשקשים.
סוגים נוספים של המחלה הם פסוריאזיס טיפתית שבה יופיעו מעין טיפות, על גבי הבטן, הגב והגפיים. פסוריאזיס טיפתית, מופיעה לעיתים קרובות אחרי דלקת גרון הנגרמת מחיידק הסטרפטוקוק.
פסוריאזיס של הקפלים ("אינברסה"): כאשר הפריחה מופיעה בקפלי עור, כמו בתי שחי, מפשעות ומתחת לשדיים.
צורה נוספת של פסוריאזיס שנדירה יותר היא, פסוריאזיס מוגלתית, שבו על גבי הפריחה האדומה מופיעות מעין שלפוחיות קטנות עם תוכן מוגלתי. פסוריאזיס מוגלתית מופיעה יותר בכפות הידיים והרגליים.
מחלה קשה או קלה?
פסוריאזיס מסווגת על פי דרגות קושי, כאשר כף ידו של המטופל/ת מחושבים כאחוז משטח גופם. מחלה קלה מוגדרת ככזו כאשר הפסוריאזיס מופיע על שטח של עד שלושה אחוזים מגוף המטופלים, כלומר שלוש כפות ידיים. מצב בינוני מוגדר ככזה כאשר המחלה מפושטת על 3 עד 10 כפות ידיים, משמע 3-10% משטח הגוף. למעלה מ-10 ידיים, או 10% לפחות מוגדרים כמצב קשה.
עם זאת ההגדרות המוקבלות מעט שרירותיות ובעייתיות. יכול להיות מטופל עם מחלה רק בכפות הידיים. באחוזים אמנם מדובר במחלה קלה, אבל מבחינת תפקוד ומבחינה נפשית וחברתית זוהי מחלה קשה מאוד לחולים. אותו הדבר עם חולים שהמחלה מתבטאת אצלם רק באיברי המין – לכאורה מחלה קלה, אבל מכל היבט אחר התמודדות החולים ותחושותיהם קשות מאוד. דוגמה נוספת היא גבר או אישה שהפסוריאזיס ממוקם אצלם בקדמת השוקיים, והם חווים קושי מאוד גדול בלבישת חצאית, מכנסיים קצרים או בגדי ים.
טעויות אבחון: רגישות לאנטיביוטיקה
פסוריאזיס מאובחנת על ידי רופא עור, בדרך כלל על פי מראה הפריחה. במקרים של ספק כלי העזר העיקרי הוא דגימת עור (ביופסיה) ששוללת או מחזקת את האבחנה הראשונית.
חלק מהחולים אינם זוכים בתחילה לאבחנה מדויקת. פסוריאזיס טיפתי, הפורץ כשבועיים שלושה לאחר דלקת גרון, מאובחן לפעמים בטעות כרגישות לאנטיביוטיקה.
בנוסף, יש אנשים עם 'יובש' במפרקים שלא יודעים שהם חולים בפסוריאזיס. אצל אחרים תהיה קשקשת מעובה או מרובה בקרקפת. הם אינם מאובחנים ולא ערים לעובדה שמדובר בביטוי ראשוני של פסוריאזיס. גם אנשים עם שינויים בציפורניים עשויים לחשוב שמדובר בפטרת ובעצם מדובר גם כאן בביטוי ראשוני של פסוריאזיס.
המטופלים הם הרופאים
הגישה הטיפולית בפסוריאזיס מתחילה במטופלים, בחוויה שלהם ובנקודת מבטם. באבחון ובטיפול אנחנו 'מעריכים' את המטופלים, באמצעות שאלון "איכות חיים", הכולל 30 שאלות בנושאי מיניות, תפקוד בעבודה, תפקוד חברתי, קשיים חברתיים ועוד.
במקרים מאוד קלים המטופל עשוי להחליט שאין כל צורך בטיפול, ולא ייגרם לו כל נזק. במקרים בינוניים וקשים אנחנו מתבוננים על החולים ומטפלים בהם בגישה רב תחומית, לא רק מבעד לפריזמה הצרה של חולי עור ורופאי עור.
במקרים הקלים נסתפק בטיפולים מקומיים המושתתים לרוב על סטרואידים. מהטיפולים הללו אפשר להפיק תועלת רבה בעזרת הנחיות נכונות, למשל: להגביל את המריחה לאזורי גוף מצומצמים, לא להפסיק את הטיפול בבת אחת כי הדבר עשוי להביא להישנות מהירה, ולהימנע משימוש ממושך במשחות בקפלים (בתי שחי, צוואר, איברי מין).
במחלה קלה אפשר לטפל גם בפוטותרפיה – קרן אולטרה סגולית שמחקה שיזוף מבוקר. הטיפול פוגע בחלוקת תאי העור ושגשוגם ומטפל בתהליך הדלקתי. בעזרת טיפול פוטותרפי רבים מהחולים זוכים להגיע למצב שבו נגעי הפסוריזאיס נעלמים לחלוטין.
אצל חלק מהמטופלים נמשכת ההשפעה לאורך זמן אך במקרים רבים מתחילה חזרה לאחר 3-5 חודשים. טיפול אקלימי בים המלח מאושר רק לחולים בדרגות בינוני עד קשה, ומושתת בעיקר על חשיפה מבוקרת לשמש.
ככל שההבנה שלנו את המנגנון האימונולוגי של המחלה משתפר, הטיפולים נעשים יותר ויותר ממוקדים, וככל שהתרופות ממוקדות יותר פוחת הסיכון לתופעות לוואי. הבנה טובה יותר של מנגנוני המחלה הביאה לפיתוחן של תרופות מתקדמות, מרביתן תרופות ביולוגיות.
מדובר בתרופות שמתערבות במנגנונים הדלקתיים שמחוללים את המחלה ומחמירים אותה. התרופות הן מעין 'טילים מונחי מטרה' המשבשים את שרשרת התהליכים שגורמים למחלה לפרוץ, ומביאים לשיפור משמעותי בתפרחת ואף לספיגה המוחלטת. התרופות יעילות גם לטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית.
קבלת טיפול ביולוגי מותנית בעמידה בקריטריונים שנקבעו על ידי ועדת סל התרופות. חשוב לזכור כי פסוריאזיס היא מחלה כרונית, המחייבת טיפול ארוך טווח.
התרופות הביולוגיות הרשומות לפסוריאזיס בארץ הן אנברל, יומירה, סטלרה, קוסנטיקס וטאלץ. תרופות אלו ניתנות בהזרקה תת עורית בתדירות של פעם בשבוע ועד לפעם בשלושה חודשים (בהתאם לסוג התרופה והנחיות היצרן). תרופה ביולוגית נוספת היא רמיקייד הניתנת בעירוי תוך ורידי.
לאחרונה נרשמה בארץ תרופה ביולוגית חדשה, בעלת מנגנון פעולה ייחודי ויעילות גבוהה לטיפול בפסוריאזיס רובדית בדרגת חומרה בינונית עד קשה, שנדונה כעת בוועדת סל התרופות.
ד"ר מיכאל זיו הוא מנהל מחלקת עור במרכז רפואי העמק
בשיתוף אגודת הפסוריאזיס הישראלית
לפנייה לכתב/ת 
