רגישות לתרופות: כך זה מתבטא על פני העור

כארבעה עד 10% אחוזים מהאשפוזים בבית חולים נובעים מתגובות לתרופות. ככל ששיעור הופעת תרופות חדשות גדל כך גם גוברים מגוון ותדירות התגובות לתרופות - רבות מהן בעור.

תגובות בעור לתרופות הינן שכיחות ביותר, לרוב הן קלות ובאופן נדיר יש תגובות קשות מסכנות חיים. היות שהעור הינו איבר חיצוני שניתן בקלות לאבחן בו שינויים - הוא מהווה סמן חשוב ללימוד התגובות של האדם לתרופות.

חקר תגובות לתרופות באיברים שונים בגוף בכלל ובעור בפרט הינו מדע יחסית חדש. רק לפני כ-120 שנה לערך התרחש סינתוז ראשון של תרופה (אספירין) במעבדה. עד לסינתוזה, בשנת 1897, היו כל התרופות מבוססות על חומרים שנמצאו בטבע.

בשנת 1941 פורסם מאמר בעיתון הרפואי היוקרתי NEW ENGLAND JOURNAL OF MEDICINE אשר תיאר את התופעות החדשות בגוף האדם לתרופות  אותן האדם נוטל. מאז ועד היום חלה התפתחות אדירה בהבנה, ידע ומחקר הנושא של תגובות לתרופות.

בשנת 1972 ארגון הבריאות העולמי הגדיר לראשונה מהי תגובה לתרופה, ובשנת 2000 הוחלט על קונצנזוס בנושא ההגדרה המדויקת של תופעות אלו.

השפעות של תרופות על הגוף(צילום: shutterstock)

"הנקודה היהודית" של חקר התגובות של התרופות

מבחינה היסטורית קיימת חשיבות רבה גם בפן היהודי של המחקר בנושא, היות וב-1949 פרסם הכימאי היהודי-גרמני ארתור אייכנגרין (Arthur Eichengrün), ניצול שואה ששרד במחנה הריכוז טרזיינשטט, מסמך הטוען כי הוא זה שסינתז את האספירין לראשונה, בעת שעבד עבור חברת באייר (Bayer).

במשך 50 שנה זכו טענותיו להתעלמות, עד שב-1999 פורסמו תגליות ועדויות חדשות על ידי הכימאי הסקוטי וולטר סניידר (Walter Sneader) המראות שאכן היה זה אייכנגרין שהפיק את האספירין.

מה חשוב לדעת על תגובות אפשריות של תרופות על העור?

רוב התגובות הקשות לתרופות מופיעות כ-4-6 שבועות לאחר התחלת נטילת התרופה ולא באופן מיידי. ולכן פעמים רבות גם החולה (וגם הרופא) טועים ולא מקשרים את המצב הרפואי החדש של החולה לתרופה. 

הסימפטומים שמחייבים אדם לפנות מיד לייעוץ רפואי, הם: כל תפרחת עורית שמלווה בחום או בהרגשה של חולי או בכאב עורי ניכר או בגרד רב, בכאבי מפרקים, בנפיחות בפנים או בקוצר נשימה.

קיימות תרופות עם סיכון מוגבר יותר לגרום לתגובה עורית קשה ומסוכנת: תרופות נוגדות פרכוסים, אלופורינול, נוגדי דלקת מקבוצת NSAIDS, סולפאסלאזין ואנטיביוטיקות מקבוצת הסולפה.

כמובן, שיש הכרח להשתמש בתרופות אלו על פי המלצת רופא ולרוב החולים אין כל סכנה. עם זאת, אם לאחר נטילת התרופות הללו הופיעה תפרחת עורית יש לפנות מיד לייעוץ רפואי.

אם לאחר נטילת תרופה הופיעה תפרחת מגרדת שמופיעה באזורי עור מסוימים ונעלמת באופן ספונטני ומופיעה באזורים אחרי. חשוב ביותר להיות עירניים לקיום של צרידות, נפיחות בפנים, כאבי בטן ומיד לפנות לייעוץ רפואי.

תגובה עורית קשה ומסוכנת. לפנות מיד לייעוץ רפואי(צילום: shutterstock)

לאחר אבחנה של תגובה לתרופה יש הכרח לתעד הנ"ל בתיק הרפואי של המטופל. כמו כן, מומלץ למטופל לשאת עימו בארנק את שם התרופה אליה הוא רגיש וגם ליידע את בני משפחתו. יש אפשרות גם לענוד צמיד עם שם התרופה אליה החולה רגיש.

לאחר שחולה פיתח תגובה קשה לתרופה, חשוב ביותר להתייעץ עם פרמקולוג קליני לגבי כל התרופות השייכות לאותה קבוצה של התרופה שהחולה צריך להימנע מהן. בנוסף לכך, רצוי לקבל רשימה של תרופות למחלתו שבהן מותר לו להשתמש.

בתגובות עוריות חמורות לתרופות מסוג (Stevens-Johnson syndrome (SJS) and toxic epidermal necrolysis (TEN) ו-Drug reaction with eosinophilia and systemic symptoms (DRESS) החולה וכל בני משפחתו בדרגת קרבה ראשונה צריכים להימנע מנטילת התרופה לאור נטייה גנטית לפתח תגובות אלו.

מומלץ, אם ניתן, להימנע מהתחלה של מספר תרופות בו זמנית. זאת כדי שבמידה ותהיה תגובה לתרופה ניתן יהיה לזהות איזו תרופה גרמה לכך.

חשוב להבדיל בין תופעת לוואי לתרופה לבין רגישות לתרופה. למשל, אדם הנוטל תרופה אנטיביוטית כלשהי ויחוש כאבי בטן קלים או אדם הלוקח תרופה להרגעה ויחוש עייפות, אלו תופעות לוואי ואין להגדיר הנ"ל כרגישות.

אדם שמתאשפז וידוע שיש לו רגישות לתרופות חייב לבדוק שהוא מקבל צמיד שם בצבע אדום אותו יענוד על היד. הצמיד בצבע האדום מסמן לצוות המטפל שיש למטופל רגישות לתרופה. חשוב ביותר, גם לבקש במהלך האשפוז מצוות המחלקה לדעת מהן התרופות שהחולה מקבל.

לעיתים תגובה עורית לתרופה מהווה מדד חיובי ליעילות הטיפול הכימותרפי - הנ"ל רלוונטי רק בתרופות מסוימות.

לאחר תגובה עורית קשה לתרופה, חשוב ביותר לבצע מעקב רפואי כי לעיתים ישנם סיבוכים שיופיעו רק חודשים או אפילו שנים לאחר האירוע.

בעשור האחרון חלה התקדמות אדירה בהבנת הבסיס הגנטי הגורם לתגובות לתרופות בחולים מסוימים. ישנן גם מדינות בהן מבצעים בדיקות גנטיות טרם מתן תרופה לחולים כדי לוודא שהתרופה אינה מסוכנת למטופל.

הכותבת היא סגנית מנהל מחלקת עור במרכז רפואי העמק, מרצה בכירה קלינית בפקולטה לרפואה בטכניון ועמיתת מחקר באוניברסיטת טורונטו, קנדה. הספר שערכה בנושא ביחד עם פרופסור ניל שיר מאוניברסיטת טורונטו בהוצאת Springer- Natureהתפרסם החודש, Advances in Diagnosis and Management of Cutaneous Adverse Drug Reactions- Current and Future