נחשפת בגיל 70: "לא עישנתי ואני חולה בסרטן ריאות"
קשה להאמין שהאישה הרוקדת ושרה עם הילדים בגן מתמודדת כבר 15 שנה עם סרטן ריאות אלים. עכשיו היא מדברת לראשונה על הרגע בו סיפרו לה שהיא חולה, השנים בהן בחרה להסתיר, הפחדים שמנעו לילות של שינה והתקווה שרופא אחד ממשיך לתת לה גם כשהמצב מחמיר. "אני מספרת את סיפורי למען אחרים" היא אומרת היום
להיות חולה בסרטן ריאות בלי לעשן סיגריה אחת כל החיים. אתי גרנות וייזר גילתה שהיא חולה בסרטן ריאות בעקבות בדיקה שיגרתית, אינטואיציה היא קוראת לזה "בערך לפני כ-15 שנים הלכתי לבדיקה סתם בגלל אינטואיציות", היא מספרת היום "ראיתי בטלוויזיה פרסומת הקוראת לעשות בדיקת קולונוסקופיה והגעתי למכון פרטי שם שאלו אותי אם אני רוצה גם לבדוק את הריאות, ואמרתי שכן למה לא. אחרי שבוע נאמר לי שמצאו משהו וביקשו שאלך להבדק".
אתי היום מתקרבת לגיל 70, נשואה לישראל, איזי, ואם לשניים עבדה אז כמורה למוזיקה בגני ילדים, מלחינה וכותבת שירים. היא מספרת בכנות איך הצליחה להסתיר את מחלתה במשך שנים רבות "כשסיפרו לי על המחלה הייתי בשוק", היא משחזרת היום "כשמגלים כאלה דברים אתה נכנס למבוי סתום. בעלי הסתגר, לא האמין שזה קורה לו. אני כאמא לילדיי לא רציתי להדאיג אותם אז גימדתי את זה ולא סיפרתי הכל, אמרתי רק בגדול".
"לקחתי הרבה על עצמי, שמרתי בתוכי את כל הדאגות. הילדים היו מצלצלים לשאול מה שלומי ולא רציתי להדאיג אותם, לא רציתי שזה ייפול עליהם. בעלי נסגר ולא רצה לדבר על זה. הוא לא רצה להתמודד וגם כששאלתי לדעתו האישית הוא היה נותן לי תשובה קבועה: "אני לא מבין תשאלי רופא". כך מצאתי ברופא שטיפל בי, ד"ר סיחון מישהו שיכולתי לדבר איתו, כמו פסיכולוג".
עוד במדור 60 פלוס:
6 המלצות תזונתיות למתמודדים עם סרטן
זהו אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לחיים מאושרים
6 טיפולים פשוטים להאטת הרס תאי המוח בגיל המבוגר
סרטן הריאות שבו חולים הלא מעשנים
אתי מספרת שלא עישנה בחייה סיגריה אחת, יותר מזה תמיד נמנעה ממגע עם מעשנים. לסרטן שבו חלתה כך התברר לה, סרטן הריאות מסוג Small Cell Lung Cancer NSCL- Non חולים רבים שלא עישנו בחייהם. כבר יותר מעשור היא מטופלת אצל ד"ר ארנולדו סיחון, סגן מנהל בכיר של המכון האונקולוגי בבית החולים אסף הרופא המהווה עבורה מקור לתקווה. "בשבילי יש אלוהים ויש ד"ר סיחון הוא הציל את חיי". היא מבקשת להודות.
הסרטן של אתי לא הסתפק רק בריאות, בביקור שיגרתי אצל רופא הנשים התעורר החשד לסרטן בשחלות "רופא הנשים שלי אמר שיש לו הרגשה שמשהו לא בסדר", היא מספרת "חזרתי לאסף הרופא ומצאו שיש לי בשחלות גידול. הרופאים חשבו שזה סרטן השחלות והכינו אותי לקראת כימותרפיה, הייתי שבר כלי באותה תקופה, לפני כל בדיקה רעדתי, ממש פיזית".
בירור מעמיק הוביל לכך שהחשד לסרטן בשחלות היה למעשה גרורה של סרטן הריאה, "ד"ר סיחון אמר שבחיים לא נתקל בתופעה שסרטן ריאה זולג לרחם. ביטלו לי את הטפול הכימותרפי ואז התוודעתי לראשונה לטיפול ביולוגי בכדורים. שלחו אותי לבדיקת DNA אם אני מתאימה והתפללתי שאתאים. אני זוכרת שהייתי בנסיעה ועצרתי את הרכב בצד הדרך כשקיבלתי את השיחה שאני מתאימה ופשוט פרצתי בבכי".
שש שנים טופלה אתי בהצלחה והסרטן נסוג עד לפני כשבעה חודשים, "התחילו לי כאבי ראש חזקים", היא מספרת "הלכתי לרופא וביקשתי CT ראש ואז הודיעו לי שזה הגיע לראש. באותו יום כבר הבהילו אותי לבית החולים. ד"ר סיחון ממש התעקש שיוציאו אותי מבית החולים, למחרת כבר הייתי אצלו. הוא הרגיע אותי שיש כדורים אחרים שמטפלים גם בראש וגם בריאה".
הטיפול הרפואי שהציע ד"ר סיחון גרם לאתי לתופעות לוואי קשות ובדיקות של תפקודי הכבד שלה הראו על פגיעה, "ד"ר סיחון אמר לי להפסיק מיד את הכדורים והנחה אותי לשנות טיפול. כל תופעות הלוואי והבצקות שקיבלתי מהכדורים הקודמים נעלמו. למזלי היתה עוד אפשרות טיפולית למצבי".
לתת לחולים עוד שנים לחיות
אכן מזל אולם אפשרויות הטיפול המאושרות כיום בישראל מגבילות את הרופאים המטפלים "כרגע בישראל מאושרים רק שני קווים טיפוליים מה שגורם לחולים צורך לקבל טיפול כימי". מסביר ד"ר סיחון את הבעיתיות. "במקרים האלה של חולים עם המאפיינים הגנטיים הספציפיים הכימו לאחר שני קווי טיפול ביולוגי הוא ביעילות מאוד מוגבלת ולתקופות מאוד קצרות. היום הרופאים האונקולוגים המטפלים מבקשים לאפשר לחולים לקבל קו נוסף שיאפשר להם להאריך תוחלת חיים בשנים נוספות".
אתה יכול להסביר? "חשוב להבין, לעומת כימו שההשפעה שלו היא קצרת מועד והחולים מפתחים עמידות כאן, כאשר אנו מאפשרים טיפול ביולוגי החולים חיים שנים. בנוסף ויש אלטרנטיבות נוספות לחולים שפיתחו עמידות לקווים טיפוליים קודמים. כרגע יש כמה טיפולים מאושרים מה שמאפשר לנו לתת לחולים שתי תרופות שונות, אחת אחרי השנייה, אחרי התפתחות עמידות ויש גם אישורים של הגופים הרגולטורים הגדולים בעולם כמו ה-FDA להוסיף קו נוסף שהוא יעיל אחרי שחולה מפתח עמידות לשני קווים קודמים".
לחלוק את הקושי ולהתחזק
שנים של התמודדות עם המחלה, הפחדים והסביבה הובילו את אתי לעבור תהליכים של השלמה. "בהתחלה הייתי כזו שמצד אחד רצתה לדעת הכול ומצד שני כמה שפחות לדעת. הייתי נכנסת לאינטרנט וזה הפחיד אותי מה שקראתי שם", היא משתפת "עברתי עם המשפחה שלי כמה שלבים - שלב ההפנמה, ההשלמה ואז ההתמודדות. לילדים סיפרתי בהתחלה כמה שפחות. סיפרתי על בדיקה אבל לא יותר מדי. אבל אחרי זמן הבנתי שהלבד הורג אותי אז התחלתי לשתף יותר".
"כששיתפתי אז הבת שלי פזית, הבכורה, עמדה על כך שהיא רוצה להיות להיות נוכחת בכל השיחות עם הרופא. בעלי ישן איתי לילות שלמים בבתי חולים. עד היום אין מצב שאני הולכת לבד. הוא היתד שלי בבית ומאוד מפנק אותי, עוזר לי בעבודה בגן, בא איתי לכל החגיגות, עוזר לי לפרק ולהרכיב. הוא אופטימי מטבעו, אבל אני מכירה את שפת הגוף שלו ויודעת שכהוא שותק, זה אומר שהוא מודאג".
"הוא לא רוצה להכביד עלי בדאגות אז שומר על שתיקה". היא אומרת בהבנה.
"אבל למרות תהליך ההשלמה שעברתי עדיין לא כל המשפחה יודעת. כנראה אני לא מראה את זה כלפי חוץ. אולי בגלל המראה החיצוני שלי נדמה שהכול בסדר".
"בעבודה אני שוכחת שאני חולה"
אתי עובדת כבר שנים רבות בגני ילדים, כשרק גילתה שהיא חולה היא שיתפה מספר קטן של גננות קרובות וקיבלה מהן כוחות "הן אמרו לי לפני הניתוח הראשון, "אתי, אנחנו מחכות שתחזרי". כל פעם הייתי עושה הפסקה קטנה לניתוחים וחוזרת. לא החליפו אותי בגנים, תמיד חיכו לי. הביאו מורות לנושאים אחרים אבל למוזיקה לא. אני זוכרת שפעם אחת הייתה מסיבת חנוכה שפספסתי כי לא יכולתי לעמוד מול ההורים אז עשיתי את הכול מאחורי הקלעים כדי שיצא לפועל".
"העבודה שלי היא זה החלק שמשלים לי את החיים" הוא מודה. "אני לובשת לבוש אחר שאני מול הילדים. בבית חולים אני עלה נידף אבל כשאני בעבודה אני שוכחת מזה. העבודה עזרה ועוזרת לי, גם היום, להתמודד עם המחלה ונותנת לי כוחות".
לפנייה לכתב/ת 
