תביעה: סניטר ותיק מסורוקה עבר ניתוח קיצור קיבה בביה"ח - ומת
משפחתו של מרדכי סלומון שעבד כסניטר בבית החולים סורוקה במשך 37 שנים, תובעת את בית החולים, לאחר שאבי המשפחה נפטר זמן קצר לאחר שעבר ניתוח לקיצור קיבה שהסתבך. בנו: "אבא שלי סמך על המקום בו עבד שנים, אבל היחס אליו היה מתחת לכל ביקורת". סורוקה: "נלמד את המקרה ונגיב כמקובל בהליך המשפטי"
תביעה נגד בית החולים סורוקה: משפחתו של מרדכי סלומון מבאר שבע, הגישה תביעה נגד בית החולים סורוקה לבית משפט השלום בתל אביב. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד ד"ר צפריר אושרי ושי פויירינג.
על פי כתב התביעה, סלומון שסבל מהשמנת יתר, עבר ניתוח לקיצור קיבה בבית החולים, כשלאחריו סבל מדליפה מאזור הניתוח לחלל הבטן. בשל הדליפה בבטנו הצטברה מוגלה והוא סבל מזיהום שלא התגלה בזמן. בעקבות כך מצבו הלך והידרדר עד אשר נפטר.
המקרה הזה מצטרף, למקרה דומה שהתרחש לפני כשלוש שנים. אז, שרשרת כשלים וטעויות לכאורה של בית החולים סורוקה הובילו לאשפוזו במצב קריטי של אביטל פיטוכובסקי בן 60 עקב קריסת מערכות חיוניות בגופו. זאת לאחר שניתוח לקיצור קיבה שעבר הסתבך. כיום הוא נכה ומשותק בשתי כפות רגליו.
סלומון החליט לעבור את הניתוח בבית החולים סורוקה בגלל שעבד שם כסניטר במשך עשרות שנים. משפחתו סיפרה כי למרות זאת לא קיבל כל טיפול מיוחד וגם לא ביקש אותו. "היחס שאבי קיבל אחרי 37 שנים בהם עבד שם היה מתחת לכל ביקורת. מביש לדעת שזה היחס שפנסיונר של סורוקה מקבל, יחס שבסופו של דבר גרם למותו. הוא נתן יותר ממחצית שנותיו לבית החולים", סיפר ל-ynet בנו ארנון.
בנו שי הוסיף ואמר כי "הציבור לא מודע לנכויות ולתמותה מהניתוח הזה. זה נראה כמו ניתוח פשוט אבל הוא יכול לגרום לסיבוכים מאוד קשים. אחרי שהוא קרס כבר לא יכולנו לדבר איתו. ציפינו מבית החולים שייתן לו קצת יותר תשומת לב אבל הוא לא נחשב שם לכלום. אבא שלי סמך על המקום בו עבד שנים. כשראה שהמצב שלו מתחיל להידרדר הוא אמר שחבל שלא עשה את הניתוח במקום אחר".
"נלקח לניתוח באיחור של שבוע"
סלומון, בן 70 תושב העיר, סבל ממשקל יתר, לחץ דם גבוה ובקע סרעפתי. עקב ההשמנה עבר התקנת טבעת בקיבתו לפני כשמונה שנים. בשנת 2015 הוחלפה הטבעת עקב דליפה ושנה לאחר מכן הוצאה הטבעת עקב זיהום.
בחודש מאי 2017 עבר ניתוח הידוע כ"מיני מעקב קיבה בלפרוסקופי", במחלקה הכירורגית בבית החולים. הוא השתחרר מאשפוז על דעת עצמו אך כעבור מספר שעות חזר עקב חולשה וקוצר נשימה. לאחר טיפול שוחרר לביתו אך כעבור שבוע אושפז שוב.
ספירת הכדוריות הלבנות שלו הייתה גבוהה מאוד, דבר המעיד על זיהום במקום כלשהו בגוף. בבית החולים טיפלו בו אך הוא המשיך לסבול והתלונן על כאבי בטן.
למרות שהתסמינים מהם סבל העידו על זיהום הרופאים נתנו לו מורפין וטיפול אנטיביוטי. עד שבבדיקה התגלה כי בבטנו יש מורסה והי צורך לנקזה, מצבו המשיך להידרדר.
על פי כתב התביעה לא נעשו הפעולות הנדרשות לטפל במצב חירום זה. בגסטרוסקופיה שבוצעה עלה כי דופן הקיבה שלו נוקב וצואה ומוגלה חדרו לבטן שלו. "רק כעת, באיחור של שבוע, נלקח המנוח לניתוח", נכתב בתביעה. "בניתוח נמצא תוכן מוגלתי רב מפוזר בחלל הבטן וכן חור במעי הדק". המנוח אושפז במחלקה לטיפול נמרץ, הכליות שלו קרסו והתפתח זיהום נרחב בגופו. כחודש לאחר האשפוז הוא נפטר.
בחוות דעת שצורפה לכתב התביעה, של פרופסור מומחה לכירורגיה כללית, נכתב כי היו סימני אזהרה בולטים שהעידו על כך שניקוז המורסה מגופו איננו יעיל וחייבו ניתוח בשלב מוקדם. "המנוח נותח באיחור. במקום לבצע ניתוח מוקדם בחרו הרופאים לתת לו מנות גדולות של מורפין. כאשר בוצע הניתוח היה זה מאוחר מדי להשתלט על הזיהום שהתפשט".
בנוסף, נכתב, לא נלקחו תרביות על מנת לזהות את סוג החיידק שתקף אותו ולתת לו טיפול אנטיביוטי יעיל. התוצאה היא שהזיהום התפשט והיה כבר בלתי הפיך.
מבית החולים סורוקה נמסר: "כתב התביעה התקבל בימים אלה. נלמד אותו ונגיב כמקובל כחלק מההליך המשפטי".
לפנייה לכתב/ת 
