הציירת שרואה את העולם דרך חור של קשית

אספן האמנות הגרמני שהחליט לרכוש באחרונה את אחד מציוריה של בטי בן בשט התרשם מהאופן שבו היא רואה את העולם ומציגה אותו על גבי הבד. ציורי השמן של בן בשט עוצמתיים ומלאים בצבע ומבע, הם מדברים בשפה ברורה וקשה להתעלם מהנוכחות שלהם. הוא ידע שהיא ציירת ישראלית, ילידת 1963 ושהיא הייתה בעברה אדריכלית. מה שהוא לא ידע כשהוא הסתכל על הציורים של בן בשט, הוא שהיא עיוורת כמעט לחלוטין.

בן בשט לוקה ב"רטיניטיס פיגמנטוזה" - לקות ראייה שמתבטאת בניוון הרשתית ובפגיעה הדרגתית אך משמעותית בשדה הראייה. אם שדה ראייה של אדם רגיל הוא 180-170 מעלות, אז בן בשט רואה את העולם בשלוש מעלות בלבד. כמו דרך חור של קשית. "רטיניטיס פיגמנטוזה היא מחלה גנטית שעוברת בתורשה", היא אומרת בהומור. "יש כאלה שמקבלים כסף, ואני קיבלתי את המחלה".

נשות השבט - ציור שמן של בטי בן בשט

את הסימנים הראשונים ללקות התחילה בן בשט להרגיש כבר כשהייתה בצבא ויצאה לתרגול ניווטי לילה בקורס הקצינות. "הבנתי כבר אז שמה שהחברות שלי רואות בלילה אני לא רואה, אבל הייתי כל כך צעירה ובריאה שפשוט התעלמתי מהסימנים".

עוד כתבות: 

המחלה של אביחי מ"האח": האם אפשר למנוע עיוורון ברטיניטיס פיגמנטוזה?  

לפני עיוורון מוחלט: המשקפיים החדשים שנותנים תקווה  

אופיה הייחודי של הלקות, שמתבטאת בהיצרות מאוד הדרגתית ואיטית בשדה הראייה, הוביל למצב יוצא הדופן של בן בשט - שפשוט לא ידעה שהיא לא רואה כמו כולם, אבל בערך כשהייתה בת 30, החיים הובילו אותה להבנה הכואבת. "זה היה בשבעה של אבא שלי, כשהגיעו אנשים ואמא שלי ואחותי אמרו לי שהם היו שם ולא הבנתי על מה הן מדברות. לא ראיתי אותם", היא נזכרת. "מיד לאחר שקמנו מהאבל הלכתי לראות רופא עיניים. הוא עשה לי בדיקה של הרחבת אישונים ואמר לי במקום. הסימנים היו כל כך מובהקים. הוא אמר לי 'יש לך רטיניטיס פיגמנטוזה, ואת לא רואה".

אין לי רישיון להרוג

בן בשט התקשתה לקבל את הבשורה. "הבן אדם בא ואומר לך שאת עיוורת, אבל בחוויה שלך את רואה, את לא יודעת שזה מעט מאוד. כל מה שהרופא אמר לי באותה שיחה נמחק לחלוטין מהזיכרון. כל תא בגוף שלי התנגד לדבר הזה. אמרתי לרופא 'אתה מתבלבל', יצאתי מהמרפאה וזרקתי את כל הטפסים לפח".  

תשעה חודשים לאחר מכן ביקרה בן בשט אצל רופא עיניים נוסף ששלח אותה לסדרת בדיקות. הבדיקות חזרו, כמובן, עם תוצאה מאוד מדויקת. "כל הפנטזיה שלי שמדובר בלקות פשוטה שאפשר להתגבר עליה בעזרת הגדלת המספר במשקפיים נגמרה. הבנתי שזה אמיתי".

ציפייה - ציור שמן של בטי בן בשט

לאחר שההבנה החלה לחלחל, הלכה בן בשט ועשתה "את הדבר הכי מטומטם שאפשר לעשות", להגדרתה. היא קנתה אוטו חדש. "עד היום אין לי שום הסבר לפעולה הזאת. זה באמת היה טפשי. רציתי חוויה אחרונה של נהיגה באוטו חדש מהניילונים".

על אף שהיא נהגה לאט מאוד ובזהירות מרבית, אי אפשר היה לברוח מהאסון שכמעט התרחש. "ברור שלא נהגתי בחושך, הייתי מאוד מודעת וזהירה, אבל יום אחד זה קרה - נהגתי ליד הבית ועצרתי בחריקה. מול העיניים שלי הייתה פתאום ילדה שקפצה לכביש. זו הייתה הנקודה שאמרתי לעצמי 'די. אין לך רישיון להרוג'. החזרתי את האוטו הביתה ולא נכנסתי אליו יותר".   

עיוור שמצייר? איפה נשמע דבר כזה?

מהרגע שבו בן בשט הפסיקה לנהוג, הלקות הפסיקה להיות הסוד הגדול בחייה. היא התפטרה מעבודה כאדריכלית והחלה לעבוד כמטפלת ברפואה משלימה. את הציור, אהבה ישנה שליוותה אותה כל חייה, היא הגיעה מחדש בזכות הילדים שלה. "תמיד ציירתי. מכיתה ג', אבל אף פעם לא היה לי זמן לזה. ואחרי שגיליתי את המחלה אז בכלל לא חשבתי שאני יכולה לצייר. איזה עיוור יכול לצייר? איפה נשמע דבר כזה"?

לאט לאט החל הביטחון של בן בשט לחזור אליה. באחד מביקוריה בדירתו של בנה, אמן קעקועים, היא החלה לשרבט על דף מספר פריטים שהיו מול עיניה. "היו שם כמה כוסות, קופסת, סיגריות, סתם ציירתי מה שהיה על השולחן. והבן שלי אמר לי 'אמא, את מציירת'. אמרתי לו 'מה מציירת? אתה לא רואה שזה עקום?', אבל הוא אמר לי 'נכון. אבל את יכולה. מה שהוא אמר לי, 'את יכולה', החל לקנן בי, ולאט לאט חזרתי לציור".

"לא נולדתי מוצארט". בטי בן בשט(צילום: אלבום פרטי)

איך את מציירת בפועל?

"נסי לדמיין שאת מסתכלת על פנים בן אדם דרך חור של קשית. את יכולה לראות עין אחת, ואז את העין השנייה, ואת מזיזה את הקשית ואת רואה את האף, מזיזה את הקשית ורואה את הפה, וככה את יכולה לעשות סריקה. מה שאומר שיכול לעמוד מולי בן אדם, אני אסרוק את הפנים שלו אבל אחר כך כשהוא יעבור מולי אני לא אוכל לזהות אותו. כי אין לי את התמונה השלמה. הציור שלי נובע מהראייה שלי. הקומפוזיציה נובעת מהלקות שלי".

לא מצפה לקבל הנחות בגלל הלקות

לבן בשט חשוב להדגיש שהיא לא מתכוונת להשתמש בלקות שלה כדי לקבל הנחות. היא עבדה מאוד קשה במשך שנים כדי להגיע לטכניקה הייחודית שבעזרתה היא יוצרת את ציורי השמן שלה, והיום היא יכולה להגיד בסיפוק שהציורים שלה עומדים בסטנדרטים של אנשים רואים. "אני מחשיבה את עצמי לבת מזל כי אני יכולה לקום בבוקר ולעשות את מה שאני אוהבת. אני נהנית בצורה בלתי רגילה", היא אומרת. "הציור שלי נובע מלקות הראייה שלי ולא מתוך כוונה להמחיש אותה לעולם. אני לא מפרסמת ברבים את העובדה שאני לקויית ראייה ומצפה שיתייחסו לעבודות שלי בזכות עצמן. אני לא מצפה מאף אחד לקבל ממני עבודה פחות טובה בגלל שאני לקוית ראייה".

איזה מסר היית רוצה להעביר לאנשים עם לקויות שהיו רוצים להגשים חלום דומה?

"המסר שלי הוא קודם כל שאפשר. צריך לנסות, ללמוד, לעבוד קשה. אני לא מוצארט, לא 'יוצא לי'. אתם רוצים לעשות משהו? תלמדו. ואם אתם עושים משהו תעשו אותו הכי טוב שאתם יכולים. הסיבה שהתחלתי לצייר כל כך מאוחר היא בגלל שפחדתי לנסות. קודם כל צריך לנסות. ואל תצפו שיסלחו לכם בגלל שיש לכם לקות.

"וגם - הייתי רוצה להגיע לאנשםי נוספים עם לקויות ראייה שמציירים וליצור איתם קשר. אני מזמינה אתכם ליצור איתי קשר, אני יכולה לעזור לכם - היום יש לי את הכלים".

ציוריה של בטי בן בשט מוצגים בימים אלו בתערוכה "בעין האמנות" בגלריה ZOA בתל אביב על שם דבורה פישר ז"ל. התערוכה מוצגת למען עמותת "לראות" בשיתוף תשלובת ד"ר פישר

ליצירת קשר עם האמנית