פרקינסון בגיל 25: "יש לי חלומות כמו לכולם - רק פחות זמן להגשים אותם"
דוד לוי הוא אחד מחולי הפרקינסון הצעירים ביותר בארץ. הוא היה רק בן 25 כשאובחנה אצלו המחלה, שפוגעת בשרירים באופן הדרגתי אך קשה, ועדיין אין לה תרופה. "הרופאים אמרו שתוך 15 שנה אהפוך לסיעודי", הוא אומר. "משם, הדרך למוות מאוד קצרה. או שאתן לגוף לעשות את שלו או שאחליט לסיים את חיי"
צילום: ירון שרון, עריכה: גלעד ילון
דוד לוי, רק בן 31, חולה בפריקנסון. את המחלה אבחנו אצלו כשהיה בן 25, מה שהופך אותו לאחד החולים הצעירים ביותר בארץ. מה שהתחיל כרעידות קטנות באצבעות, המשיך לאבחון שנפל על דוד כרעם ביום בהיר. "כעבור חצי שנה, אחרי שכלום לא עזר לרעידות, קיבלתי את הבשורה ששברה אותי", הוא מספר.
לדוד אין תקווה אמיתית לחיים ארוכים. כל כך צעיר, וכבר הוא נאלץ להיות מפוכח ולהתמודד עם המציאות הקשה - לא נותר לו הרבה זמן לפני שהחיים שלו יהפכו לחיים בלתי נסבלים. "כשחליתי, הרופאים הסבירו לי שתוך 15 שנה אהפוך לסיעודי. משם, הדרך למוות מאוד קצרה. או שאתן לגוף לעשות את שלו או שאחליט לסיים את חיי, אלה לא יהיו חיים שראוי לחיות".
דוד מתגעגע לחייו הקודמים, חיים מלאים בספורט ובפעילות. את התואר במשפטים, שהתחיל לפני גילוי המחלה, הוא אמנם סיים, אבל את בחינות הלשכה הוא עוד לא הצליח לעבור. "המבחן הזה קשה לכולם, אז תחשבו כמה הוא קשה לחולה פרקינסון. אבל זה לא אומר שאפסיק לנסות".
אשתו של דוד, פאולה, הכירה אותו עוד לפני האבחון, ובצעד שאינו מובן מאליו כלל בחרה להישאר איתו. "פאולה בחרה להישאר כי היא אוהבת אותי, כי המחלה לא מגדירה אותי, היא רק חלק ממני".
אין תרופה לפרקינסון - רק דרכים להקל על הסבל
"בסרטונים מהסוג הזה בדרך כלל יש תקווה. אצלי אין. אין", אומר דוד. "אין תרופה לפרקינסון, רק דרכים שמקלות על הסבל. מה שבאמת עוזר לי זה הקנאביס הרפואי. זה הדבר היחידי שבאמת מפסיק את הרעידות, רק חבל שהמדינה לא מאשרת לי לקבל את הכמות שמספיקה לי", אומר דוד, ומסכם: "קצת קשה לזכור את זה כשכל הגוף שלי רועד, או כשהוא ננעל, אבל אני לא כאן כדי שתרחמו עליי. להיפך. אני רוצה שתסתכלו עליי ותבינו שאני בן אדם רגיל. עם חלומות כמו שלכם. רק עם הרבה פחות זמן להגשים אותם".
לפנייה לכתב/ת 
