מה משמעות המספרים בדו"ח שפרסם משרד הבריאות? / דעה
הדו"ח שפרסם אתמול משרד הבריאות על מדדי בריאות בערים הגדולות בישראל הכעיס את פרופ' עדי וולפסון ששואל - מה אני יכול לעשות עם הנתונים הללו? אין שם מילה על הקשר בין סביבת החיים העירונית בכל עיר ומערכת הבריאות לבין הנתונים עצמם. אין גם ניתוח הגורמים לשוני ולפערים בין כל רשות או התייחסות לשינוי במדדים לאורך השנים, והכי חשוב - אין התייחסות לפעולות שנעשו ויעשו על ידי הרשויות בישראל כדי לשפר את שירותי הבריאות ואת איכות החיים של התושבים. טור דעה
אני תושב באר-שבע, וכשאני או מי מבני משפחתי נזקקים למערכת הבריאות היא לא תמיד נמצאת שם בשבילנו, תרתי משמע. כשאני או תושבי העיר או הדרום צריכים לראות רופא מומחה, מפירודונט (מומחה חניכיים) ועד מומחה לטיפול באפילפסיה, אנחנו צריכים לנסוע למרכז.
גם לרופא מומחה בתחום הלב, אף אוזן גרון, אורתופדיה או פסיכיאטריה נצטרך לחכות זמן רב יותר מתושב במרכז הארץ, אפילו אם נבחר, בעל כורחנו, לפנות לרופא באופן פרטי ולקבל החזר כזה או אחר מקופת החולים.
יתרה מכך, המדדים הבסיסיים והפשוטים ביותר, כגון מספר הרופאים לנפש או מספר מיטות בית החולים לנפש, מבלי להיכנס לחלוקה לפי תחומים, מצביעים באופן ברור שמחוז הדרום היה וממשיך להיות בתחתית.
מצב הבריאות בישראל
דו"ח מצב הבריאות בישראל: כמחצית סובלים מעודף משקל, כחמישית מעשנים
דו"ח משרד הבריאות: פי 2.3 ילדים יותר חולי אסתמה בחיפה דו"ח: אלו המדינות הבריאות ביותר בעולם - ישראל במקום 9
בדרום: יותר מעשנים, פחות נשים עושות ממוגרפיה
נכון, המודעות לצורך לקדם את שירותי הבריאות בדרום גברה עם השנים, וגם הפעילות של משרדי הממשלה וראשי הרשויות והפעילים בתחום משמעותית יותר. אבל פערי הבריאות בין המרכז לדרום עדיין גדולים, והמשמעות היא הן כמותית, כלומר יותר תושבים בדרום מתים, והן איכותית, כלומר שירותי הרפואה שניתנים לתושבי הנגב נחותים יותר מאלה שניתנים במרכז.
נוכח כל אלה לא הופתעתי, לצערי, לקרוא את הנתונים על העיר באר-שבע שפרסם אתמול משרד הבריאות בדו"ח "מדדי הבריאות בערים הגדולות בישראל", (ערים מעל 100 אלף איש). מבט בנתונים מראה כי תוחלת החיים בבאר-שבע קטנה מהממוצע הארצי (81.2 שנים בבאר-שבע לעומת 82.5 שנים בממוצע) ושבמדד זה באר-שבע ניצבת במקום השני מהתחתית מבין 16 הרשויות שנסקרו.
במדד של תמותת תינוקות, לעומת זאת, באר-שבע "מככבת" בתחתית עם 4.8 מתים לכל אלף לידות לעומת ממוצע של 3.2 מתים לכל אלף לידות. גם בשיעורי התחלואה באר-שבע נמצאת גבוה מעל הממוצע, ובין הרשויות עם שיעורי חולי הסרטן (נשים וגברים), הסוכרת והשמנת היתר בילדים הגבוהים ביותר.
יתרה מכך, מעבר למדדי התחלואה והתמותה מדווח בדו"ח גם על מדדים המתייחסים להתנהגות מקדמת בריאות, המבוססים על דיווח עצמי של משתתפי סקר, למשל מספר המעשנים, וכמות האנשים שקיבלו חיסון שפעת בשנה האחרונה או הנשים שעשו בדיקת ממוגרפיה לאבחון מוקדם של סרטן השד.
גם במדדים אלה, המצב בבאר-שבע בכי רע: 26% מעשנים לעומת 23% בממוצע הארצי, ושוב במקום השני מהתחתית, או 69% מהנשים שביצעו ממוגרפיה לעומת ממוצע ארצי של 74%. לכן אין פלא שגם במדד של הערכה עצמית של מצב הבריאות, כלומר כמות האנשים שבאופן כללי מגדירים את מצב בריאותם כטוב או טוב מאוד, באר-שבע ניצבת שוב מקום אחד מעל לתחתית עם 75% לעומת ממוצע של 84%.
בהקדמה של הדו"ח מצוין כי "לסביבת חיים עירונית השפעה ניכרת על איכות החיים של הפרט. רמת הפיתוח של תשתיות מקומיות, מידת זיהום אוויר, הימצאות שטחים ירוקים, נגישות למוצרי מזון בריא, הזדמנויות לניהול אורח חיים בריא – כל אלה משפיעים ישירות או בעקיפין על בריאות הפרט".
בנוסף נכתב כי "למערכת שירותי הבריאות בעיר תרומה משלה על שמירה וקידום בריאות התושבים ועל הטיפול בחולי. תושבי המקום ירוויחו רבות מפעילות איכותית, נגישה וזמינה של שירותי בריאות, או להפך, בריאותם עשויה להיפגע במידה ושירותי הבריאות לא יספקו מענים מתאימים".
בריאות היא לא רק היעדר מחלה
אבל הבעיה היא שהדו"ח עצמו מציג מספרים ותו לא, ולא אומר מילה אחת לגבי הקשר בין סביבת החיים העירונית בכל עיר ועיר ומערכת הבריאות בכל עיר ועיר לבין הנתונים עצמם. הוא גם לא מנתח את הגורמים לשוני ולפערים בין הרשויות השונות בישראל, ולא מתייחס לשינוי במדדים לאורך השנים, והכי חשוב הוא לא מתייחס לפעולות שנעשו ויעשו על ידי הרשויות בישראל כדי לשפר את שירותי הבריאות ואת איכות החיים של התושבים. לכן השאלה שמרחפת מעל נתוני הדו"ח היא מה אני, תושב באר-שבע, אמור או יכול לעשות עם הנתונים הללו?
כתושב הנגב אני יכול לומר באופן ברור ובלי אף דו"ח של משרד הבריאות, שהפריפריה בישראל היא גם 'פריפריה בריאותית', הן מבחינת שירותי הבריאות בהיבט של מניעת מחלות וקידום בריאות: נגישות למרפאות מיוחדות, תוכניות לבריאות בקהילה, שירותי רווחה וכד', והן מבחינת השירותים לטיפול בחולים: הזמן שממתינים לתור לרופא, הנגישות לשירותי בריאות, מגוון אפשרויות הבדיקות והטיפולים ועוד.
המושג בריאות הוא מושג חמקמק מאוד. אומנם רובנו מתייחסים אליו בהיבט של רפואה, כלומר אבחון וטיפול במחלה, אך בשנים האחרונות גברה יותר ויותר המודעות והפעילות בתחום של מניעת מחלות, קידום בריאות, הארכת תוחלת החיים ועלייה באיכות החיים, תחת המטריה של רפואה מונעת.
גם ארגון הבריאות העולמי מגדיר בריאות לא רק כהיעדר מחלה, אלא באופן רחב יותר כמצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית, וקובע שהגעה למצב זה של בריאות היא זכות יסוד של כל אדם. מצב הבריאות קשור גם במגוון מדדים סוציו-אקונומיים, כגון רמת ההשכלה ורמת ההכנסה.
אבל השורה התחתונה שמציג הדו"ח החדש היא שאם אתם רוצים להיות בריאים יותר, ועל אחת כמה וכמה אם אתם כבר חולים, אז עדיף שתגורו במרכז הארץ! ולעובדה הזאת לא רק שהדו"ח החדש לא מתייחס, גם ראשי משרד הבריאות לדורותיהם שמבטיחים עוד ועוד הבטחות לא ממש מקיימים.
עם זאת, אסור לנו, תושבי 'הפריפריה הבריאותית', להשלים עם הנתונים הללו כאילו היו גזירת גורל. עלינו לפעול לשינוי בהרגלי החיים מהבית, דרך מערכת החינוך ועד למערכות הבריאות, לעמוד מול ראשי הרשויות ומול משרדי הממשלה, ולהבטיח שכולם יבינו שהחוסן המקומי והלאומי לא קשור רק בעמידה מול האיומים מאויבנו מבחוץ, אלא גם כנגד איומים מבית.
פרופ' עדי וולפסון, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון
לפנייה לכתב/ת 
