מאחורי הקלעים של ביה"ח: כאן מאשפזים מיטות וכסאות גלגלים

"שונא נודניקים" - צפו בראיון עם ז'ז'ק, מסגר ביה"ח איכילוב: 

ספק רב כמה מתוך 190 אלף המטופלים שבאים בשערי בית החולים איכילוב בכל חודש מודעים לעבודה שעושים חיים ז'ז'ק בן ה-66 וחמשת עובדיו.

בחלקו המזרחי של המתחם הגדול של איכילוב, ממש בירכתי בית החולים, מנהל ז'ז'ק את המסגריה של בית החולים התל אביבי כבר למעלה משני עשורים. בית המלאכה שלו עמוס לעייפה בכל חלקי החילוף שרק ניתן לדמיין – מדפים גדושים מן המסד ועד הטפחות בצירים, גלגלים, בלמים, ברגים, אומים, מנעולים ומפתחות, שבלעדיהם בית החולים פשוט אינו יכול לתפקד.

המקום בו מאשפזים מיטות אשפוז(צילום: ניצן דרור)

"בסוף כל כיסאות הגלגלים והמיטות מגיעים לפה", מכריז בגאווה ז'ז'ק, "בבית החולים יש אלפי מיטות, אלפי כיסאות גלגלים. איכילוב לא יכול להתקיים בלי מערך האחזקה. אתה יכול להגיע למיון עם אלונקה בלי גלגלים? או מיטות שלא זזות? רוב האנשים בכלל לא יודעים שיש לבית חולים מסגריה. מה שמטופלים רואים זה רק החלק העליון של בית החולים. את הקרקעית אף אחד לא רואה, אבל בלי הקרקעית בית החולים יכול לסגור את השערים שלו. הוא פשוט לא יתקיים".

קראו עוד:

ארכיון איכילוב: "אתה יודע כמה גיא פינס היה משלם לי?"

בבית המלאכה הדחוס והסואן מתקנים מכל הבא ליד – מכיסאות גלגלים ומיטות מאושפזים ועד פרוטזות למפרקים, מארונות מתכת ושידות ועד מכשור רפואי משוכלל. "מסגרות זו תחתית הטכנולוגיה. מה שנקרא לואו טק. פה עובדים עם הכלים הפשוטים", מסביר ז'ז'ק ומוסיף כי הוא מוצא אתגר בעבודתו כשהוא נדרש להכין מוצר על פי בקשה מיוחדת.

2,000 מפתחות בחודש

היקף העבודה של מסגריית בית החולים הממשלתי הוא אדיר – בחודש משכפלים בבית המלאכה של ז'ז'ק כ-2,000 מפתחות, מתקנים עשרות מיטות אשפוז ומחזירים לשימוש מאות כיסאות גלגלים. מנהל המסגריה ועובדיו אחראים גם על חילוץ אנשים שנלכדו מאחורי דלתות נעולות ומבצעים, כאמור, גם עבודות פרזול למיכשור רפואי.

"יש גם לא מעט חבלה בציוד של הלקוחות"(צילום: ניצן דרור)

"אנחנו לא עושים ייצור המוני", מפרט המסגר, "אנחנו מייצרים חלקים מיוחדים עבור מחקרים של רופאים או ניתוחים. ייצרנו מכשיר לבדיקת מערכת העצבים של עכברים למשל, בנינו פה מפרקים. יש הרבה רופאים שפונים אלינו עם כל מיני רעיונות שהם לא מסוגלים ליישם".

"לביה"ח אין זכות קיום בלעדינו"

"העבודה במסגריה היא מאוד דינמית. אין יום שדומה לקודם", מפרט ז'ז'ק, "יש פה ציוד בן 20 שנה ויותר. יש עבודה בלי סוף – מכיסאות גלגלים שמתקלקלים ועד מיטות שמחלידות בגלל שתן. ציוד רפואי עולה מיליונים של דולרים. בית החולים לא יכול להרשות לעצמו להחליף אותו בכל כמה שנים.

"חייבים אנשי תחזוקה. אין לבית חולים קיום בלי מערך האחזקה. אם אנחנו עוצרים את השירותים הטכניים בית החולים יכול לסגור את השערים שלו. לפעמים אנחנו נתקלים גם במקרי חירום – דלת שנתקעה או תיקון דחוף של מכשור רפואי. רוב התיקונים הם תיקונים שבשיגרה, אבל העבודה פה מאוד דינמית".

"בלעדינו ביה"ח יכול לסגור את שעריו"(צילום: ניצן דרור)

ז'ז'ק מפרט כי התיקון הנפוץ ביותר במסגריית בית החולים הוא של כיסאות הגלגלים. "הצמיגים נקרעים, הבדים והמשענות מתבלים. רק לפני שבוע הורידו לפה במכה 40 כסאות גלגלים שאספו בכל בית החולים. היינו צריכים לעשות היערכות מיוחדת ולהצטייד ברגליות. זה אחד הדברים שנעלמים. אנשים גונבים רגליות ומחבלים בציוד של בית החולים".

"היה מקרה של שיטפון בחדר הגנרטורים", משחזר מנהל המסגריה כשהוא מתבקש לספר על אירוע יוצא דופן בו טיפל, "החדר היה אטום ואחד הספרינקלרים התפוצץ. כל הגנרטורים היו בתוך בריכה. היינו צריכים לנקז את המים בזהירות כדי שהדלת לא תעוף לנו על הראש בגלל הלחץ של המים".

"נדיר שמישהו אומר תודה"

למרות החשיבות הרבה שרואה ז'ז'ק בעבודתו, לדברי המסגר הוותיק נדיר שעבודתו זוכה להערכה. "לא אומרים תודה", מתוודה המסגר, "אתה מבצע את העבודה ובזה נגמר הסיפור. יש רק טענות כשאתה לא מספק את הסחורה. מטופלים לא מודעים לעבודה שאנחנו עושים.

"הם יודעים שלבית החולים יש מערך אחזקה, אבל הם לא מודעים להיקפים. מה שרואים זה רק את החלק העליון של בית החולים. את האתגר בעבודה אני מוצא בדרישות המיוחדות – לאחרונה בנינו דחסן לאשפה רדיו אקטיבית. בזכות הדחסן עלות הובלת החומרים הרדיו אקטיביים נחתכה לשליש. זה הרבה כסף. אני לא מקבל על העבודה הזאת מדליה, אבל זו עבודה שאנחנו עושים לטובת בית החולים".

"אנשים רואים רק את החלק העליון של ביה"ח"(צילום: ניצן דרור)

גם בעידן בו מעטים משקיעים בתיקון מוצרים שיצאו מכלל שימוש, ורובינו מעדיפים להחליף את הפגום בחדש, ז'ז'ק סבור כי גם בעתיד הוא ועמיתיו יישארו נחוצים: "אני חושב שתרמתי את חלקי לבית החולים. אני כבר בשלהי הקריירה שלי.

"בודדים האנשים שאומרים לך תודה, כי אנשים לא מודעים לעבודה ולהשקעה שאנחנו עושים פה. אתה מבצע את המשימה שמוטלת עליך ובזה נגמר הסיפור. אנחנו לא אמורים להתעסק ישירות עם מטופלים אבל אנחנו משתדלים לעזור לכל מי שבא למסגרייה. לפעמים מגיע מישהו עם כיסא גלגלים ומבקש שנתקן לו פאנצ'ר. אנחנו משתדלים לעזור. אנחנו לא זורקים אנשים החוצה מבית המלאכה.

"אני אוהב את העבודה שלי", מסכם המסגר, "זו לא עבודה מתוחכמת - הכלים הם פשוטים, הטכניקה היא בדרך כלל בסיסית, אבל זו עבודה חשובה. היא מאפשרת לגלגלים של בית החולים להמשיך להסתובב, תרתי משמע".