הבן עתר נגד אחיותיו ובן הזוג: "אל תשרפו את גופת אבי"
בן לאדם שנפטר ממחלה קשה עתר לביהמ"ש בדרישה למנוע את שריפת גופת אביו. בנותיו ובן זוגו של המנוח טענו מנגד כי שריפת הגופה הייתה רצון הנפטר. בית המשפט קיבל את טענות הבן וקבע: תחום שריפת הגופות פרוץ לחלוטין, על המחוקק לתת דעתו בנושא מהר ככל האפשר
קיראו עוד:
מה עמדת ההלכה לגבי שריפת גופות?
הרבנות: אין לשבת "שבעה" על גופה שנשרפה
גופת האם תישרף, על אף התנגדות משפחתה
שופטת אישרה: אין מניעה שהגופה תושלך לים
הבן, כך עולה מפסק הדין של השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר, הוציא צו מניעה לשריפת הגופה של המנוח, בן להורים שהושמדו באושוויץ אשר הלך לעולמו בתום מאבק במחלה קשה. חרף מאמצי השופטת, הצדדים לא הגיעו לכדי הסכמה ודרשו את הכרעת בית המשפט.
לאחר שנכתב פסק הדין הוגשה לבית המשפט הודעה מטעם הצדדים בה נאמר כי בן זוגו ובנותיו של המנוח מסכימים לקבורתו. השופטת מציינת בפסק דינה כי "היות ופסק הדין מעלה סוגיה חשובה ביותר, אשר על המחוקק לתת את דעתו לגביה כדי למנוע מכשלה בעתיד, מצאתי לנכון להשאיר את פסק הדין על כנו".
בן הזוג של המת ושלוש בנותיו טענו כי המנוח אמר להם בהזדמנויות שונות כי רצונו הוא שגופתו תישרף. הבן טען מנגד כי אביו לא סיפר לו על רצונו זה וטען כי עובדה זו מטילה בספק האם אכן זה היה רצונו.
"בן המנוח העיד שאביו לא אמר לו שרצונו בשריפת גופתו למרות מערכת היחסים הקרובה שהייתה ביניהם וכי הטענה שאביו בחר לשרוף את גופתו אינה יכולה לעמוד בכפיפה אחת עם העובדה שהמנוח כיבד את חזרתו בתשובה, שכן בחירה זו של אביו מונעת ממנו בעל כורחו את כל מנהגי האבלות: לשבת שבעה, לומר קדיש ועוד", מתואר בפסק הדין.
השופטת ז'יטניצקי רקובר מתארת כי היא שוכנעה בכנות עדותם של בן הזוג ובנותיו של המנוח שיקירם ביקש מהם לשרוף את גופתו.
מנגד מתארת השופטת כי גם עדותו של הבן נמצאה אמינה בעיניה. "דווקא אי גילוי רצון המנוח באוזני בנו מעלה ספק קטן שמא רצון המנוח לא היה כה החלטי, שאם היה כזה הגיוני שישתף בו את בנו, שכן דווקא בן המנוח הוא הנפגע הקשה ביותר מבחירת המנוח", נקבע.
"נושא שריפת גופת נפטר פרוץ לגמרי"
השופטת מציינת בפסק דינה כי היהדות אוסרת תכלית האיסור שריפת גופות: "על פי ההלכה היהודית לשריפת הגופה תוצאות קשות ביותר הן לגבי הנפטר והן לגבי בני משפחתו. אדם המורה לשרוף את גופתו אין לו חלק בתחיית המתים ונאסר על משפחתו לנהוג בכל מנהגי האבלות".
החוק בארץ, כך פסק בית המשפט, אינו מכיר בטיפול בגוויית המת אלא בדרך של קבורה, אזרחית או דתית.
"נושא שריפת גופת הנפטר פרוץ לגמרי ולא נקבעו לגביו כל כללים", מתארת השופטת ומוסיפה כי בהיעדר הסדרה יכולים קרובי נפטר לשרוף את גופת יקירם "בכל דרך שתראה להם, אפילו בחצר ביתם".
לחברה שבאמצעותה ביקשו בנותיו של המנוח ובן זוגו לשרוף את הגופה אין רישיון לעסוק בשריפת גופות והיא אינה נתונה לפיקוח. "על אף שבן זוגו של המנוח ובנותיו העידו על כוונת המנוח ויש לקיים את רצון המנוח, יש להבטיח שרצון זה יקוים בדרך שתבטיח את כבודו וזאת ניתן לעשות רק לאחר קביעת כללים
מפורשים שיסדירו מי הם הגופים הרשאים לעשות כן ואת אופן התנהלותם. דברים אלה מקבלים משנה תוקף דווקא במדינת ישראל בה לנושא זה יש רגישות רבה לאור מאורעות העם היהודי".
מתן אישור לרצון המת לשרוף את גופתו ללא הסדרה חוקית, כך קובעת השופטת, אינה עולה בקנה אחד עם מטרת חוק כבוד האדם וחירותו. "על המחוקק לתת את דעתו על כך, מהר ככל האפשר", הורתה השופטת.
לפנייה לכתב/ת 
